עזבו לרגע בצד את הדאגות מקורונה, סרטן וכל האיומים הבריאותיים האחרים שתמיד תופסים כותרות - ובואו נדבר על דיכאון. הנטייה בחברה היא לחשוב שדיכאון הוא מצב דרמטי ונדיר, כאשר בפועל, נתוני משרד הבריאות שפורסמו ב-2021 מראים שאחד מכל עשרה ישראלים סבל או יסבול מדיכאון חמור בשלב כזה או אחר בחייו, כאשר כ-6 אחוזים מהמבוגרים במדינה יתמודדו עם המצב הזה בכל שנה.
ולצד הנתון המטריד הזה, מחקר שפורסם באפריל 2022 בכתב העת הנחשב Plos One, מציג סקירה מקיפה שמוכיחה את מה שרבים מרגישים בעצמם כבר שנים - נוגדי דיכאון לא באמת תורמים אצל רוב המטופלים לשיפור משמעותי באיכות החיים בטווח הארוך. לכן, מומחים ברחבי העולם מנסים בשנים האחרונות "לפתוח את הראש" כדי לגלות גישות אחרות ויצירתיות יותר לטיפול במה שהוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי כמגיפה גלובלית. זה מה שהוביל מדענים לחקור בין היתר חומרים שבעבר נחשבו טאבו בקהילה המדעית - לרבות MDMA, קטמין, LSD ופטריות פסילוסיבין, שאולי מוכרות לכם יותר כ"פטריות הזיה".
למען האמת, זהו אחד מתחומי המחקר הפופולריים והמדוברים ביותר ברפואה בשנים האחרונות, והמידע שנאסף בתחום כבר הוביל לפיתוח תרופות חדשות המבוססות בין היתר על קטמין, שמשמש כחומר הרדמה, אך נחשב גם לסם מסיבות פסיכודלי. הטיפול שפותח על בסיסו אף נכנס בישראל לסל הבריאות ב-2020 וניתן לאנשים עם דיכאון, חרדה, OCD ופוסט טראומה (PTSD).
כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Medicine חושף כיצד גם פטריות הזיה יכולות להשפיע על מוחם של אנשים עם דיכאון, בצורה שונה מאוד מזו של התרופות המסורתיות. במהלך המחקר, קיבלו הנבדקים תרופה עם הרכיב הפעיל פסילוסיבין, הרכיב הפסיכואקטיבי בפטריות הזיה. המחקר כלל סריקות מוח (fMRI), במטרה להבין איך בדיוק משפיע הרכיב הזה על תהליכים נוירולוגיים.
"תהליכים במוח הפכו גמישים וזורמים יותר"
כדי להבין את הממצאים של המחקר החדש, חשוב להתעכב לרגע על האופן שבו דיכאון משפיע על המוח. אם התמודדתם בעבר עם דיכאון או אפילו עם דכדוך שלא גרם לכם לפנות לסיוע רפואי, אתם בטח מבינים שבמצב הזה, המוח נוטה להרגיש "קפוא". כלומר, הוא חושב על משהו שעושה אותנו עצובים, נכנס למערבולת של מחשבות טורדניות ומתקשה "להשתחרר" ולהתמקד בדברים אחרים. אותה התחושה נפוצה גם בהתמודדות עם חרדה, OCD ופוסט טראומה.
עוד בוואלה!
במחקר הנוכחי, המדענים שכאמור עקבו אחרי הפעילות המוחית של אנשים תחת השפעת פסילוסיבין, הגדירו כך את מה שגילו: "אפשר היה לראות שהמוח של אנשים נפתח ותהליכים בו הפכו גמישים וזורמים יותר". ואם אתם מחפשים תיאור פחות ציורי ויותר מדעי, מהמחקר עולה כי פסילוסיבין שיפר את החיבור הנוירולוגי בין אזורים שונים במוח, אשר נחשבים "כבויים" יותר ופעילים פחות אצל אנשים עם דיכאון.
המחקר נשען על שני ניסויים נפרדים. הראשון בוצע על כ-60 אנשים עם דיכאון שלא הגיבו לטיפולים אחרים וכולם קיבלו את הטיפול החדש בפסילוסיבין. בניסוי השני לקחו כ-60 מטופלים אחרים שסובלים מדיכאון פחות משמעותי וחילקו אותם לשתי קבוצות. בראשונה קיבלו תרופה מוכרת לדיכאון (SSRI) ובשנייה את הטיפול החדש. לאורך כל הדרך, הנבדקים קיבלו גם טיפול פסיכולוגי. המדענים הדגישו כי בתקופה הזאת, רוב המטופלים דיווחו על שיפור כלשהו, אך סריקות המוח הראו באופן מובהק כי רק הטיפול בפסילוסיבין הביאו לשינויים הנוירולוגים ש"פתחו" את המוח.
באותה נשימה, המומחים מבינים שיידרש עוד זמן רב כדי לדעת איך בדיוק הרכיב הזה משפיע על המוח בטווח הארוך. פרופ' רובין קרהארט-האריס, שניהל בעבר את המרכז לחקר חומרים פסיכדליים באוניברסיטת אימפריאל והוביל את המחקר הנוכחי, מסביר זאת כך: "במחקרים קודמים כבר ראינו השפעה דומה על המוח של מטופלים שקיבלו תרופות פסיכדליות, אבל כאן אנחנו רואים את ההשפעה הזאת גם שבועות לאחר קבלת הטיפול, מה שמרמז על השפעה משמעותית ועמוקה יותר של התרופה".
עם זאת, הוא גם מודה כי "אנחנו עדיין לא יודעים כמה זמן נמשכים השינויים האלו במוח ועלינו לבצע מחקרים נוספים כדי להבין זאת. אנחנו כן יודעים שאצל חלק מהאנשים, המוח יכול לחזור בשלב כזה או אחר לדפוסי הפעילות הנוקשים והמקובעים שמתפתחים בהתמודדות עם דיכאון".
מגמילה מניקוטין ועד לטיפול במיגרנות - עם כוכבית שאסור להתעלם ממנה
מאז שהמדענים הראשונים והאמיצים אזרו אומץ והתחילו לחקור את תחום פטריות ההזיה, גשם של מחקרים מדעיים בנושא הוביל לצמיחת מרכזים רבים ברחבי העולם שעוסקים באופן ספציפי בהשפעת חומרים פסיכדליים על בריאות הגוף והנפש.
אחד המוסדות האלו הוא "המרכז לחקר הפסיכדליה והתודעה" באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שפרסם כמה מחקרים מעניינים בשנים האחרונות על האופן שבו פטריות פסילוסיבין עשויות להשפיע על הבריאות במישורים שונים. בין היתר, פרסם המרכז כי פסילוסיבין יעיל לטיפול בהתמכרות לניקוטין ולאלכוהול - ועשוי לסייע גם למי שרוצים להיגמל מחומרים ממכרים אחרים. ב-2018, חוקרים מג'ונס הופקינס אף המליצו לשנות את הסיווג של פסילוסיבין כדי שאפשר יהיה להתייחס אליו כחומר שיכול להיכלל במחקרים רפואיים.
לאחר השינוי הזה, ב-2019, חוקרים קנדיים הוכיחו כי פטריות פסילוסיבין עשויות לסייע לאנשים שאובחנו עם סרטן אלים, בצורה שמקלה על המצוקה הרגשית הלא פשוטה שלהם. מחקר אחר מצא כי אנשים שמטפלים בעצמם באמצעות פטריות הזיה במינונים נמוכים מאוד (מיקרודוסינג), יכולים להפחית בצורה יעילה כאבי ראש טורדניים, בלי לחוות את התופעות הפסיכואקטיביות של פסילוסיבין.
מחקרים שמתנהלים בימים אלו בוחנים האם וכיצד פסילוסיבין עשוי להשפיע גם על ההתמודדות עם אלצהיימר, אנורקסיה, התמכרות לאופיאידים ומחלת ליים, אך לצד כל הממצאים המבטיחים - יש דבר אחד שכל המומחים שחוקרים את התחום מסכימים עליו - על אף שפטריות הזיה נחשבות בטוחות יותר מסמים ומתרופות אחרות ולמרות שהן לא גורמות להתמכרות פיזיולוגית - הן עלולות להיות מסוכנות, בטח כשצורכים אותן ללא בקרה וללא הבנה מספיקה.
בטווח המיידי, שימוש לא מבוקר בפסילוסיבין יכול לגרום לבלבול, כאבי ראש, הגברת הדופק, עלייה בלחץ הדם, פגיעה ביכולת ההתמצאות, חולשה בשרירים ובחילות. השימוש בפטריות הזיה גם גורם (תחזיקו חזק) להזיות ויזואליות וקוליות, מה שעלול, אצל חלק מהאנשים לעורר עצבנות, חרדה או אפילו פרנויות ופסיכוזה זמנית. חלק (קטן) מהמקרים האלו אף מסתיימים באשפוז בבית החולים. בנוסף, ישנה תופעת לוואי נדירה של שימוש בפטריות שחשוב להכיר - "פלאשבקים" הזייתיים שיכולים להופיע גם חודשים ושנים אחרי צריכתן.
לכן, נדגיש כי העובדה שפסילוסיבין עשוי ככל הנראה לסייע להתמודד עם בעיות רפואיות ונפשיות, לא אומרת שהוא בהכרח יהיה בטוח ומועיל לכל מי שיתנסו בו. אם החלטתם לעשות זאת ללא פיקוח רפואי - חשוב להבין היטב מה אתם מכניסים לגוף, ללמוד לעומק על החומר הזה ועל ההשפעות שלו - ולוודא שאתם עושים זאת עם אדם שאתם סומכים עליו, שיכול להשגיח עליכם ולסייע במידת הצורך.