חוקרים יצאו לבדוק בשטח את ההשפעה של סמי מסיבות. זה מה שהם גילו

בסרטון: סיפור בדקה - האם סמים הולכים להיות חוקיים?

עולם הפסיכיאטריה מכיר כבר עשורים בהשפעה הטיפולית שיש לסמים פסיכדליים על נפש האדם. למעשה, MDMA - שהוא החומר הפעיל בסם האקסטזי, פותח לראשונה בגרמניה בתחילת המאה ה-20 כתרופה פסיכיאטרית ונחקר רבות בשנות ה-50 וה-60 שלה, לצד חקר התכונות הפסיכידליות של פטריות קסם ו-LSD, אך המחקרים הופסקו בגלל תופעות לוואי קשות, ובגלל שהסמים הללו נקשרו להוללות והדוניזם.

לפני כשני עשורים המחקרים חזרו, מפוקחים ובטוחים יותר, ובעקבות התוצאות המרשימות הכריז ה-FDA בשנת 2017 ש-MDMA ישווק בקרוב כטיפול חדשני ויעיל במיוחד לנפגעי פוסט טראומה. לאחרונה חלה גם תחייה בעניין מדעי ביתרונות הפסילוסיבין (החומר בפטריות הקסם) ובשנת 2018, חוקרים באוניברסיטת המחקר הוותיקה ג'ון הופקינס דחקו בממשל הפדרלי להכשיר אותו. בשנה שעברה השיקה האוניברסיטה מרכז שמוקדש אך ורק למחקר פסיכדלי, בעקבות מחקרים שבדקו את ההשפעה שיש לסמים הפסיכדליים על דיכאון, חרדה והפרעה כפייתית אובססיבית.

מרבית המחקרים שנעשים על היתרונות הרפואיים האפשריים של סמים פסיכדליים מתרחשים בסביבת מעבדה סטרילית. המשמעות היא שלמדענים עדיין אין מספיק ראיות כדי לאשר אם אנשים יגיבו אליהם בעולם האמיתי באותה דרך שבה הם היו מגיבים במעבדה. מסיבה זו החליטה מולי קרוקט, מומחית למדעי המוח באוניברסיטת ייל, להוביל קבוצת חוקרים לכמה פסטיבלי מוזיקה גדולים שבהם נפוץ מאוד השימוש בסמים פסיכדליים, ולבדוק איזו השפעה יש להם בסביבה טבעית.

החוקרים לא התנסו באופן אישי בסמים, אלא סקרו 1,200 משתתפים בריטים ואמריקאים בשישה פסטיבלים מוזיקה, בין השנים 2015-2017. הצוותים הקימו דוכני "משחקי מדע" באזורים עמוסים בפסטיבל בין השעות 10:00-13:00 ועודדו אנשים חולפים לבוא ולשוחח איתם. המשתתפים במחקר מילאו במשך 15 דקות סקרים על השימוש שלהם בחומרים פסיכואקטיביים ופרטים אישיים כמו גיל, מין, אמונה, אוריינטציה פוליטית ורמת השכלה. הם נשאלו גם אם הייתה להם חוויה טרנספורמטיבית בפסטיבל - כלומר "חוויה שמשנה אותך באופן כל כך עמוק שאתה יוצא ממנה אחרת באופן קיצוני ממה שהיית לפניה"- ואם כן, האם הם נהנו.

מרבית המשתתפים היו בוגרי קולג' בסביבות גיל 30, יחסית ליברלים בדעותיהם. כ-80 אחוזים מהם שתו אלכוהול בפסטיבל, 50 אחוזים השתמשו בקנאביס ו-26.6 אחוזים השתמשו בסמים פסיכדליים (רק 12.3 אחוזים דיווחו כי לא נטלו כלום). החוקרים הזמינו לדוכן רק אנשים שלא היו שיכורים בצורה ניכרת, ושילבו שאלה בסקר שלהם שתפקדה כבדיקת פיכחון ושללה את המשתתפים שהיו שיכורים מכדי לענות נכון.

החוקרים, בראשות קרוקט, גילו שהתוצאות היו חזקות ביותר בקרב אנשים שנטלו את הסמים ביממה האחרונה, אם כי נראה שהרוב חוו השפעות שלהם שעות לאחר שהן כבר היו צריכות לפוג. הם גילו שאלה שלקחו סמים פסיכדליים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוש תחושות חיוביות, וחלקם אפילו חוו שינוי בערכים המוסריים שלהם. המחקר לא בחן תגובות שליליות מעבר לתשובת המשתתפים אם החוויה הטרנספורמטיבית שלהם הייתה חיובית או שלילית.

הצוות לא יכול היה לוודא איזה סם כל אדם נוטל, באיזו כמות ואם הוא עורבב עם חומרים אחרים, אבל אפילו הממצאים הכלליים שלהם היו מועילים והתכתבו עם התוצאות שהתקבלו במחקרי מעבדה מבוקרים שמצאו שסמים פסיכדליים גורמים לנו להרגיש יותר מחוברים חברתית.

צוות החוקרים ביקש להבין אם הציפיות שיש למשתתפים משפיעות על תחושת ה"היי" שלהם - אולי אנשים שלוקחים סמים פסיכדליים רצו או תכננו לחוות טרנספורמציה, וייתכן שהשתתפות באירוע עשויה להיות חוויה כזו אפילו ללא הסמים. "גילינו שהשימוש הפסיכדלי קשור לחוויה טרנספורמטיבית שהיא מעבר לציפייה ולרצון לחוויות כאלה", אמרה קרוקט ל-insider, וסיכמה: "אנחנו עדיין לא מבינים הרבה על ההשפעה של סמים פסיכדליים על המוח והנפש וזקוקים למחקר נוסף על אופן השימוש בהם להפחתת הסבל, וכיצד למזער את הסיכונים ואת ההשפעות השליליות הפוטנציאליות הכרוכות בשימוש בהם".