למה רבי, כומר ונזיר לוקחים פטריות הזיה ביחד?

באפריל 1962, קבוצה של סטודנטים ופרופסורים לתיאולוגיה התאספו בקפלה הממוקמת באוניברסיטת בוסטון, כשהם מחכים לתפילת יום השישי שתתחיל. רק שהפעם הטקס היה מעט שונה: בדרכם אל תוך בית התפילה, פסיכיאטר מהרווארד, וולטר פאנקה, נתן לכל אחד מהם מנה קטנה של פטריית הזיה, במה שיקרא בעתיד "ניסוי יום שישי הטוב".

הסיבה לכל המהלך המעט הזוי הזה הייתה עבודת הדוקטורט של פאנקה, שביקש לבדוק האם סמים פסיכדליים שנלקחים בסביבה דתית, יכולים לעורר חוויה רוחנית אמיתית וכנה.

ובכן, היום כבר אפשר לומר שהתשובה לכך היא, כן. תשעה מתוך עשרת הסטודנטים שלקחו את פטריות דיווחו שחוו חוויה מיסטית. חלק מהם אמרו כי אומנם האמינו באלוהים עוד קודם, אבל עד הניסוי לא היו להם מפגשים כאלה עוצמתיים – כמו שמתארים אנשים שחוו הארה דתית, שגרמה להם להתחזק בדתם או להמירה.

עוד בנושא:
מטורף: ככה נראה מוח על השפעת LSD
גבר קנדי טוען שהוא בטריפ של LSD כבר 30 שנה
סם המסיבות חזר, והוא הרבה יותר מסוכן

הניסוי הזה הוא אבן היסוד לניסוי שנערך בימים אלה באוניברסיטת ג'ון הופקינס ואוניברסיטת ניו יורק, רק שהפעם כלי המחקר הם חדישים יותר וגם הנחקרים מגיעים ממקומות אחרים. למעשה, מדובר על מנהיגים דתיים מהדתות הגדולות בעולם.

במסגרת מחקר פיילוט קטן, פסיכולוגים נותנים למנהיגים רוחניים פסילוסיבין, שהוא החומר הפעיל בפטריות ההזיה. המטרה היא לנסות ולפענח את המסתורין האופף את החוויות העמוקות שאנשים מדווחים עליהן לעתים קרובות כשהם תחת השפעת סמים פסיכדליים. המחקר אמור לכלול סך הכל 24 נחקרים, וכרגע הוא כולל רב אורתודוקסי, מורה (רושי) לזן בודהיזם, כומר מהכנסייה הפרסביטריאנית, מהכנסייה האפיסקופלית ומזרם הנצרות המזרחית קתולית. החוקרים עדיין מחפשים אחרי אימאמים מוסלמים שישתתפו בניסוי ואחרי כמרים קתולים והינדים.

לא היינו בונים על הכנסייה הקתולית שתשלח נציג שכן בשנת 2008 הארכיבישוף גיאנפרנקו ג'ירוטי, שמאז כבר הספיק לפרוש, ביקש להוסיף לרשימת החטאים ברי המוות גם את השימוש בסמים.

ולמרות זאת, הודות לשיתוף הפעולה עם מנהיגי דתות שונות, החוקרים מקווים ללמוד משהו על הליבה המיסטית המשותפת של כל הדתות הגדולות בעולם. הבנת החוויות האלה עשויה גם לשפוך אור על היתרונות הטיפוליים של פסילוסיבין וסמים פסיכדליים אחרים, שנבחנים כיום במחקרים כאפשרויות טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית, חרדה ודיכאון ואפילו התמכרות. מחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Psychopharmacology, אף הראה כי מנה בודדת של פסילוסיבין הייתה יעילה בהקלת החרדות הקשורות למוות אצל חולי סרטן.

"אם אתה נותן פסילוסיבין ל-20 אנשים שונים, אתה מקבל 20 חוויות שונות", הסביר ד"ר אנתוני בוסיס, מנהל הניסוי באוניברסיטת ניו יורק לאתר האפינגטון פוסט. "אבל כן קיימת חוויה מיסטית משותפת. נראה שהיעילות של התרופות היא ביכולת הדי אמינה שלהן להפעיל או לעורר חוויה מיסטית". חוויה זו עשויה להיות ארוכת טווח, והיא עשויה לכלול שינויים חיוביים בהתנהגות שכוללים פתיחות לחוויות חדשות, סקרנות אינטלקטואלית, דמיון, הרפתקאות ועניין במוזיקה ואמנות. אנשים מדווחים לרוב כי החוויה היא אחת מהחוויות הרוחניות הכי אישיות ומשמעותיות בחייהם.

אז מהי בעצם חוויה רוחנית מיסטית? ההגדרה שלה נשענת בעיקר על המרכיבים העיקרים שלה: תחושה של קדושה, אחדות, שלווה ושמחה והתעלות על זמן ומרחב. לעיתים קרובות קשה לתאר את החוויות האלה במילים, אבל בוסיס ועמיתיו מקווים כי המומחיות של המנהיגים הרוחניים תספק תובנה רבה יותר אל תוך ההוויה הזו. וזה לא משנה אם מדובר בחוויה ספונטנית, או בכזו שכוללת סמי הזיה.

לסמים פסיכדליים יש אמנם מטען של סטיגמה בתרבות של היום, אך הם היו קיימים בטקסים דתיים ברחבי העולם במשך אלפי שנים. בשנים האחרונות, האנתאוגן - חומר פסיכואקטיבי שנעשה בו שימוש בהקשרים דתיים או שאמאניים - כבר חלחל לתוך הרפואה המודרנית.

כבר בשנת 2008, חוקרים מאוניברסיטת הופקינס בבולטימור מצאו כי ההשפעה ה"רוחנית" של פסילוסיבין, נמשכה למעלה משנה ואף סייעה לחולים במחלות סופניות וללוקים בהתמכרויות. רוב המשתתפים שיבחו את החומר וסיפרו שעברו חוויה "מיסטית" או "רוחנית". שנה לאחר מכן, רובם דיווחו שהחוויה הגבירה את תחושתם החיובית הכללית או את תחושת הסיפוק מחייהם.

המחקר הנוכחי למעשה מייצר מפגש מוחות בין הרפואה המודרנית לבין שיטות ריפוי עתיקות. מומחים טוענים כי החזרה אל חומרים כמו האנתאוגן משמעותה שהרפואה עשתה סיבוב מעגלי וחזרה אל התרופות ששימשו אותה פעם. "הדרך המוקדמת ביותר לריפוי ייסוריי האדם היא יצירת האלוהים שבפנים".