בימים האחרונים כולנו מתמודדים עם פיגוע אחר פיגוע, שגובים מחירים כבדים. מתמודדים עם חיים שנגדעו באיבם, אנשים שלפתע נעלמו מחיינו. עם תחושה של חוסר ביטחון שזולגת לכל ישוב בארץ ולכל אדם ומשפחה. ערוצי החדשות משדרים ברצף דיווחים מהזירות בהן התרחש הפיגוע, ראיונות עם אנשי מערכת הביטחון על מה נעשה ומה שעוד יש לעשות. ערוצי הרדיו מדווחים גם הם, ובאחרים נשמעת מוזיקה נוגה.
אנחנו מכירים את המצבים האלה, הם חוזרים על עצמם אחת לכמה שנים. אנחנו יודעים לכאוב את כאבם של משפחות הנפגעים, אנחנו יודעים לכעוס על המצב, אנחנו יודעים להתגייס ולעזור אלו לאלו. אנחנו גם יודעים לצלוח את התקופות האלה ולשוב לשגרת חיינו. אבל כשמדובר על ההתמודדות של הילדים שלנו - זה קשה יותר.
בבתים פנימה ההורים הם המובילים, הם מתווי הדרך. בעת קשה זו, מה שאנחנו ההורים צריכים זה לדעת כיצד לנהוג, ללמוד איך לתווך לילדים את המציאות בדרך שתאפשר להם מענה מותאם ומרגיע. הנה כמה כלים שיעזרו לכם לעשות את זה:
קודם כל, תנשמו
לפני שאתם ניגשים לדבר עם הילדים על המצב, התחילו מלזהות את המקום שבו אתם נמצאים - מה אתם מרגישים, מה זה מעורר בכם. ראו מה נחוץ לכם - אולי שיחה עם בן משפחה או עם חבר תעזור, ואולי אתם זקוקים לייעוץ של איש מקצוע. זכרו כי מול הילדים חשוב להיות במקום מווסת, מנוהל, על מנת לא לייצר בהלה - "אם אמא מבוהלת אז זה מערער גם אותי".
כבו את הטלוויזיה
המעיטו בהאזנה ובחיבור למהדורות החדשות. אפשר כמובן להתעדכן מדי פעם, אבל הימנעו מטלוויזיה דולקת שעות רבות ונוכחת סביב האירועים. הדבר עלול להגביר חרדה ומתח.
עם מתבגרים שנוכחים הרבה ברשתות החברתיות וחשופים למידע המועבר בהן, נהלו שיחה על בחירה - למה אנחנו חושפים את עצמנו, לשם מה, על איזה צורך זה עונה. עזרו להם לבחור במה לצפות ובאיזו מידה.
הסבירו - והקשיבו
הסבירו לילדים את המצב, אפשרו להם לשאול שאלות וענו להם באופן שמתאים לגילם וליכולתם להבין ולהכיל. אתם המומחים הגדולים לילדיכם. תנו מקום ולגיטימציה לתחושות של הילדים - החשש המתעורר בהם - והימנעו מביטול או הקטנה. שאלו את הילדים מה יכול לעזור להם כעת, למשל: לישון עם האחים באותו חדר ולא בחדרים נפרדים.
עוד בוואלה! הורות:
בעת השיחה, חברו גם לעשייה. ספרו להם מה אנחנו עושים על מנת לשמור על עצמנו: נמענים מללכת למקומות הומים, לקניון או למקומות של התכנסות מספר רב של אנשים. אם החלטתם לא לשלוח את הילדים למסגרת החינוכית, נמקו זאת בפני הילדים, הסבירו שזה מה שנכון לדעתכם לעשות כרגע. בנוסף, הכניסו לציר הזמן: היו תקופות כאלה בעבר, ועברנו אותם, וגם - יש בישראל שירותי בטחון מיומנים מאוד שיודעים להתמודד ולתת מענה על מצבים אלו.
אל תיבהלו משום תגובה
חשוב מאוד לא להיבהל מהתגובות של הילדים. לעיתים במצבי חרדה נראה רגרסיה בהתנהגות של ילדים - חזרה להרטיב, קושי בהרדמות. כאשר אתם לא נבהלים, אתם יכולים להיות העוגן והמשענת עבור ילדיכם. זה מובן, זה מתאים ואני כאן איתך כדי לעבור את זה ביחד.
זכרו, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, אנחנו יכולים להתנהל בדרך שעשויה להיות יעילה יותר עבורנו ועבור בני משפחתנו. כאשר אתם ההורים, מקבלים מענה על הקושי שלכם, אתם יכולים לבחור כיצד להגיב בסיטואציות השונות עם הילדים שלכם בדרך שהיא מקדמת.
יהודית אוליבר היא מדריכת הורים במכון אדלר