המון ילדים סובלים עכשיו ממחלת הפה והגפיים. מה עושים עם זה?

בשבועות האחרונים אחד הדיונים הכי ערים בקבוצות הורים בפייסבוק הוא על מחלת הפה והגפיים - מצב רפואי מציק מאוד שמפחיד הרבה מאוד הורים. למה זה קורה, איך מטפלים ומה אסור לכם לעשות? הנה כל התשובות.

מחלת הפה והגפיים היא מחלה נגיפית שמופיעה בעיקר אצל ילדים. למרות הדמיון בשם לא מדובר במחלת הפה והטלפיים שתוקפת חיות משק, שמקורה בנגיף אחר מאותה משפחה. בניגוד לשפעת, נגיף זה שכיח יותר בתקופות חמות או בעונות מעבר, ופחות בתקופת החורף.

מחלת הפה והגפיים נגרמת כתוצאה מזיהום בנגיף הקרוי קוקסקי, על שם העיר קוקסקי במדינת ניו יורק שבה זיהו לראשונה את הנגיף בדגימות צואה של מטופלים שנחשדו בכלל כחולי פוליו. לנגיף הקוקסקי שני זנים עיקריים המכונים A ו-B כאשר מחלת הפה והגפיים נגרמת כתוצאה מנגיף מסוג A, בעוד שסוג B יכול לגרום לדלקת בקרום הלב, דלקת ריאות ודלקת כבד. הנגיפים הללו יכולים גם להוביל למחלת חום לא ספציפית שמלווה בחום ושיעול, ובמקרים נדירים יותר עלולים להוביל לדלקת קרום המוח.

התסמין העיקרי של מחלת הפה והגפיים הוא פצעים הנוצרים בפה, ועל הידיים והרגליים. פצעים דומים יכולים להופיע לעיתים גם על הישבן. הנגעים יכולים להיראות כמו כתמים אדומים קטנים, בליטות או שלפוחיות. הפצעים בפה בדרך גורמים לכאבים בזמן אכילה ובליעה. חשוב לדעת שלא בכל המקרים יופיעו הפצעים. לעיתים קרובות הנגיף גורם גם לחום.

בילדים, בייחוד בגילאים צעירים, הפצעים בפה עלולים להוביל להימנעות מאכילה ושתייה. אם הילד אינו מטיל שתן מעל שש עד שמונה שעות יש חשש כי התייבש ורצוי לפנות לבדיקה. אם המחלה לא משתפרת בתוך מספר ימים או מחמירה - גם רצוי לפנות לבדיקה.

אין טיפול ייעודי למחלה, ולכן כל מה שאפשר לעשות הוא להקל על התסמינים בתרופות נגד כאבים כמו אקמול ונורופן. כדי להקל על הכאבים בבליעה רצוי לאכול מאכלים קרים כמו משקאות קרים, קרחונים וגלידה ומזונות רכים שנמצאים פחות זמן בפה.

הרבה הורים מתפתים להקל על ילדיהם בעזרת חלב עיזים לא מפוסטר. ואולם הסכנה בשתייה של חלב עיזים לא מפוסטר גדולה משמעותית מהתועלת הפוטנציאלית שלו ואינה מומלצת. חלב עיזים לא מפוסטר הוא מקור אפשרי לזיהום בחיידק הברוצלה, הגורם למחלה סיסטמית שעשויה לפגוע באברים רבים לרבות מערכת העיכול, הריאות, הלב, הכבד ואפילו המוח.

מאוד. המחלה עוברת לרוב דרך רוק או במגע של חלקיקי צואה. ההדבקה לא חייבת להיות ישירה, ומתרחשת גם דרך חפצים, משחקים או משטחים, מהם החיידקים עוברים לידיים ולפה של אדם אחר. מרגע ההדבקה ועד להופעת תסמיני המחלה (תקופת הדגירה) יכולים לעבור בין יומיים לשבוע. את הנגיף ניתן למצוא בנזלת, ברוק, בנוזל שלפוחיות שבמרכז הפצעים המופיעים בעור ובפה וגם בצואה. הסיכון של אדם שלקה בנגיף להפיץ אותו הוא גבוה במיוחד במהלך השבוע הראשון של המחלה.

הדבר החשוב ביותר כדי לנסות ולמנוע את התפשטות הנגיף הוא לשטוף את הידיים לעיתים קרובות עם מים וסבון, גם אחרי שמי שחולה מרגיש טוב יותר ואחרי כל יציאה משירותים או החלפת חיתול אם מדובר בתינוק. ילדים חולים צריכים להישאר בבית משום שהם עלולים להדביק, וכאמור אין כרגע חיסון יעיל.