פדופיל ברמת גן: איך מלמדים ילדים להיזהר מזרים?

כולנו קראנו בחרדה השבוע את הכתבות על הפדופיל שניסה לגרור לרכבו נער בן 11 ברמת גן. כולנו תהינו שוב כיצד בחברה מודרנית שבה אנו חיים זה עוד קורה, ככה בצהרי היום. וכולנו שאלנו את עצמנו - האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שהילד שלנו ידע לזהות את הסכנה? ואיך נבטיח שאנחנו לא יוצרים יותר נזק מתועלת? מכניסים חרדות ללב הצעיר של הילד שלנו?

זו אכן משימה מורכבת, וכדי להצליח לעשות אותה נכון, חשוב שנבין שחלק מהסמכות ההורית שלנו הוא לתווך מציאות. ובמציאות יש אנשים שיכולים להזיק לילדים שלנו, ולכן אנחנו חייבים להיות בטוחים שנתנו להם כלים להתמודד. עם זאת, גם בשיחה על נושא מורכב שזה חשוב מאוד להכניס את הדבר לפרופורציות הנכונות - זה קיים במציאות אבל זה מאוד יוצא דופן.

בטלוויזיה ובקולנוע ה"רעים" לבושים בשחור ויש להם פנים מרושעות וצחוק מפחיד. קל לזהות אותם. כשמדברים עם ילדים על הנושא, חשוב להסביר שבמציאות אנשים רעים יכולים להיראות רגילים לגמרי. אולי אפילו מאוד נחמדים, ולהציע מתנות. לכן, אנחנו אף פעם לא מדברים או הולכים עם אנשים שאנחנו לא מכירים.

חשוב להסביר באופן ברור לילדים כי במקרה שמישהו זר מדבר איתם או מציע להם דברים, הם צריכים להתרחק ולחפש את ההורה הכי קרוב עם ילדים כדי לבקש עזרה. חשוב שהמסר יהיה לחפש את האדם הקרוב ביותר שיכול לעזור, וגם אם לא הועיל - לא לוותר ולהמשיך לחפש ולשתף עד שימצא את המקום הבטוח.

כולנו רוצים שהילדים ירצו לשתף אותנו בטוב וגם ברע, יאפשרו לנו הצצה אל החוויה שלהם. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מודל לשיתוף. לדבר עם הילדים בשגרה על חוויות, אירועים רגשות ומחשבות שלנו. כאשר אתם תשתפו את הילדים, יגדל הסיכוי שגם הוא ישתף.

כאשר הילד משתף על סיטואציות שמרגיזות אותנו (למשל "היום לא התחשק לי להיכנס לשיעור"), נשמח קודם כל ברצון שלו לשתף, ואפילו נגיד לו "תודה שאתה משתף", ורק אחר כך במרחק זמן מהאירוע נדבר גם על הכללים אצלנו בבית. אנחנו רוצים שהילד יבין שאנחנו עבורו הכתובת להכול. כאשר הילד מספר לנו דברים, חשוב להקשיב בכובד ראש ובכבוד הראוי לבעיות וסיטואציות שהילדים מעלים. אנחנו רוצים להיות עבורם חוף המבטחים, וזה נבנה במקומות האלה.

מאוד חשוב ללמד ילדים כבר מגיל צעיר ש"הגוף שלי ברשותי", ושאף אדם מלבד רופא או הורה לא מורשה לגעת באיברים פרטיים. עם ילדים צעירים חשוב להמחיש דרך דוגמאות למשל בעזרת ספר, או במקלחת.

הפסיכולוג נייג'ל לאטה המתמחה בטיפול ילדים דיבר על היכולת של הילד לזהות מה עבורו "מרגיש לא נעים". דרך דיבור עם הילד על סיטואציות אנחנו מלמדים אותו:

1. שיכול להיות מצב שבו בסיטואציות מסוימות הוא ירגיש לא נעים

2. מותר להתנגד או לסרב למגע שהוא לא נעים, להגיד "זה לא נעים לי" גם אם חבר מושך או עושה משהו שיוצר אי נעימות

3. חשוב שאם הסירוב נתקל בהתעלמות - נחפש מבוגר מוכר או מישהו שיכול לסייע להפסיק את זה

ודבר אחרון: אנחנו מכירים את הילדים שלנו. אם אנחנו רואים שמשהו השתנה בהתנהגות - בואו נבדוק.
התנהגות של הילד היא שפה. אנחנו צריכים להיות ערים לשינויים ולנסות להבין מה עומד מאחורי העניין. ואם אין לנו מושג חוץ מחשד - לפעמים הדרכת הורים יכולה להיות הפתרון.

מור שמיר היא מדריכת הורים במכון אדלר ויועצת זוגית מומחית לקשב וריכוז ולהורות הייטקיסטית