אף הורה לא מתכוון לומר דברים פוגעים, מקטינים או מזיקים לילדיו, אבל זה קורה לכולם. העייפות, השחיקה, או סתם משפטים שיוצאים לנו באוטומט מהפה כי אנחנו ממהרים, מתוסכלים, או כי זה מה שאנחנו שמענו מההורים שלנו - מביאים לכך שאנחנו אומרים לילדים שלנו דברים, שבלי לדעת חורצים חריצים עמוקים בנפשם.
באתר HuffPost שוחחו עם מספר מומחים להורות ולפסיכולוגיית ילדים ויצרו רשימה של משפטים נפוצים שהורים אומרים לילדיהם על בסיס יומיומי, וכדאי מאוד להכחיד מהלקסיקון.
1. "זה לא נורא"
ילדים בוכים. זה נורמלי. הם גם עושים טנטרומים (התקפי זעם) לא פרופורציונליים על דברים שלכם נראים פעוטים ממש. וגם זה נורמלי לגמרי (כשתואם גיל). ולמרות שהתגובות הללו יכולות לחרפן אותנו ההורים, להגיד להם שמשהו הוא "לא נורא" ו"מה אתה עושה עניין משטויות?", זה מקטין ובטח לא עוזר להם להתגבר.
"הבעיות הקטנות האלה והרגשות שהן מביאות איתן הן למעשה עניין גדול מאוד ולפעמים גם נוראי עבור הילדים", אומרת איימי מקרידי, מדריכת הורים. "כשאנחנו מזלזלים בתגובה הרגשית שלהם לאתגרים שמבחינתם הם אמיתיים מאוד, אנחנו כמו אומרים להם: 'איך שאתה מרגיש לא חשוב ולא משנה' או: 'זה מטופש לפחד מאכזבות'".
מה אפשר לומר במקום?
קחו רגע כדי להסתכל על הסיטואציה מנקודת המבט של הילד/ה. מקרידי ממליצה לומר משהו כמו: "אני רואה שאתה מאוד מפחד / מאוכזב / מתוסכל כרגע. רוצה שנדבר על זה רגע ונחשוב יחד מה אפשר לעשות?". מה שאתם עושים בזה, זה לעזור להם לתת שם לרגש שהם חווים ומשדרים להם שאתם שם כדי לעזור.
2. "אתה אף פעם..." / "את תמיד..."
לילדים יש דפוסים, זה נכון. אבל לומר לילד שהוא תמיד עושה משהו או אף פעם לא עושה משהו, זה פשוט לא נכון. אם אתם משתמשים בקביעות גורפות כאלה לגבי הילדים שלכם, זאת נורה אדומה שמאותתת שהפסקתם להתעניין במה שקורה איתם באותו רגע. ואתם מחמיצים את ההזדמנות ללמד אותם מה הם צריכים ויכולים לעשות בסיטואציה כזאת בעתיד.
מה אפשר לומר במקום?
הזכירו לעצמכם לשאול למה הילד שלכם מתנהג בצורה המסויימת הזאת ברגע הספציפי הזה. אפשר גם לייצר קרבה פיזית עם הילד, זה עוזר כדי לייצר תקשורת, במקום לצעוק להם מהצד השני של הבית או של הגינה. קרבה וקשר עין גם ישדרו לילד/ה שלכם שאתם שם איתם ברגע הזה, ויעזרו להם להישאר מפוקסים על השיחה איתכם ללא הסחות דעת.
3. "זה מאוד מעציב אותי"
יכול להיות שזה באמת מאוד מבאס אתכם שהילדים לא שומעים בקולכם, אבל חשוב מאוד שתשמרו על הגבולות מבלי לערב בזה את הרגשות שלכם. הרגשות שלכם הם שלכם, לא של הילדים. חוץ מזה, אמירות כאלה יוצרות תקדים בעייתי ומעניקות לילדים שלכם פוטנציאל של כוח שלילי עליכם. "כשילדים מבינים שהם יכולים לשלוט באיך שאתם מרגישים, הם עשויים לאמץ בשמחה את התפקיד הזה וללחוץ לכם על כל הכפתורים", אומרת מקרידי. והדפוס הזה לדבריה, עשוי ללוות אותם הרבה שנים גם במערכות יחסים עתידיות.
מה אפשר לומר במקום?
הציבו את הגבולות שעליהם אתם מחליטים - לדוגמא: "אסור לקפוץ על הספות" ואז הוסיפו הצעה למשהו חלופי שהילד יכול לעשות: "תרצה אולי לשבת לשחק במשחק הזה? או לצאת לשחק בגינה?".
4. "היית צריכ/ה לדעת" / "ציפיתי ממך ליותר"
כשאתם אומרים לילדה שלכם "ציפיתי ממך ליותר" אתם בעצם מנסים לגרום לה להשתנות או לשנות את ההתנהגות שלה באמצעות אשמה. אלא שזה רק גורם לילדים להיכנס למגננה ואז הם נסגרים והסיכוי שיקשיבו לכם יורד פלאים. בנוסף, זה גם פוגע בביטחון ובדימוי העצמי שלהם.
אם אנחנו אומרים לילדים שלנו "היית צריך לדעת לא לעשות את זה" או "ציפיתי ממך להתנהגות אחרת" אנחנו בעצם אומרים להם: אתם טיפשים מדי או לא מספיק בוגרים כדי לקבל החלטה אחרת בסיטואציה הזאת. וזה בדיוק ההפך מהמסר שאנחנו רוצים להעביר להם.
מה אפשר לומר במקום?
תשאירו את הכדור במגרש שלהם. אפשר לומר משהו כמו: "נראה שיש כאן בעיה. מה לדעתך אפשר לעשות כדי לתקן אותה?". המטרה היא להתמקד בפתרונות ולא בבעיות. זו הזדמנות חשובה עבור הילדים לתרגל פתרון בעיות ולתקן את הטעויות שלהם בעצמם ולהפיק לקחים לטובת בחירות טובות יותר בעתיד.
5. "עזוב, אני אעשה את זה"
זה קורה לנו הרבה כשאנחנו ממהרים, וממתינים בחוסר סבלנות שהילד שלנו יסיים כבר לבצע משימה פשוטה שנדמה שלוקחת לו נצח. האינסטינקט של ההורה הוא הרבה פעמים להשתלט על הסיטואציה. נסו להימנע מזה, ככל שאתם יכולים.
כשאתם משתלטים על הסיטואציה ועושים במקומם, אתם בעצם אומרים להם: "אתם לא מסוגלים לעשות את זה, ולכן אני חייב/ת להתערב" - זה מתסכל ומרפה את ידיו של הילד.
מה אפשר לומר במקום?
קודם כל, נסו להתאפק ולא לעשות או לומר כלום. פשוט תנו להם את הזמן שהם צריכים כדי להשלים את המשימה בכוחות עצמם. ואם אין לכם ברירה, הבהירו להם היטב מה הסיבה שאתם מתערבים: "אני אעזור לך עם זה רק הפעם, כי אנחנו ממהרים מאוד וחייבים לצאת עכשיו כדי לא לאחר לביה"ס. מה דעתך שהיום אחה"צ נתאמן על זה יחד עד שתצליח לבד?".
אל תפספס
6. "אתה (הכנס תווית כאן)"
אחד הדברים בעלי הערך הכי גדול שהורים יכולים לעשות למען ילדיהם זה לא לתייג אותם או להדביק להם תוויות. תוויות פוגעות בקשר הורה-ילד משום שהן לא מאפשרות להורה לראות נכוחה כאשר הילד או הילדה שלהם מתקשים וזקוקים לעזרה. ברגע שהדבקתם תווית לילד, התנהגויות מסויימות תמיד יהיו קשורות בנטייה הזאת מבחינתכם, ואתם תפספסו את ההזדמנות להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח שלו.
ועוד עניין עם תוויות, הוא שיש להן נטייה להפוך לנבואות שמגשימות את עצמן. כשילדים שומעים מההורים שלהם שוב ושוב שהם "כאלה", הם עשויים פשוט להשלים עם התיוג ולהתאים את ההתנהגות שלהם אליו, גם אם זה לא מה שהם באמת רוצים או צריכים. גם תוויות לכאורה חיוביות עלולות להזיק: להגיד לילד: "כל הכבוד על הציון הגבוה במבחן - אתה ממש חכם!" עלול להיות חרב פיפיות. הוא מבין מזה שההצלחה שלו במבחן הגיעה רק בגלל איזו יכולת מולדת שיש לו, ולא משהו שיש לו שליטה עליו. ואם במבחן הבא יקבל ציון פחות טוב? האם זה אומר שהוא לא חכם?
מה אפשר לומר במקום?
הכירו ושבחו מאמץ, ולא תוצאות - "כל הכבוד לך, הציון הגבוה שלך במבחן מראה שאתה ממש מפנים ומבין את החומר ושהגעת אליו מוכן". ונסו להימנע מתיוג הילדים שלכם, לטוב ולרע.