גבולות זה דבר חשוב לילדים ובני נוער. היום זה נשמע טריוויאלי אבל לא תמיד חשבו ככה - ההורות הסמכותנית, מה שנקרא "ההורות של פעם" ראתה במבוגר אוטוריטה יחידה, דרשה ציות מלא ונקטה בעונשים כשהוא לא התקיים. ההורות המתירנית שהתפתחה בהמשך התנגדה נחרצות לתפיסה זו ולכלים שבהם השתמשו ההורים, ודגלה בחופש, אהבה וקבלה אין סופית לילדים. האמונה הייתה שילדים שחשים מוגנים, בטוחים ואהובים ללא סייג יוכלו ללכת בעקבות הלב, ידעו מה נכון עבורם וימצאו את דרכם הייחודית לאושר ולהצלחה.
אך המציאות הראתה שכל הכוונות הטובות של ההורות המתירנית, כמו של הסמכותנית שלפניה, לא הניבו תוצאות חיוביות ולעיתים קרובות יצרו בקרב הילדים חוסר ביטחון או נטייה למרדנות והתנהגויות בסיכון (מחקרים הראו שילדים רבים שגדלו בהורות מתירנית דווקא השתוקקו לגבולות וראו בהם אקט של אהבה). תוצאות אלה הביאו להבנה שנדרש איזון ושילוב- בין גבולות וקבלה, בין אהבה וביטחון.
גבול נשמע כמו משהו שלילי אבל הוא גם מקום שמגן עלינו ושומר שלא נגיע למקומות שיסכנו אותנו או יפגעו בנו. דמיינו גג של בניין גבוה, ללא מעקות בכלל. אם ניתן לקבוצת ילדים לשחק על גג כזה יקרה אחד משני דברים - חלק מהם יתקרבו מאוד לקצה ואולי גם יתכופפו (וייפלו), כי הם ירצו לראות מה יש שם. אחרים לא יתרחקו ממרכז הגג מחשש לנפילה, וכך הם ישחקו בשטח מצומצם מאוד, לא יגלו את הסביבה ויהיו בתחושת פחד תמידית. אבל מה יקרה אם תהיה גדר מסביב לגג, שהיא גבוהה ובטוחה אבל גם קצת שקופה כך שניתן לראות מה יש מעבר? הילדים יוכלו לשחק בכל רחבי הגג ללא חשש וגם ללמוד על מה שקורה סביב, ויעשו זאת בתחושה של ביטחון ומוגנות.
גבולות שמוצבים נכון הם עדות לאהבה ודאגה, לא קשיחות והתנשאות. אנחנו שמים גבולות כי אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, אחראיים עליהם, וגם יודעים קצת יותר מהם על החיים. וזה לא כולל רק סכנות פיזיות מידיות אלא גם נושאים כמו תזונה בריאה, זמן מסכים, הכנת שיעורים או נהיגה אחראית. ילדים מתפתחים בהדרגה מבחינה קוגניטיבית, רגשית, חברתית ומוסרית, ובגיל ההתבגרות הסוער עסוקים במיוחד בבחינת גבולות והגדרה עצמית, ולכן זקוקים מאוד להכוונה שלנו. אם נשנה את התפיסה שלנו לגבי גבולות יהיה לנו קל יותר להציב אותם לילדים ולדבוק בהם, ולהם יהיה קל יותר לראות את האהבה שעומדת בבסיסם, גם אם בטווח הקצר הם לא יראו את זה.
עוד בוואלה!
כדי להצליח לשמור על גבולות צריך למפות את הדברים שחשובים לנו במיוחד ועל מה שווה להתעקש, כי אי אפשר ולא נכון לאסור על הכל. ילדים מזהים בחוש עם מה אנחנו שלמים ועל הדברים האלה הם יערערו פחות, וגם לנו יהיה קל יותר להתמיד לנוכח התנגדויות כשמדובר בעניין עקרוני. את הדברים שפחות חשובים לכם השאירו לילדים להחליט, כדי שגם להם תהיה אפשרות להשמיע את קולם ולקבוע לגבי נושאים שרלוונטיים עבורם (למשל מתי לעשות שיעורים).
עקרון העקביות
שרטטתם את הגבולות? עכשיו תהיו עקביים. גבול שהוא פעם תקף ופעם לא הוא מבלבל ויכול לגרור מאבקים חוזרים - כי פעם זה הצליח ואם אתעקש יותר אולי זה יעבוד גם עכשיו. אם נחזור רגע לדוגמה של הגדר על הגג, זה כאילו יש בגדר דלתות שלעיתים פתוחות ולעיתים סגורות. הילדים יהיו עסוקים בחלק גדול מהזמן בבדיקת הדלתות ובניסיון לפתוח אותן במקום בלשחק ולהתפתח.
בעקביות הזו יש בהחלט מקום לגמישות, אך עליה להיות מלווה בהסבר שיעזור לילד להבין למה העיקרון הופר היום, ולמה הוא יהיה תקף עדיין בשוטף. למשל - עכשיו מותר לאכול חטיף בצהריים כי אנחנו בטיול, אבל מחר זה עדיין יהיה אסור. המטרה בגבולות היא שהם יופנמו ויתקבלו מתוך הבנה, אחרת ברגע שהמבוגר האחראי לא יהיה בסביבה, הילדים יפרצו את הגבולות כי הם של המבוגר ולא שלהם. כשאנחנו מסבירים לילד למה כלל מסוים קיים, הוא יבין אותו וגם ירגיש מוערך - כי אנחנו מתייחסים אליו וסומכים עליו שיבין. אנחנו הרי רוצים לגדל ילדים חושבים ולא צייתנים שמונעים מפחד, ילדים שידעו לעשות בחירות דומות בעתיד. ההסברים מהווים חלק מהקשר שלנו עם הילדים, וקשר המבוסס על אהבה, כבוד וקבלה מאפשר גם קבלה של גבולות.
הורות שמציבה גבולות תוך אהבה והעצמה דורשת מאתנו חשיבה על ערכי הליבה שלנו, נוכחות בחיי הילדים וביטחון עצמי ויציב שאנחנו יודעים מה נכון לילדים שלנו. היא דורשת גם ויסות עצמי שיאפשר לנו להתמיד ברוגע ובעקביות במה שאנחנו מאמינים בו מבלי להיבהל מתגובות המחאה של הילדים ולהיכנע או לאבד את העשתונות. והיא דורשת שיתוף פעולה כהורים - דיבור בקול אחד שיוצר עקביות.
זה נשמע המון לצפות מאתנו כהורים. אחרי יום עבודה מרובה אתגרים ומאבקים הרבה יותר קל לתת לילדים מה שהם רוצים ולקנות שקט, אבל כשחושבים על הגבולות כאקט של אהבה שמכין את הילדים טוב יותר לחיים, קל יותר לבחור לעשות את הדבר הנכון במקום את הדבר הקל. החיים יזמנו לילדים שלנו מצבים שלא יתנהלו בדיוק כמו שהם רוצים וחשוב שאנחנו, שאוהבים אותם, נתווך להם את התהליך וניתן להם כלים להתמודד. זו השקעה לטווח ארוך, והשקעות כאלה טובות הרבה יותר מההשקעות לטווח הקצר, גם אם הן דורשות יותר השקעה.
ד"ר ניבה דולב היא ראש המחלקה לחינוך וקהילה במחלקה האקדמית כנרת