כולנו אוהבים את הילדים שלנו מאוד ורוצים שיהיה להם רק טוב, שיהיו מאושרים ושיגדלו להיות מבוגרים מתפקדים ופעילים. אבל איך בדיוק עושים את זה? הנה כמה משפטים שהורים צריכים להגיד לילדים שלהם כדי לגרום להם להיות כאלה.
עוד בנושא:
האם להשאיר את הילד בגן פרטי או לרשום אותו לגן עירייה?
איך לזהות סימנים להפרעות קשב וריכוז כבר בגיל 3
הבן שלי מפחד ממפלצות ולא מצליח לישון. מה עושים?
1. אני אוהבת אותך מאוד ואני חושבת שאתה נהדר כמו שאתה
למבט המתפעל של הורים מילדם יש חשיבות עצומה בהתפתחותו של "אני" (self) חזק ויציב אצל הילד ודימוי עצמי גבוה. החל משלב התינוקות שלהם, כאשר ההורה גאה בילד ומתפעל ממנו, הוא נותן לילד מראה חיובית לעצמיות שבו וכך גורם לו לחוש נאהב, בעל ערך ומישהו שרואים אותו ואת צרכיו. מתוך ההתפעלות של ההורים מתפתחות אצל הילד מטרות, אמביציות חיוניות, יכולות ליוזמה, מוטיבציה לפעילות ודמוי עצמי חיובי. הילד שמקבל מהוריו את ההתפעלות וההכרה בערכו, יישאר עם תחושת כוח וערך עצמי, כשהוא מוותר על הצורך להיות מרכז העולם מאחר וצורך זה נענה בנדיבות על ידי הוריו.
המבט המתפעל שאנו מעניקים לילדינו מהווה אנטיביוטיקה כנגד המסרים המחלישים שהעולם והסביבה החיצונית עלולים לשלוח לכיוונם. מסרים של "אתה לא מספיק" (לא מספיק תלמיד טוב, לא מספיק מתאמץ, לא מספיק חבר טוב, לא מספיק מרוכז במפגשים) או "אתה יותר מדי" (יותר מדי פרוע, יותר מדי רגשנית, יותר מדי רועש, יותר מדי קופצנית, יותר מדי אימפולסיבי) שמשוגרים אליהם מהעולם החיצוני, בבואם במגע עם אגו חזק ודימוי עצמי גבוה שחוסנו באותו מבט מתפעל שלנו ההורים, ישאירו אולי שריטות, אולם הן יהיו קלות ושטחיות יחסית ולא ייצרו פצעים עמוקים ומדממים.
2. כואב לי שאתה בוכה אבל אני מבין שזו דרכך לבטא רגשות וחשוב לי לאפשר את לך את זה
ילדים בוכים. זוהי עובדת חיים ואין איך לשנות אותה. להורים רבים קשה מאוד לשמוע את ילדם בוכה והם מרגישים צורך לגרום לו להפסיק לבכות. בדרך להפסקת הבכי הזו הם מוכנים ללכת רחוק: לתת לילד מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, להבטיח לו דברים מרחיקי לכת ועוד. המטרה, אפס דמעות ועצב של הילד, מקדשת את האמצעים.
אבל בכי הוא דרכו של הילד לבטא את רגשותיו, ואין שום סיבה למהר ולהפסיק אותו. בכי מגיע במצבי תסכול, בהם הילד מוצף ברגשות של כעס, חוסר אונים, זעם, תסכול, ייאוש, העלבות - מצבים של כאב רגשי או במצב של כאב גופני בעת קבלת מכה או פציעה. בדיוק כמו שקומקום מתמלא במים, רותח ומבעבע ואז עלול לגלוש על גדותיו, כך גם המכל הרגשי של הילד, שבהיותו קטן הוא רותח, מבעבע וגולש לעיתים קרובות ומהירות, בצורת דמעות.
המילים, השגורות בפינו המבוגרים, אינן מצליחות להגיע אליו במצבים כאלו והפורקן המידי שהוא יכול לתת לעצמו הוא דרך בכי. האפשרות לתת פורקן לרגשות חשובה מאוד ומאפשרת רווחה רגשית. חשוב שהילד יוכל לתת פורקן רגשי לעצמו מבלי לחשוש שמא ההורים שלו מתמוטטים ונשברים מול דמעותיו.
3. לחוות מצבי "לא נעים" זה חשוב, אני לא אקח את זה ממך
כולנו מכירים את זה. אתה יושב בגן המשחקים וצופה בילדך משחק עם ילדים אחרים. אתה רואה שהם חוטפים לו, או צועקים עליו, או הולכים ממנו וכל מה שאתה רוצה זה לרוץ אל ילדך, לחבק אותו חזק, ואז לצרוח על הילדים האחרים שגרמו לו כאב או אי נחת.
אולם מצבים של אי נחת, כאב ו-"לא נעים" הם חלק בלתי נפרד מהחיים, וההתנסות של ילדים בהם היא קריטית להתפתחותם הרגשית והמנטלית. הם זקוקים לחוות בעצמם מצבים של תסכול ואי סיפוק כדי לדעת לפתח בתוכם יכולות של התגברות ותפקוד. אם אנחנו נמנע מהם מצבים כאלו, היכולות האלו לא יתפתחו בהם והרצון שלנו לשמור ולהגן עליהם יזיק להם לטווח הארוך.
4. יותר חשוב לי להקנות לך כלים להתמודדות מאשר לחנך אחרים
בהמשך לשני המשפטים הקודמים, וגם מתוך מציאות שבה ההורים כיום מעורבים מאוד בחיי ילדיהם, לעיתים קרובות הורים נוטים לחנך אחרים בהקשר לאירועים שקרו לילדים שלהם. זה אומר להרים טלפון להורים של ילד שהיה לו עימות עם ילדנו, או למורה שאמרה לילד משהו שלדעתנו הוא לא מתאים או לגננת שלהערכתנו לא נותנת לילד להשתתף מספיק במפגשים ועוד. להיות מעורב בחיי הילדים זה מצוין, הבעיה מתחילה כאשר אנו עסוקים יותר בלחנך את האחרים ופחות בלהקנות לילדים שלנו כלים להתמודדות.
כאשר קורה לילד שלנו אירוע לא נעים, חשוב שנשאל אותו לגביו, ננסה להבין את תחושותיו מתוך אמפתיה ותשומת לב ואת דרכי פעולתו, ויחד איתו נחשוב האם הדרך שבה הוא התנהל בתוך האירוע הזה נכונה ומשרתת אותו ומה אפשר ללמוד מתוך האירוע הזה לפעמים הבאות. כן, זה דורש זמן. כן, זה מכריח אותנו להישאר יחד עם ילדנו בחוויה של ה-"לא נעים". כן, זה דורש חשיבה משותפת והשקעת משאבים רגשיים מצדנו ומצד הילד, אולם כל זה חשוב מאוד כדי שהילד ילמד ממה שקרה לו ויוכל לפתח אסטרטגיות של התנהלות ועשייה אל תוך חייו.
להישאר רק ברמה של לחנך אחרים ולהסביר להם במה הם עוללו עוול לילד שלנו לא מאפשר לו לסגל אסטרטגיות כאלו, וכשאנו לא נהיה לידו כדי לעזור לו, הוא עלול לא לדעת להסתדר בעצמו, וזה בטח משהו שאנו לא רוצים שיקרה לו.
5. אתה מעניין אותי כאדם וחשוב לי להתעניין במה שמעניין אותך
כשהם קטנים אין בעיה. הם לידנו ואנו יודעים בדיוק מה הם עושים, מתי הם עושים ועם מי הם עושים. יש לנו שליטה מלאה על התנהלות היום שלהם. אבל הם גדלים מהר ועצמאותם הולכת ומתרחבת ומהר מאוד, מהר מדי, אנו מוצאים את עצמנו מנותקים מהם וממה שהם עושים ומה שמעניין אותם. חשוב להעביר להם מסר מגיל צעיר מאוד ולהתכוון אליו, שהם עצמם, כבני אדם, מעניינים אותנו ושמה שמעניין אותם מעניין גם אותנו.
אנחנו רוצים לשמור איתם על קשר ולדעת מה מעסיק אותם ומושך אותם, ולכן עלינו לפנות זמן, אנרגיה וסבלנות להתעניין בתחומי העניין שלהם, גם אם הם לא מושכים אותנו כהעדפה שלנו. כשאנו מתעניינים בעולמם מתוך מקום סקרנות אמיתית ופתיחות המחשבה, אנו שומרים על ערוצי התקשורת והקשר ביננו פתוחים ופועלים, ואנו מעבירים אליהם מסר שהם יכולים לבוא ולשתף אותנו בכל נושא שמעניין אותם, בכל שלב בחייהם.
6. אתה יכול לשאול אותי כל דבר ואני אהיה פה כדי לענות לך
בעידן שבו דוקטור גוגל נמצא בכל בית, והוא זמין, מהיר ויודע כל, אנחנו רוצים מאוד לשמר את זה שילדינו יפנו אלינו בשאלות שמעניינות אותם ולא אליו. אנו רוצים לדעת מה מעניין אותם, אנחנו רוצים שהם ידעו שאנו האופציה הראשונה למענה עבורם בכל דבר ועניין, ואנו מאוד לא רוצים שגוגל יחשוף אותם למידע ולתמונות שלא תואמים בשום מצב את גילם ואת התפתחותם הרגשית, הפיזית והמנטאלית.
לכן, כשילדינו באים אלינו עם שאלות, מביכות וקשות ככל שיהיו, רצוי שלא נתעלף מהן, או נאבד את העשתונות ונשדר פאניקה ובלבול, או נגיד להם שעל זה אנחנו לא מדברים איתם או נשלח אותם למצוא תשובות במקומות אחרים (והם ימצאו, האמינו לי, במהירות שיא). עלינו לפנות זמן ותשומת לב עבורם, להקשיב לשאלה שנשאלת וגם למה שעומד מאחוריה, ללא מדובר שמביא אותם לשאול דווקא אותה, לענות בהתאם לגילם וליכולת הבנתם, לנסות לתת מענה לאותו צורך שלהם שעומד בבסיס השאלה שלהם ולהשאיר להם מקום לשאלות נוספות או לדיון בנושא.
אם אנחנו לא יודעים את התשובה או זקוקים לזמן מסוים כדי להתעשת על עצמנו כדאי להגיד להם בכנות שאנו שמחים שהם פנו אלינו, שאיננו יודעים כרגע ושנחזור אליהם בקרוב עם תשובה ואכן לעשות כך.
7. אני אוהבת אותך מאוד ומתוך האהבה שלי אליך אני שמה לך גבולות
לעיתים קרובות אנו טועים לחשוב שלשים גבולות לילד גורם לו סבל, תסכול וניכור, ומאחר ואנו לא רוצים להכאיב לו, כדאי שנאפשר את מה שהוא רוצה. אולם מתוך האהבה עלינו להיות הורים משמעותיים ומובילים לילדינו, זהו תפקידנו ועלינו לא להתבלבל להניח אותו בידיהם. אנו ההורים צריכים להוביל תהליכים חינוכיים במשפחה, אנו אלו שרואים אופק וחזון שלקראתם המשפחה צועדת יחד. תפקידנו ההורי הוא להוביל את המשפחה בדרכה, בצורה משמעותית ובטוחה אך גם נינוחה ומטפחת. בכך אנו מאפשרים לילדינו, מתוף אהבה וכבוד, להתאמן בתפקידים שלהם, כילדים. יצירת הגבולות והגדרתם במשפחה גורמת לילדינו לחוש ביטחון, ומתוכו להיות מסוגלים לחקור את העולם ואת עצמם ולהתפתח.
קרן יטיב היא יועצת משפחתית ויועצת חינוכית-התפתחותית בגנים, מומחית לגיל הרך. בעלת הפיל הצבעוני - המרכז להורות ומשפחה