כולנו עדיין זוכרים, לפעמים אפילו בגעגוע נוסטלגי, את הילדות שלנו. היינו משחקים אחר הצהריים ברחובות, ההורים לא ידעו איפה אנחנו, היינו כל הזמן פעילים - רצנו, קפצנו, התחבאנו, תפסנו, היינו בחברת ילדים מכל הגילאים, ואיתם רבנו, צעקנו, הלכנו קצת מכות, השלמנו. ובערב, כשאמא הוציאה את הראש מהחלון וקראה בשמנו, חייכנו זה לזה והתפזרנו לביתנו. עד ליום הבא.
מים רבים כל כך זרמו מאז, העולם השתנה ואיתו גם אנחנו. המסכים מתחרים על תשומת לבם של הילדים ולעיתים קרובות מנצחים בתחרות הזו, הפלאפונים העלו את רמת הזמינות למידית ומלאה, ואין מצב שילדינו ישוטטו ולא נדע היכן הם. רמת החרדה שלנו כהורים עלתה, ורבים מאיתנו לא חולמים לאפשר לילדיהם להסתובב ולשחק ברחובות, וההורות של רובנו היא הורות הרבה יותר קרובה ומעורבת מאשר הייתה זו של הורינו. יש לזה המון יתרונות, כמובן, אבל על הדרך אנחנו מונעים לא פעם מילדינו לפתח מיומנויות שהן קריטיות עבורם להמשך חייהם.
עוד בהורה מלווה:
התעללויות בגנים: אלה הסימנים שהורים צריכים לשים אליהם לב
מתי לריב עם הילדים, ומתי עדיף פשוט לוותר להם?
גמילה מחיתולים: זה כל מה שאתם צריכים לדעת
אתם חייבים לאפשר לילדים שלכם להיכשל
בשנים האחרונות נראה שאנו עושים מאמצים רבים להגן על ילדינו מכישלון. אנו מרגישים שכישלון הוא חוויה לא נעימה, שגורמת לילדים להרגיש רע וגם להיראות רע בעיני הסביבה. כישלון מייצר תחושות קשות של אכזבה עצמית ותסכול, ולא פעם עליך להתחיל הכל מהתחלה מה שגורם לבזבוז אנרגיה ומשאבים. למרות שכל זה נשמע הגיוני, בפועל אנו מונעים מילדינו מיומנות חשובה ביותר. עלינו להתייחס לכישלון כאל מתנה המאפשרת להם ללמוד את דרכם להצלחה.
אירועים קטנים של כישלונות נקראים "אירועים מחשלים", הם מייצרים בנו עמידות ויכולת התמודדות. למנוע מילדינו לחוות את אותם אירועים מחשלים, מתוך מטרה טובה של להגן עליהם ולשמור על נפשם הרכה, פירושה להוריד את עמידותם ולהפוך אותם לפגיעים יותר לאירועים שיחוו בעתיד. מחקר באוסטרליה מצא כי ילדים ומתבגרים שם נמצאו פחות מסוגלים להתמודדות מול מצבים מאי פעם בעבר.
טעויות וכישלונות הם תמצית הלמידה בחיים. ככל שאנו גדלים ומתנסים במה שהחיים מביאים עמם, זה בלתי נמנע לעשות טעויות או להיכשל. אם כישלון יחווה כחוסר מסוגלות או כמשהו שיש להימנע ממנו במקום כמשהו טבעי ומפתח - ילדים יתחילו להימנע מאתגרים שהם הכרחיים ללמידה והתפתחות.
אז מה עושים?
1. נצלו כישלונות כהזדמנות לצמיחה ולמידה.
2. דברו עם ילדכם על החוויה וחשבו יחד איך אפשר להתנהל בצורה שונה בפעם הבאה.
3. הזכירו לילדיכם שתחושות לא נעימות שבאות בעקבות כישלון הן נורמליות ורגילות.
4. שימו דגש אמיתי על מאמץ יותר מאשר על התוצאה. ציינו איזו התמדה נהדרת הם הפגינו או כמה הם השתדלו, יותר מאשר תחגגו את ציון ה-100 שיביאו.
אתם חייבים לאפשר לילדים להבין את תוצאות הבחירה שלהם
אחת המיומנויות החשובות לילדים להמשך חייהם, ושכישלון מביא עמו, היא המיומנות להבין שלבחירה שלהם יש תוצאה טבעית, שיהיה עליהם לעמוד בה. אם אני לא לומד למבחן - אני אכשל בו, אם אני לא מתאמן כמו שצריך - תפקידי בקבוצת הספורט יילקח ממני, אם אני אוכל הרבה ממתקים ולא מצחצח שיניים - יהיו לי חורים. לאפשר לילדים לחוות את התוצאות זה לאפשר להם להבין את הכוח של החלטותיהם.
כשאנו מונעים מילדינו להיכשל, או מתערבים ומסדרים עבורם אירועים (חברתיים, לימודיים ואחרים), אנו מונעים מהם לחוות את התוצאות הטבעיות של מעשיהם. מחקרים מראים שילדים שנמנע מהם לחוות זאת היו יותר מדוכאים ופחות שבעי רצון מחייהם כמבוגרים.
אז מה עושים?
1. אפשרו להם להתנסות בתוצאות טבעיות בעלות סיכון נמוך, הנגזרות מהחלטותיהם. לדוגמה, אם הילד לא למד ונכשל במבחן אל תתקשרו למורה לסדר את זה בשבילו או תמציאו עבורו תירוצים. תנו לו להתמודד עם זה בעצמו בבית הספר.
2. דברו עם ילדיכם ללא כעס על תוצאות הבחירה שלהם וחשבו יחד איתם מה ניתן היה לעשות אחרת ומה ישנו בפעם הבאה. אפשרו להם להתבטא ולהציע הצעות, יותר משאתם תציעו עבורם.
אתם חייבים לתת לילדים שלכם לריב
לילדים יש הרבה על מה לריב. מי יתקלח ראשון, מי גבוה יותר, אבא של מי יותר חזק, מי יותר מהיר ועוד ועוד. לעיתים קרובות הורים נבהלים מול ריבים של ילדים. הם מתערבים מיד ומכריחים את הילדים להתחלק, להתנצל, או מפרידים ביניהם. ישנם אף הורים שיתקשרו להורים של הצד השני כדי ללמד אותם או לדרוש מהם איך לטפל בילדם כדי שלא יריב עם הילד שלהם.
אולם, ליכולת לריב יש חשיבות רבה מאוד עבור הילדים, וחשוב לתת להם להתנסות בה. ריב בין ילדים מלמד אותם מהם הדברים שחשובים מאוד לי, ומהם הדברים שחשובים מאוד לאחרים, והרי כל אחד מתרתח בעקבות משהו אחר, לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו. ריב מאפשר פורקן של רגשות לא פוטוגניים כמו תסכול, כעס, איבה, קנאה, מרירות. בכך שאנו מאפשרים לרגשות האלו לצאת החוצה "להתאוורר", אנו יכולים לאפשר לרגשות חיוביים כמו השלמה, הבנה, סבלנות, אמפתיה להיכנס פנימה.
ריב מאפשר מגע פיזי, קשר ותקשורת, שלעיתים ילדים משוועים אליהם ולא מצליחים להשיג אותם, וריב מייצר מודעות לכך שיש בעיה, שצריך לשים אליה לב ולבדוק אותה. דרך ריב מתפתחות מיומנויות של לעמוד על שלך ולא לוותר, ללמוד להקשיב לאחר וגם לעצמך, לשים לב למסרים מילוליים ולא מילוליים, לקרא את המפה בצורה נכונה, לפתח יכולת לשכנע אחרים, לבדוק את כוחותיך מול האחרים וכן, גם להיכשל לעיתים.
אם אנחנו ממהרים להתערב עבור ילדינו ולא מאפשרים להם לעולם לריב ביניהם, נמנע מהם את היכולת, את הניסיון ואת הביטחון שהם יזדקקו להם ביציאה לעולם האמתי - בגיל ההתבגרות, בצבא, בלימודים או מול הבוס שיסרב להעלות להם את המשכורת. והרי לא תמיד נהיה פה כדי לסדר הכל בשבילם, ולא תמיד הם ירצו בכך בעצמם.
אז מה עושים?
1. מבינים שמריבות הן לא דבר שלילי במהותו ולא ממהרים להפסיק אותן מיד.
2. בדקו על איזה צורך עונה המריבה וכל זמן שהיא אינה מתרחשת לשם האלימות או יוצאת מכלל שליטה אפשרו לה להתרחש.
3. דברו עם ילדכם לאחר המריבה ובדקו איתו מדוע היא קרתה לדעתו והאם יש דרכים אחרות, יעילות יותר, שהיו עונות על הצורך שלו ומשיגות את המטרה בצורה יעילה יותר.
4. אל תמהרו לסדר עבור ילדכם את המצב ואל תהיו עסוקים בלחנך את ההורים של הצד השני. במקום זאת הקדישו זמן, אנרגיה ותשומת לב להעצים את ילדכם ולתת לו כלים לעמוד במריבה כזו או אחרת.