גמילה מחיתולים: זה כל מה שאתם צריכים לדעת

הנה זה מגיע, האביב כבר כאן, ויחד עם הריחות המשכרים של ההדרים, זמזום הדבורים, מעוף הפרפרים והפריחה הנהדרת, עולה ניחוח נוסף באפנו. הרחתם את זה? זה ריחו של הפיפי הנישא באוויר, כי האביב, זאת יודע כל דרדק, הוכרז מזמן כעונת הגמילה הרשמית של ילדים חיתולים. לכן, הכנו בעבורכם הכנו את המדריך השלם לגומל, מא' ועד ת'. כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול.

עוד בנושא:
סיר הסירים: 10 המכות של גמילה מחיתולים
האם כדאי להעיר את הילד בלילה בשביל לעשות פיפי?
משבר גמילה בבריטניה: בני 9 לא יודעים ללכת לשירותים לבד

הרבה הורים שואלים את עצמם, ובצדק, האם האחריות על תהליך הגמילה היא של ההורה, ולכן עליו להזכיר לילד כל כמה דקות ללכת לשירותים, או שמא היא של הילד ולכן עליו לשים לב לגופו וללכת מבלי שמישהו יגיד לו לעשות זאת.

התשובה היא, שבתחילה האחריות היא משותפת. הילד הצעיר רק מתחיל לשים לב לאיתותים הגופניים שלו, ולקשר אותם עם רצף של פעולות: לשים לב, לזהות, לעצור ולהתאפק, ללכת לשירותים, להוריד בגדים או לבקש עזרה, לשחרר, לסיים, להתלבש, ללכת לדרכו. כל אלו עלולים להיות מורכבים מדי מכדי שיהיו אחריותו הבלעדית. לכן, בתחילת תהליך הגמילה, ההורים וגם צוות הגן, אמורים להזכיר לילד מדי כמה זמן, ללכת לשירותים ולנסות לעשות שם פיפי או קקי.

זה לא אומר שצריך להזכיר לילד כל כמה דקות. בהתחלה נזכיר לילד כל שעה. כדאי גם לשים לב לאיתותים שהילד משדר כשיש לו פיפי וקקי, לתמלל לו אותם וללמד אותו שהסימנים האלו הם הקריאה עבורו ללכת לשירותים. עם התקדמות התהליך נזכיר לילד לעיתים רחוקות יותר, ואחר כך נצפה שהילד כבר יזהה את האיתותים והתחושות, ייקח אחריות מלאה וילך לשירותים באופן עצמאי.

מניסיון של שנים רבות בליווי תהליכי גמילה, אני מאמינה כי כשהילד בשל לגמילה, תהליך הגמילה יהיה קל, מהיר ופשוט יחסית. סימני בשלות לגמילה רבים, והם מורכבים מסימנים ורבליים, סימנים קוגניטיביים וסימנים מוטוריים, וכן מבשלות רגשית.

סימנים ורבליים הם כאשר הילד מבין את המילים פיפי וקקי ויודע לקשר אותם למה שהוא עושה, יודע להגיד שיש לו פיפי וקקי, מבין הוראות ומסוגל לבקש עזרה. סימנים קוגניטיביים הם כאשר הילד מפגין התעניינות בשירותים, מחקה התנהגויות של מבוגרים, מביע אי נוחות מחיתול מלוכלך, משחק עם נייר הטואלט, שואל על הנעשה שם או מוריד את החיתול באופן עקבי. סימנים מוטוריים הם כאשר הילד יושב, הולך, מסוגל להתפשט ולהתלבש, אולם בעיקר בשל מבחינה רגשית: מאמין בעצמו וביכולותיו ולא מאמץ התנהגות נמנעת, מבין את המילה "לא" ומסוגל לעמוד בגבולות, אינו מתפרק כאשר נדרש לדחות סיפוקים, מוכן לעזוב את עמדת התינוק המוכרת והבטוחה ולעבור להיות בוגר, ומוכן להתמודד עם לכלוך וניקיון מבלי להיבהל מהם.

אף שהילד "בשל" לגמילה, חשוב לזכור שהובלת התהליך מוטלת על ההורה, כמו בכל מקרה של תהליך חינוכי.

דוגמה אישית היא דבר חיוני ומשמעותי בגילאים הצעירים. כשגם לאמא ולאבא יש פיפי וקקי והם מכריזים על זה לחלל הבית מדי פעם, ומודיעים שגם הם הולכים לשירותים, הילד מקשיב ומפנים. הוא מבין שגם האנשים שהוא הכי אוהב והכי לומד מהם, עושים וחווים את הדברים כמוהו והוא רוצה להיות דומה להם ולנהוג כמותם.

אחת הבעיות השכיחות בגמילה היא שהילד מכווץ את פי הטבעת שלו ומונע מהקקי לצאת החוצה. פאולה גרבורג, ממציאת שיטת פאולה, גילתה כי השרירים הטבעתיים השונים בגוף פועלים כמערכת אחת הקשורה ביחסי גומלין לכל מערכות הגוף. מערכת השרירים הטבעתיים - הספינקטרים - הינה מערכת פונקציונאלית, והיא כוללת את השרירים הטבעתיים סביב העיניים, הפה, צינור השתן ופי הטבעת. קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להחזיק את פי הטבעת הדוק, כששרירים טבעתיים אחרים כגון הפה והעיניים נפתחים ונסגרים. וזה מידע חשוב עבורנו בתהליך.

כשהילד הצעיר יושב בשירותים ועוצר את הקקי שחקו איתו שאתם דג גדול בים, והדג חייב לנשום כשהוא פותח וסוגר את הפה שלו. פתאום נכנס לדג הזה משהו לעין, והנה הוא ממצמץ, ככה הוא ממצמץ, והדגימו להם מצמוץ מוגזם ורחב. כל אלו לא יאפשרו לילד להחזיק את פי הטבעת מכווץ ויאפשרו לקקי לצאת. לחיצות על כדור לחץ, הפרחת בועות סבון או משחק עם בצק יעשו פעולה דומה.

לתהליך הגמילה דורש התמדה ועקביות, כמו כל תהליך חינוכי. אי אפשר לזגזג בו. כשיוצאים לתהליך גמילה עלינו להצטייד בנחישות ובהבנה שמדובר במשהו שעלול לקחת לא מעט זמן, ושמדובר בתהליך שמאופיין בדרך כלל בעליות ובמורדות והתמדה בו היא הכרחית. זה לא אומר שאם התחלנו בתהליך גמילה, אין דרך חזרה, ולא משנה מה. ישנם מקרים שתהליך הגמילה לא יצלח ונשקול להחזיר חיתול, אולם אז כדאי להתייעץ בעניין עם איש מקצוע.

אולם, כל עוד אנחנו בתהליך עצמו עלינו להיות עקביים. שדרו לילד מסר ברור ועקבי, אמרו לן שאתם מאמינים ביכולת שלו להיגמל, אל תמהרו להחזיר חיתול על כל פספוס בבית, בגן או כשיוצאים מהבית. זה משדר לילד מסר של חוסר אמון ביכולתו.

פסח הוא הזמן שבו הורים רבים מתחילים לגמול את ילדיהם, ולכן בסיום החופש חוזרים לגנים ילדים רבים כשהם בתוך התהליך. הצוותים החינוכיים בגנים נרתמים לתהליך ומזכירים לילדים מספר פעמים ביום ללכת לשירותים. מתחילים "טיולים שנתיים" לשירותים, אליהם מצטרפים הילדים שבתהליך גם סתם ילדים שמתעניינים וסקרניים. הגמילה נעשית דבר חברתי, מה שמעודד מאוד את הילדים וגם סוחף איתו כאלה שעד כה סירבו להיגמל. ככה זה, תמיד יותר נעים להשתין עם החבר'ה

אין גיל נכון לגמילה ולכל ילד קצב משלו. עם זאת אפשר לומר שתהליך הגמילה מחיתולים מתרחש בין גיל שנתיים לשלוש וחצי, בממוצע. בגילאים אלו רוב הילדים לא זקוקים לחיתול במשך היום.

רוב ההורים בוחרים להתחיל בגמילה בפסח, שכן מזג האוויר שמתחמם מאפשר ללבוש בגדים קצרים וסנדלים, שמקלים מאוד על הורדת והלבשת הבגדים, כמו גם על החלפתם במקרים של פספוסים. בעונה זו גם פחות מטריד אם הילד רטוב קצת, ויש הזדמנות להיות ימים ממושכים עם הילד וללוות אותו בתהליך. עם זאת, אין "עונה בלעדית" לגמילה, ילדים נגמלים בכל חודשי השנה, כן, גם בינואר, ולמעשה כשהילד אומר "רוצה אני" כדאי לתת לו להתנסות.

החמיאו לילד שלכם על הצלחותיו ועודדו אותו, אבל מבלי לעשות מזה עניין יותר מדי גדול, כדי לא להציב בפניו רף גבוה מדי להצלחות נוספות. הזכירו לו שהוא מתנהג כמו בוגר, זה משמש מוטיבציה גדולה להמשך הצלחה.

תהליך גמילת ילדים מחיתולים דומה יותר לטריאתלון מאשר לריצת ספרינט וברוב המקרים לא מדובר ב-"זבנג וגמרנו", וגם לא ב-"תקתקנו את העניין". כמו בטריאתלון, מהילד הנגמל נדרשים כוחות רגשיים רבים על מנת להחזיק את התהליך, והדרך עלולה לעיתים להיות ארוכה, מעייפת, בעלת מהמורות וקשיים ודורשת התגייסות ממנו וממכם. אבל הי, ככה זה בתהליכים חינוכיים עם ילדים, וזה באמת תהליך חינוכי משמעותי.

כשבנות נגמלות, אין בכלל בעיה. הן יושבות על האסלה או על הסיר, ובאותה ישיבה יכולים לצאת גם הפיפי וגם הקקי. אולם כשהנגמל הצעיר הוא בן, מתעוררת השאלה האם לגמול אותו מפיפי בישיבה או בעמידה. אני מעדיפה לגמול בנים צעירים בישיבה מכמה סיבות:

1. מדובר בישיבה חלקית, רק בשירותים או בסיר. כשנמצאים בטבע, כמו גם באמבטיה. הילד לומד מהר להשתין בעמידה.

2. המעבר מישיבה על האסלה לעמידה עבור הבנים הוא מעבר קל ומהיר, בשל העובדה שבחלק מהמקרים הם כן משתינים בעמידה.

3. רוב הדמויות המטפלות בילד בגילאים הצעירים הם נשים, ולכן הדוגמה שהוא רואה בעיקר מולו היא של אישה יושבת בשירותים, אך טבעי הוא שירצה לחקות אותן.

4. מאחר ובתחילת התהליך הילדים עלולים להתבלבל בין הצורך לפיפי והצורך לקקי, הרבה פעמים הם עושים את שניהם בו זמנית, וכשהילד משתין בעמידה ואז צריך קקי, הדבר עלול להלחיץ אותו וכתוצאה מזה הוא עלול לעצור את הקקי ולהגיע לעצירות.

לצורך הגמילה יש לפנות סוף שבוע (חמשוש) שבו לא מחויבים ביציאה מהבית וניתן להתרכז בתהליך ולחזק ולהעצים את הילד על הצלחותיו, מבלי שאתם והוא נלחצים מפספוסים. לאחר שלושה ימים כאלה בבית, יש לעדכן את הצוות שהתחלתם בגמילה, לספר איך הולך עד כה ולהביא לגן כמות גדולה של תחתונים ובגדים להחלפה, כמו גם מצעים נוספים וגם שעוונית למזרון. אם עדיין קריר והילד נועל נעליים וגרביים, הביאו אתכם גם גרביים נוספות וזוג נעליים להחלפה.

לא תמיד גמילת לילה הולכת במקביל לגמילת יום. חשוב לדעת שגמילת לילה שונה מגמילת יום. בניגוד לפרידה המודעת מהחיתול ביום, גמילה מחיתולים בלילה היא תהליך טבעי של הבשלה פיזיולוגית של המערכת. הרטבת לילה היא שחרור בלתי רצוני של שתן בזמן שינה. היא נובעת מאי בשלות של מערכת הרפלקסים, המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן. מומלץ לתת לילד לישון עם תחתוני לילה/תחתוני גמילה עד שיש חמישה בקרים ברצף בהם הילד קם עם חיתול יבש. חשוב לדעת שעד גיל חמש הרטבת לילה לא נחשבת כבעיה אצל ילדים.

בנוסף, מומלץ לקחת את הילד לפיפי לפני השינה, ואז לא להעיר בלילה כדי לא להעביר את האחריות על השליטה בפיפי להורים. כדאי גם שתדעו שאין קשר בין שתייה בלילה לפיפי. אם הילד יודע להתאפק הוא יודע להתאפק, לכן אין צורך לעשות "עוצר שתייה" משש בערב.

גמילה מחיתולים היא מעבר ושינוי גדול מאוד עבור הילד. היא דורשת מהילד להתקדם מתינוקות להתבגרות, מתלות לעצמאות ולוותר על הרגלים מוכרים ומקני בטחון והיא גם דורשת ממנו לעבור ממצב של עשיית צרכים באופן אוטומטי למצב של שליטה עצמית ושל בחירה שלו מתי ואיפה לשחרר. לכן כדאי לא להתחיל בגמילה במועד סמוך לשינוי משמעותי נוסף כמו הולדת אח, מעבר גן, מעבר דירה, גמילה ממוצץ וכדומה.

הרבה הורים שואלים: האם בגלל שגומלים את הילד בפסח נצטרך לבטל את החופשה המשפחתית? התשובה היא כמובן שלא. מותר ואף כדאי לצאת מהבית במהלך הגמילה ואין צורך להיכנס להסגר.

אז מה עושים? אומרים לילד לאן אתם נוסעים, ומה אתם מצפים שיקרה: אתה תלך לשירותים/סיר לפני הנסיעה, אנחנו נעשה הפסקה בנסיעה מדי שעה כדי לעשות קקי/פיפי, אם יש לך צורך להתפנות עלייך להגיד לנו מיד, אנחנו סומכים עלייך שתצליח, וכן הלאה. אל תוותרו על השיחה אפילו אם הילד צעיר מאוד.

לפני היציאה מהבית חשוב להיערך בהתאם. יש לקחת תחתונים ובגדים רבים להחלפה, שקית לאפסן בה את מה שיתלכלך, מגבונים לחים וכל דבר אחר ההכרחי לעניין זה. לאלו שעוברים את תהליך הגמילה בעזרת סיר, חשוב מאוד לזכור לקחת את הסיר אתכם לכל מקום ובכל זמן. בנוסף, ישנה היום המצאה נהדרת: סיר חד פעמי. זהו סיר מתקפל עם שקיות חד פעמיות, שיכול להיכנס לכל תיק. אם הילד רגיל לעשות את צרכיו בשירותים, כדאי שתיקחו אתכם את הישבנון, שהוא מורגל בו.

לפני היציאה לדרך יש ללכת לשירותים/לעשות פיפי/קקי בסיר. כדאי שכל בני הבית יעשו כך, כולל האחים הגדולים שגמולים כבר מזמן וכן גם ההורים. אין כמו "התפנות חברתית" כדי לעודד את הילד הצעיר לשבת בשירותים.

אחת השאלות הכי שכיחות היא האם לשים לילד חיתול/ תחתוני חיתול בנסיעות? אני לא ממליצה. מאוד חשובה התחושה שאתם סומכים על הילד ועל עצמכם, ההבנה וההכרה שאתם בתהליך גמילה ולא נסוגים ממנו. השימוש בתחתוני חיתול מטשטש את המסר שאמור להיות מועבר לכל אורך תהליך הגמילה: סוף עידן החיתולים. הוא גם מונע מהילד את תחושת האי נוחות הנלוות לעשיית פיפי/ קקי בתחתונים, ומתוך כך את ההבנה שיש לעשות צרכים בשירותים.

אם בכל זאת אתם בוחרים להשתמש בהם בנסיעות ארוכות (כגון בטיסה), חשוב לזכור שלמרות הלבשתו של הילד בתחתוני-החיתול, עליכם ההורים להתנהל כאילו הוא לבוש בתחתוני בד רגילים. כלומר לא תוכלו להרשות לעצמכם להתעלם מהעובדה שאתם בעיצומו של תהליך הגמילה.

מילת מפתח בתהליך הגמילה היא סבלנות. גלו סבלנות כלפי הילד, כלפי משך הזמן שהתהליך אורך, כלפי הפספוסים וכלפי הנסיגות שאולי יהיו. צאו מנקודת הנחה שאם לילד בורח, זה לא מכוון נגדכם ולא משהו אישי.

התייחסו ל"פספוסים" בקצרה ובאדישות, גלו אמפתיה לקושי ועודדו אותו בקול רם שימשיך להשתדל ושאתם סומכים עליו ויודעים, שבפעם הבאה הוא יצליח. זכרו שגם אתם וגם הפעוט צריכים לגלות סבלנות ואורך רוח ואל תשדרו מסרים של ייאוש.

לעיתים הילד מתעייף במהלך תהליך הגמילה ואז נראה נסיגה. זה טבעי ושכיח אך תמיד מפתיע אותנו ההורים וגורם לבלבול ולעצבנות. זה קורה כמסר מהילד להוריו: אוקיי, הבנתי, הצלחתי, אני יודע, עכשיו התעייפתי ואני רוצה לחזור קצת להיות תינוק. ברוב המקרים, אם נחזק את הילד ונעודד אותו הוא יחזור להרגלי הגמילה שרכש. מרבית הילדים רוצים לגדול ולהיות שייכים לעולם הגדולים.

התחלתם גמילה? צפו לממטרים פזורים ברחבי הבית. הילד עובר מחדר לחדר, והורה טרוט עיניים אוחז במגבונים ובסמרטוט רצפה ועוקב אחריו כנץ. זה הזמן לכסות את הספות היקרות ולהרים את השטיחים. הסבירו לילד כי ברגע שהוא מרגיש צורך לעשות פיפי או קקי, עליו לרוץ לסיר או לשירותים ולעשות שם את צרכיו. בהתחלה הוא כנראה יפספס. הסבירו לו שזה לא נורא ועודדו אותו להמשיך ולנסות עד שיצליח.

הילד צריך פיפי, והוא בדיוק משחק או צופה בטלוויזיה, ואז הוא צריך להפסיק את מה שהוא עושה כדי ללכת לשירותים. אין סיכוי בעולם שהוא יעשה את זה. היכולת להבין שאתה יכול לעצור פעילות שלך לכמה דקות היא יכולת מורכבת שהילד הצעיר מאוד מתקשה מולה. בנוסף, יש סיכויים גדולים שאם הוא יעזוב את המשחק, הוא לא ימצא אותו כשיחזור כי ילד אחר ייקח לו אותו. איזה ילד יוותר מרצונו וילך לשירותים?

תוסיפו לזה את העובדה שהילדים עוד לא מכירים לעומק את סימני הגוף שלהם ולא יודעים לזהות כמה בדיוק השלפוחית שלהם מלאה ועד כמה באמת הקקי שלהם קרוב לצאת, והזמן בין "אין לי" לבין "אופס ברח לי" הוא קצר ביותר, ותקבלו תחתונים לחים לאורך זמן ולעיתים קרובות הגעה לשירותים בשניות האחרונות להתאפקות, אם בכלל.

אז מה עושים? מבטיחים לילד שתשמרו לו על המשחק ואכן שומרים לו עליו בקפדנות, מעודדים אותו לבוא אתכם לשירותים, מייצרים זמן נעים בשירותים, עם משחק או ספר שהוא אוהב ולומדים את איתותי הגוף שהילד משדר לפני פיפי או קקי כדי לדעת מתי לקחת אותו לשירותים ולמזער את הפספוסים שנוצרים עקב הקושי להיפרד מהעשייה המהנה.

אחד הקשיים הכי גדולים בתהליך הוא החרדה שילדים צעירים מפתחים מעשיית קקי בשירותים. כתוצאה מכך חלקם יבקשו חיתול ויעשו רק בו, חלקם יעשו בתחתונים, וחלקם יתאפקו כל היום ואף יותר מזה.

הרבה מאוד ילדים מפחדים לעשות קקי בשירותים. הקקי נתפס בעיניהם כחלק מגופם והמחשבה על כך שחלק מהגוף שלהם יוצא החוצה ונופל לשירותים מעוררת בהם חרדה. יש ילדים שנלחצים מהרעש של נפילת הקקי לשירותים. יש ילדים שחוו עצירות ממושכת שגרמה לקקי כואב ופוצע שנחרט כטראומה. יש גם מקרים בהם קיים לחץ של הורים סביב נושא הקקי: בגלל לכלוך, בגלל ריח, בגלל שניהם, והלחץ הזה מועבר לילד שבתורו חושש להתלכלך או ללכלך ולכן מתאפק.

מה עושים?

• לא כדאי מלכתחילה לאפשר עשיית קקי בחיתול. יש פה פסיחה על הסעיפים בין אני מספיק גדול ומסוגל לבין אני עדיין תינוק, מתי שבא לי.

• אם בכל זאת ניתן חיתול והוא השתרש: באופן כללי, קקי עושים בשירותים ולא בשום מקום אחר. ילד שמתקשה ועושה בתחתונים/חיתול, גם אותו יש להעביר לעשיה בשירותים. אחרי שמתבססת הבנה שעושים רק בתא השירותים, השלב הבא הוא להיות מוכן לשבת עם התחתונים/חיתול על השירותים ולעשות באמצעים שמכיר. השלב הבא הוא פתיחת צד אחד בחיתול וכדומה.

• לעודד מריחה של בוץ, חמר, צבעי ידיים וגואש או חומרים נמרחים אחרים, וליצור אווירה משועשעת ומהנה סביב פעילות זו.

• להזמין את הילד לחזות בתוצרים של שאר הילדים בגן או של בני המשפחה כשהם מוצגים בתוך האסלה. הדבר מאפשר לילד להבין מה זה הקקי הזה ומנרמל את הדבר.

• לשחק עם הילד במהלך הישיבה בשירותים את משחק הדג, שהזכרנו באות ד', כמו גם כדור הלחץ, בועות סבון, בצק וכדומה, שמעודדים את פתיחת פי הטבעת ושחרור הקקי

• אם גמילת הקקי נתקעת לאורך זמן, כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע בנושא.

במהלך תהליך הגמילה עלולות להופיע אצל הילד רגרסיות בתחומים שונים. תהליך הגמילה כמו כל תהליך של שינוי משמעותי גם אצלנו המבוגרים, מחייב החזקה רגשית גבוהה מצד הילד, ומאחר והוא משקיע את מלא כוחו הרגשי וההתנהגותי בגמילה, כוחותיו נגמרים ויכולים להופיע קשיים כגון קשיי אכילה, קשיי הרדמות, התעוררויות מרובות, חרדת נטישה, בכיינות ותוקפנות. קבלו אותם בהבנה, הם ברוב המקרים יסתדרו מעצמם.

כשמתחילים לגמול את הילד, יש להחליט האם אנחנו הולכים על שירותים או על סיר. היתרון באסלה היא שאין צורך אחר כך לבצע עוד מעבר וששירותים הם המקום, בו כולנו עושים את צרכינו. מצד שני סיר הוא נייד קטן וידידותי. לעיתים ישנם ילדים שנלחצים מהישיבה על האסלה כיוון שהמרחב שלה גדול יותר מהישבן והרגליים תלויות באוויר ויש ילדים שחוששים ליפול פנימה.

אם משתמשים בשירותים רצוי להשתמש בישבנון שמקטין את מרחב האסלה ותומך ברגליים או בשרפרף ובמקטין אסלה. אם משתמשים בסיר כדאי ללמד את הילד, שהסיר נמצא רק בתוך חדר השירותים כי צרכים אנו עושים רק במקום הזה.

במהלך תהליך הגמילה כדאי להקפיד על תזונה שמעודדת יציאות קלות ונעימות ושאינה מאפשרת לפתח עצירות. תזונה כזו יכולה לכלול: שתיית מים מרובה, שזיפים, יוגורטים "ביו", לחם מחיטה מלאה, כמה שיותר ירקות ופירות רצוי עם הקליפה, שמן זית, עגבניות ומיץ עגבניות, סלק, דייסת קוואקר ועוד.

אם הילד סובל מעצירות במשך יותר מכמה ימים, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים.

יש לכם עוד שאלות? הצטרפו לקבוצת ההורים "צרת רבים" בפייסבוק