לא ברור אם זה בגלל שהלילות מתקררים, אבל הנושא של הרטבות לילה הפך בוער יותר עבור הורים רבים בשבועות האחרונים. להתעורר בלילה במיטה רטובה ספוגת שתן זה בוודאי לא כיף לאף ילד, ואין הורה שנהנה מרוטינת מקלחת - החלפת פיג'מה - החלפת סט מצעים קומפלט - הפעלת מכונת כביסה בחשכה מוחלטת של 2 בלילה.
בניסיון למנוע את תקריות ההרטבה הליליות, הורים רבים נוהגים לקחת את ילדיהם לשירותים באופן יזום במהלך הלילה. אך האם שיטה זו מומלצת, חסרת תועלת או שאולי היא בעל פוטנציאל מזיק לתהליך הגמילה של הילד?
"אין הרבה מחקרים בעניין הזה, והדעות לגביו חלוקות", אומר ד"ר רועי מורג, מנהל מרפאת ההרטבה במרכז הרפואי שניידר. לדבריו, "יש את האסכולה שאומרת להעיר, כדי שיתעוררו יבשים והחוויה של להתעורר בתוך מיטה רטובה לא תפגע בילד מבחינה פסיכולוגית. מצד שני, יש את האסכולה שאני מאמין בה, שאומרת שלא צריך להעיר".
"השלפוחית צריכה להימתח למקסימום"
ד"ר מורג מסביר שהטיעון נגד הערת הילד באופן יזום נובע ממסלול ההתפתחות הטבעי של שלפוחית השתן: "השלפוחית היא איבר שרירי שצריך להתפתח ולגדול. וכמו כל שריר הוא צריך להימתח ולהגיע למקסימום שלו כדי להמשיך ולהתפתח. אם מונעים מהשלפוחית להגיע לתכולה המקסימלית, למעשה מרגילים אותה לעבוד בנפחים יותר נמוכים. וזה יכול לגרום בהמשך גם להפרעות יומיות כמו תכיפות במתן שתן ומספר גבוה יותר של התרוקנויות במהלך היום והלילה".
"יש הבדל בין להעיר לפני ההרטבה ובין בזמן ההרטבה", מדגיש ד"ר מורג, "בזמן ההרטבה יש כבר נקודת שיא של שלפוחית מלאה וככה אתה יוצר היכרות של הילד עם התחושה הזאת, שעם הזמן הוא לומד להכיר לבד. וזה שונה מלהעיר בלילה להתרוקן לפני ההגעה למקסימום של השלפוחית, בלי להרגיש את המלאות המקסימלית של השלפוחית".
ד"ר ברוך קושניר, פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בהרטבות לילה גם הוא, מסכים עם גישה זו. "כאשר מעירים ילד בלילה לשירותים ביוזמת ההורים ניתן להשיג מדי פעם לילות יבשים על ידי כך שמרוקנים את השלפוחית. אבל פעולה זו אינה תורמת ליצירת שליטה עצמית בשלפוחית השתן והלילות היבשים תלויים לחלוטין בהערות היזומות". ד"ר קושניר מוסיף עוד שלעיתים עלול להיווצר מצב של עימותים לא נעימים עם הילד הנמצא בשינה עמוקה דבר שעלול גם להוביל לעייפות וחוסר ריכוז במהלך היום.
לכן, אומר ד"ר מורג שהוא ממליץ להורים לא להעיר את ילדיהם. "אני בגישה של לא להעיר ואם הם מרטיבים, לתת להם להרטיב ולהתעורר מזה. זה אולי פחות נוח לילד ולהורים, אבל מבחינה התפתחותית זה נכון יותר לשלפוחית".
יש ילדים שיכולים להמשיך לישון רטובים עד הבוקר. מה עושים במקרה כזה?
"רוב הילדים ישנים חזק, זה חלק מהתמונה הכוללת. אי אפשר לגרום לעוררות של הילד, אין לי משהו לתת לו כדי שיהיה ערני יותר בלילה", אומר הרופא. לדבריו, אם הורה קם בלילה ומצא את הילד שלו ישן במיטה רטובה, אפשר להחליף לו כדי לא להשאיר אותו רטוב עד הבוקר, אבל אין צורך לקום במיוחד בלילה כדי לבדוק אם הילד הרטיב או לא.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? לא הרבה, לדברי ד"ר מורג. "אני ממליץ להקפיד על הגבלת שתייה והתרוקנות טובה לפני השינה ולתת לטבע לעשות את שלו. עם הזמן, ככל שהילד יגדל גם השלפוחית תגדל ותתפתח ותגיע לעמידה בלילה שלם. ולדעתי ומניסיוני התהליך ייקח פחות זמן בדרך כלל ממה שייקח בתהליך שבו מעירים את הילד באופן יזום".
במקרים מסובכים יותר שבהם הגמילה מהרטבות לילה מתעכבת מעבר לגיל הממוצע (5-7) ישנן שתי דרכי טיפול נפוצות: טיפול תרופתי או טיפול התנהגותי. וכאן יש משמעות לגילו של הילד. "עניין הגיל הוא שיקול בבחירה בין טיפול התנהגותי (פעמונית - מכשיר שמזמזם ומעיר את הילד או את ההורים עם תחילת ההרטבה), לעומת טיפול תרופתי. הילדים הצעירים יותר מגיבים טוב יותר לטיפול התנהגותי, שמעורר אותם בזמן ההרטבה", אומר ד"ר מורג.