"לא מסוגלת להילחם יותר": איך מאבחנים ומטפלים באנורקסיה?

סיפורה שובר הלב של קארין באומן העלה שוב למודעות את המחיר הכבד שמשלמות נשים צעירות שנאבקות בדימוי הגוף שלהן ומידרדרות לאנורקסיה. איך מזהים הפרעות אכילה ואיך מטפלים בתופעה? ד"ר אילן רבינוביץ עונה

ד"ר אילן רבינוביץ'
07/04/2021

אתמול (רביעי) פורסם מכתב קורע לב של שכתבה קארין באומן לאמה יהודית, ובו כתבה כי החליטה להפסיק להילחם באנרוקסיה. "נמאס לי לעשות שיחות, נמאס לי לנסות למצוא פתרונות, נמאס לי כבר לדבר על הולנד, נמאס לי לקטר ולדבר כל יום על אותם דברים ושטויות. אימא אני אוהבת אותך מאוד ומכבדת אותך מאוד גם בטוב וגם ברע" כתבה קארין, "אני רוצה בפעם האחרונה להגיד לך מכל הלב שלי באמת ובכנות אמיתית, שהחלטתי להפסיק סופית לנסות להילחם במחלה. אני לא מסוגלת להילחם יותר ועברתי כבר מספיק קשיים בחיים. אני עוד עוברת מסע של קשיים ומצוקה נפשית".

המצוקה הזו שמתארת קארין משותפת ללא מעט אנשים, בעיקר נשים, שסובלים מאנרוקסיה, ומתמודדים מדי יום עם מצוקה נפשית וחולשה פיזית. אנורקסיה היא מחלה כרונית שקשה להחלים ממנה לחלוטין, ולאורך השנים שיעור התמותה ממנה היה 6 אחוזים. גם מי שמחלימה מהמחלה, בדרך כלל אינה מחלימה לחלוטין - גם שנים אחרי החלמה גופנית, נותר עדיין עיסוק יתר באוכל, והחלמה נפשית מלאה היא נדירה.

עוד בוואלה!

כיצד ניתן לזהות הפרעות אכילה בילדים ובני נוער?

לכתבה המלאה

הפרעות אכילה הן מהבעיות הנפשיות הנפוצות בעולם, ובייחוד בעולם המערבי. מיליוני אנשים ברחבי העולם מתמודדים עם קשיים פיזיים ונפשיים הקשורים לאכילה, שעלולים להתפתח למצבים הרסניים ואף להוביל למוות. בכל אחת משלוש הפרעות האכילה המרכזיות - אכילה כפייתית, שהיא בעצם גרסה ממוקדת באוכל של הפרעה טורדנית-כפייתית, בולמיה נרבוזה ואנורקסיה נרבוזה - הפגיעה עלולה להיות קשה ומסוכנת, וחשוב מאוד לאבחנה בהקדם.

"עברתי כבר מספיק קשיים בחיים". קארין באומן עם אמה יהודית ושימי תבורי(צילום: צילום מסך, אינסטגרם)

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה קשה מאוד, הפוגעת בדרך כלל בנערות בגיל ההתבגרות, וגורמת להן לתפיסה מעוותת של גופן. ההפרעה גורמת להן לרזות עוד ועוד, עד למצב של רזון קיצוני המוביל לבעיות בריאותיות קשות, שיכולות להסתיים במוות.

ישנם שני סוגים של אנורקסיה נרבוזה. הראשון נקרא רסטריקטיב (Restrictive), ומתאפיין באכילה מועטה ביותר, על גבול הצום, וריבוי פעילות גופנית. הסוג השני נקרא בינג'-פרג'ינג (Binge), והוא מתאפיין באפיזודות של זלילה בשילוב הקאה ושימוש בתכשירים משלשלים ומשתנים, בדומה לבולמיה. אך בניגוד לבולמיה, כאן תחול ירידה במשקל.

איך מאבחנים אנורקסיה?

95 אחוזים מהסובלות מאנורקסיה נרבוזה הן נשים, ושכיחותה היא כחצי אחוז בקרב נערות מתבגרות. במחקרים נמצא כי אין הבדל בשכיחות ההפרעה בשכבות שונות באוכלוסייה, אך היא מאובחנת פחות בשכבות נמוכות.

המחלה מופיעה בדרך כלל בין גיל 14 ל-17, ומתפתחת בהדרגה ובאיטיות. לרוב היא תתחיל בדיאטה, שתגרום לירידה איטית במשקל. עם הזמן, הנערה הולכת ומפחיתה את כמויות המזון באופן דרסטי. בהמשך, היא מתחילה להתחמק מארוחות ולצום במשך ימים שלמים. היא מנסה להסתיר את המצב ממשפחתה, בין היתר על ידי לבישת בגדים גדולים.

כדי לאבחן אנורקסיה נרבוזה, נדרשים ארבעה קריטריונים:

1. סירוב לשמור על משקל גוף מינימלי. המינימום נקבע בדרך כלל על 20 אחוזים מתחת לממוצע המתאים לגיל ולגובה.

2. פחד עצום, פוביה ממש, מהשמנה ועלייה במשקל.

3. הפרעה בדימוי הגוף, הדרך שבה הנערה חווה את משקלה וצורתה. הנערה האנורקטית מתבוננת במראה, רואה ילדה רזה, ואומרת לעצמה: "אני שמנה". ההפרעה הזו בתפיסה קיימת אצלה רק לגבי עצמה - אנשים אחרים נראים לה בגודלם הטבעי.

4. העדר וסת למשך שלושה חודשים רצופים לפחות.

איך מטפלים באנורקסיה?

הטיפול באנורקסיה הוא מאוד מורכב, מאוד אישי, מאוד עדין, ומערב כמה גורמים שמשתלבים זה בזה. הטיפול התרופתי יכלול תכשירים נוגדי אובססיה וחרדה המעלים תיאבון, כדוגמת סרוקסט, ולעיתים אף שילוב תרופות נוגדות פסיכוזה המעלות תיאבון, כדוגמת רספירדל או זיפרקסה.

בנוסף, נעשה בדרך כלל טיפול התנהגותי בליווי תזונאית, על ידי חיזוקים חיוביים ושליליים. למשל, במחלקות האשפוז קיימים עונשים על העדר עלייה במשקל, והטבות על הצלחה. על אלה מוסיפים טיפול פסיכותרפויטי-דינמי אישי בשיחות עם מטפל, וכן טיפול משפחתי, שמלמד את בני המשפחה להתמודד עם המחלה. שכן כפי שראינו בדבריה של יהודית, מדובר במאבק ובכאב משפחתי.

זקוקים/ות לעזרה או תמיכה בהתמודדות עם הפרעות אכילה? ניתן למצוא מידע על גורמי סיוע ותמיכה באתר של עמותת סהר - סיוע והקשבה ברשת

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully