הדיכאון הגיע גם אליכם? יש מה לעשות מולו

עצב, צער גדול, מצב רוח ירוד, דכדוך, כל אלה מתארים את מה שכולנו חווים לפעמים, ומכניסים תחת הכותרת דיכאון. כולנו משתמשים בביטוי הזה, כי מי מאיתנו לא הרגיש לפעמים חוסר אנרגיה, חוסר מוטיבציה, מצב רוח ירוד או קושי להירדם? מי מאיתנו לא חווה לפעמים ימים כאלה שתחושת הערך העצמי יורדת ומרגישים עצב, מועקה, אולי רגזנות יותר מהרגיל. אלה דברים שכולנו חווים.

המילה דיכאון מאוד נפוצה ומוכרת לכולם, לכן כל כך חשוב לעשות סדר ולהבין את המשמעות האמיתית שלה. וזה חשוב, כי לפעמים אנשים עוברים אפיזודה של דיכאון והם מרגישים מועקה, עצב, מצב רוח ירוד, אבל הם נמנעים לדבר על זה. "יהיה בסדר", הם חושבים לעצמם, "זה יעבור מאליו". אולי, כי לא נעים לדבר על זה, אולי כי חוששים מתיוג חברתי בגלל התמונה הקשה של האדם הסובל מדיכאון, או אולי כי הם כלל לא מודעים לזה שיש דרכים לטפל.

בכל אופן, דיכאון היא הפרעת מצב רוח, זהו שבר, וזו הפרעה שיכולה להופיע בכל גיל. דיכאון מתאפיין במצב רוח ירוד, חוסר עניין והנאה כמעט בכל הפעילויות. ילדים ומתבגרים יחוו עצבנות, אצל מבוגרים זה יתבטא בעצב. יכולים להתלוות לזה גם שינויים בתיאבון, הפרעות בשינה, ירידה באנרגיה, וגם תחושה של חוסר ערך ואשמה, קשיי ריכוז וחשיבה, קושי בקבלת החלטות, ומחשבות קשות על מוות ולפעמים כוונות אובדניות, תכנון, וגם ניסיונות אובדניים.

די בחלק מהסימפטומים האלה, כדי שהאדם יחווה פגיעה משמעותית בתפקוד; בהיבט האישי, החברתי, המשפחתי והתעסוקתי. זו הפרעה שהשפעתה נרחבת ויש דרגות חומרה, והאבחון נעשה על סמך הדיווח של האדם הסובל ממנה. וזה לא פשוט, כי אנשים מתארים אותה בדרכים שונות ולפעמים מנסים להסתיר בעיקר את העצב, ואז יש מקום להקשיב גם לדבריהם של בני המשפחה והקרובים המלווים אותו.

אנשים שסובלים מדיכאון מתארים עצב עמוק, ייאוש, חוסר תקווה. יש כאלה שמתארים אובדן היכולת להרגיש ויש כאלה שמתארים מתח וחרדה. אצל חלק מהאנשים מתלווים גם כאבים בגוף, אצל חלקם מתלווה עצבנות רגזנות בעיקר אצל ילדים ומתבגרים. אובדן עניין והנאה תמיד נוכחים, וזה כולל גם מדברים שבעבר היו בחזקת תחביבים או נעשו בהנאה.

יש כמה סימנים שמעידים על דיכאון. ואם מדובר בבן משפחה או חבר שחווה את הסימנים האלה ייתכן שמדובר בשבר, שהוא אולי דיכאוני וזקוק לעזרה. בני משפחה וחברים קרובים יכולים להבחין כשיש שינוי כזה שמזמין התייחסות ותשומת לב:

1. "איבדתי חשק", "אפילו דברים שאהבתי, לא בא לי יותר": לדוגמה ילד שאהב לשחק כדורסל, נמנע ומוצא תירוצים כדי לא להשתתף במשחקים. מי שבימים כתיקונם אוהב ונהנה מפעילות מסוימת או מדברים מסוימים, איבד עניין ונמנע, זו קריאה לעזרה. בין אם זה משהו שאני מרגיש, או שנראה לי שאדם קרוב אלי מרגיש, לא להישאר עם זה לבד ולא להשאיר אותו לבד. תנו לו להרגיש שהוא חשוב משמעותי ואהוב.

2. שינויים בתיאבון: אובדן תיאבון וחוסר חשק לאכול עד כדי שאדם צריך להכריח את עצמו, או תיאבון מוגבר בעיקר כמיהה למתוקים ופחמימות.

3. הפרעות בשינה: קושי להירדם, או התעוררות וקושי חזור לישון, ולפעמים ההפך, שינה יותר מהרגיל. אם זה קורה לכם, דברו על זה עם מישהו קרוב, ואם זה קורה לבן משפחה או חבר, תקשיבו לו. לרוב מי שסובל מהפרעות בשינה, יבקש עזרה בעניין הזה, וגם זה עניין שיכול להוות סימן.

4. "לא בא לי להתלבש", וגם "לא אכפת לי איך אני נראה" ו"אין לי כוח לכלום": ירידה באנרגיה, עייפות בלתי מוסברת, העדר חשק גם לדברים פשוטים לכאורה, כמו לקום בבוקר ולהתלבש, גם אלה נראים משימות שקשה לבצע. שימו לב, אם זה קורה לכם או למישהו בסביבה.

5. שינויים בהתנהגות - הרגשה של חוסר ערך ותחושת אשמה: גם אלה מאפיינים של החוויה הדיכאונית, ואם זה מופיע בגיל מבוגר אז יכולה להתלוות גם פגיעה קוגניטיבית, ביכולת לחשוב, להתרכז, לזכור. חשוב לשים לב לסימנים האלה.

לפעמים מתלווה לכל אלה גם מחשבות על מוות ואובדנות. ועם כל הקושי, המודעות לעניין הזה מאוד עוזרת ויכולה למנוע אסון וכאב. אז דברו על זה. לא לפחד מלפתוח את השאלה הזאת, לפעמים זו קריאה לעזרה, ולפעמים זה יכול להיגמר באסון. תזהו, אם יש ממש כוונה עם תכנון, או מחשבה.

הסיבה לדיכאון איננה ברורה; יכולות להיות לו סיבות שונות כמו נטייה משפחתית, משבר אישי, חרדה ממושכת, עומס נפשי, מצבי סטרס מתמשכים, טראומה נפשית, גורמים חברתיים, גורמים כלכליים כמו עוני למשל, והוא יכול גם להופיע כתופעת לוואי משימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

הדיכאון יכול להופיע כאפיזודה חד פעמית, ויכולות להיות לו התלקחויות חוזרות. הוא יכול להיות חד- קוטבי, והוא יכול להיות חלק מהפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה). הוא יכול להיות עונתי, או כתגובה לחוויה מטלטלת וקשה, הוא יכול להיות אחרי לידה; אך בכל המופעים שלו, הדיכאון הוא חוויה קשה, הוא משתק רגשית, והוא פוגע בכל תחומי החיים.

חוסר היכולת לחוות הנאה, העיסוק הכפייתי במחשבות על חוסר ערך, אשמה ללא סיבה, ייאוש ושנאה עצמית, כל אלה מחייבים תשומת לב, והבשורה הטובה היא שאפשר לטפל.

טיפול תרופתי: לא ברורה עדיין התשתית הביולוגית, ועדיין נערכים על כך מחקרים, אבל החוקרים סבורים שיש קשר בין החיסרון במוליכים עצביים מסוימים (סרוטונין, דופאמין ונוראדרנלין) לבין התפרצות הדיכאון. ולכן רוב התרופות לטיפול בדיכאון, מכילות את המרכיבים האלה, במטרה לשמור על רמתן בגוף.

טיפול פסיכולוגי: לרוב טיפול פסיכולוגי וטיפול בתרופות הם משולבים. מטא אנליזה שבחנה 92 מחקרים על 7,000 אנשים שאובחנו כסובלים מדיכאון, הראתה שבסיום הטיפול הפסיכולוגי, 62 אחוזים מהמאובחנים, כבר לא עמדו בקריטריונים של חולי דיכאון. זה אומר שהאפשרות לטפל ולשפר את איכות החיים וההרגשה, קיימת, ויש תקווה. הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות בגישות שונות.

גישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT): גישה זו כוללת דפוסים של חשיבה חיובית, ערעור על המחשבות הדיכאוניות וראיה את המציאות באור פחות עצוב. זו גישה יותר אקטיבית וקצרת מועד יחסית לפסיכותרפיה.

1. שימו לב לסימני האזהרה ודברו עליהם. זאת לא בושה, והרבה מאוד אומנים ואנשים שהטביעו חותם לדורות, חוו את זה. אז כשאני מזהה סימני דיכאון, למצוא מישהו שאפשר לדבר אתו, חבר טוב או בן משפחה, מישהו שמרגישים אתו נוח נותנים בו אמון. זאת לא בושה לבקש עזרה.

2. נקו את החשש מהתיוג החברתי, דיכאון הוא לא משהו שצריך להתבייש בו. זה יכול לקרות לאנשים שהם מאוד רגישים. אז בואו נלמד להקשיב. כשמזהים חלק מסימני האזהרה הנ"ל, זה הזמן לחיבור אישי, אנושי ורגשי. גם לא להסס לשאול מה נחוץ, מה יכול לעזור ולדבר בפתיחות וחופשיות, עם הרבה אמפטיה.

3. הימנעו מלהגיד לאדם שחווה דיכאון, שזה תלוי בו ושהוא יכול... כי הוא לא. זה הרגע להושיט יד ולהיות אתו במקום השבור הזה בלי ביקורת. פשוט לתמוך, ולהציע עזרה.

4. כשאדם סובל מסכרת, והוא צריך אינסולין, אז פונים לרופא שירשום. בדיוק באותו אופן, פונים לרופא שירשום טיפול תרופתי לדיכאון, כדי לצמצם את הסבל והמצוקה שהוא מייצר. כדי שזה יתאפשר, חייבים לנצח את הפחד מהתיוג החברתי. לאחרונה שמענו על אנשים מפורסמים שלקו בדיכאון, והם שיתפו ברשתות החברתיות, וזה בהחלט פריצת דרך להתגבר על הסטיגמה, על התיוג החברתי.

אני רוצה לחתום בשיר שכתבה סמדר וינשטוק, מתוך ספרה "צל עריות". לדעתי זה הטיפ הטוב ביותר, אני מאמינה בו:

אם תפגוש אדם שבור
שב אתו
על סף השבר הארור
אל תנסה לתקן
אל תרצה שום דבר
ביראה ובאהבת הזולת
שב אתו
שלא יהיה שם לבד

ליאת גולדשטיין היא עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת במבוגרים. חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy - אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית.