אומרים שילדים זה שמחה, שזה אושר בל יתואר. מבטיחים לאמהות שהן יתאהבו בתינוק מיד. ובכן, כן. יש בהחלט אושר, שמחה ואהבה בהורות. אבל לא תמיד הם מגיעים מיד, והם בטח אף פעם לא מגיעים לבד. לפעמים זה מתחיל בהלם, בכי, עייפות, ודיכאון. ולא פעם נלווים לזה גם ספקות, כעסים, תסכול, מחנק וכביסה. תמיד תמיד יש גם כביסה.

לא ברור אם זו קונספירציה ממסדית או סתם רצון קולקטיבי של כל ההורים בעולם להכניס גם את כל השאר לבוץ הטובעני של ההורות - אבל ניתן באופן חד משמעי לקבוע שזה ממש לא מה שסיפרו לנו. יש פער מאוד גדול בין מה שאנחנו שומעים ובין איך שזה באמת. יש המון דברים בשגרת ההורות שלא מדברים עליהם מספיק, אולי כי זה "לא יפה" או לא פוטוגני, אולי כי זה לוחץ מיד על ההדק הרגיש ממילא של רגשות האשם ההוריים.

אבל האמת צריכה להיאמר. ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן. ארבע אמהות מדברות על איך זה באמת להיות אמא.