"בחודש שלאחר הלידה קיוויתי לחוות מוות בעריסה"

הזדקפו על כדורי הפיזיו שלכן ושימו את פזמון ליקינטון על מיוט, כי הפאנליסטיות שלנו שוב כאן עם כל האמת בפרצוף. והפעם - השנה הראשונה לחיי התינוק. עבורו מדובר אולי בשנה מלאה בקפיצות התפתחותיות, צעדים ראשונים וגילוי העולם. אבל לך, האמא, מדובר בשנה קשה מנשוא.

לאחר ששרדת את טראומת הלידה, תצטרכי להתמודד עם עייפות ברמות שלא הכרת. עוד דבר שאת לא מכירה, אגב? את עצמך. כל מי שהיית ומה שאהבת נלקח ממך ולא ישוב. ובמקום זה קיבלת - תינוק. כל ימיך ולילותיך סובבים סביבו, ובעצם אין ההבדל בין ימיך ללילותיך, שכן את ערה בשניהם. כשהוא כן יואיל להרדם כבר, את תגלי שהאובססיה להשאיר אותו ישן העבירה אותך על דעתך והפכה אותך למטורללת רצחנית.

לא פלא שנשים רבות חוות דיכאון אחרי לידה ברמה זו או אחרת. וגם אם לא תגיעי למצב שבו את קצת מייחלת לאיזה מוות קטן בעריסה שיעשה קונטרול Z על כל הסיפור הזה של תינוק, גם לך יהיו בוודאי רגעי שפל. החדשות הטובות הן שזה עובר. החדשות הרעות הן, שאז תעשי עוד אחד.