סטרס, שקרים ווידאו טייפ: תנסו אתם לגדל ילדים בלי מסכים

כולנו מתחילים את מסע ההורות באיגרא רמא שבה אנחנו נשבעים שבזה הבית לא תבוא רינת גבאי ואת זה העולל לא נחשוף ליובל המבולבל, אבל עוברים שבוע שבועיים וכולנו מדשדשים בבירא עמיקתא של הופ קטנטנים, מתפללים שהתכנית הבאה תצליח להדביק את הילד למסך לכמה רגעי חסד שיאפשרו לנו ללכת לשירותים (יש לנו מספר 2 מיום שלישי כבר).

בעידן הנוכחי אנחנו יודעים שני דברים בוודאות על מסכים: 1. אי אפשר איתם. גורמי המקצוע קבעו שהם מזיקים לילדים. 2. אי אפשר בלעדיהם. גורמי הרווחה היו קורסים לולא הם. כל ההורים יודעים יפה מאוד לדקלם בגינה שהם מגבילים את זמני המסך של הילדים, ונותנים להם לצפות "רק בתכנים איכותיים". אבל חבר'ה, בואו... אם זה היה נכון, יובל המבולבל היה נוסע בסובארו ולא היה יכול לממן ילד שישי.

הילדים שלנו רגילים לראות אותנו עם מלבן שחור מול הפרצוף, שמולחם לנו ליד וישן איתנו במיטה. לעזאזל, אפילו ממליצים לנו לשים אותו במושב האחורי של הרכב, כדי שלא נשכח את הילדים שלנו להתבשל שם. מי שחושב שהוא יכול להרחיק את הילד שלו מהסמארטפון יגלה בדרך הקשה שהוא טועה. למי שתוהה, הדרך הקשה היא לקום בוקר אחד ולגלות שהילד שלח 77 הודעות קוליות מוקלטות בקבוצת הוואטסאפ של העבודה של אמא (מבוסס על סיפור אמיתי, הפרטים שמורים במערכת).

לצפייה בכל הפרקים של עטופות ברחמים