עטופות ברחמים: שפחתם של שני אדונים

אמהות וקריירה היא אחד הפרדוקסים (שלא לומר אוקסימורונים) המדוברים ביותר של העת המודרנית. אנחנו נשים עצמאיות, מתקדמות ומשוחררות. ולמה מה קרה שנוותר על הקריירה שלנו רק בגלל שיצא לנו משהו מהרחם? גם הסביבה כבר פחות או יותר הסתגלה לרעיון הזה שנשים יולדות ואז חוזרות לעבוד (בתנאי שזה לא "מוקדם מדי", כן? כי אז אתן מזניחות וכנראה שאתן לא אוהבות את הילדים שלכן מספיק). הדבר היחיד שלא הסתגל לקונספט הזה הוא שוק העבודה.

יום עבודה רגיל לא מסתיים בשעה 16:00 ובטח שלא בשעה 15:00. עבורך זו אולי שעת הנקה, אבל בשביל שאר העולם זו סתם עוד שעת עבודה. אז אלא אם כן התמזל מזלך ויש לך בארסנל סבים וסבתות פעילים מאוד, את תמצאי את עצמך בבעיה כשתגיע השעה ללכת לאסוף את הילד מהמסגרת. והרי מעמדך במשרד ממילא שברירי מאז ששינית סטטוס לאמא, כי בעוד שאצל גברים העובדה שיש להם פתאום עוד פיות להאכיל היא סיבה לגיטימית לשיחת עדכון שכר, במקרה שלך מדובר בחבילת דינמיט עם טיימר שתקועה לך בצוואר הרחם. (לפחות, ככה המעסיקים שלך רואים את זה.)

אמנם יש גם יתרונות לא מבוטלים בלהיות אם עובדת: כשאת בעבודה את יכולה בכיף לשכוח את הילדים, אפשר ללבוש בגדים בהירים ללא חשש פליטות, נזלת, חמץ ושמיטה, אפשר לאכול כשרעבים ואפילו ללכת לשירותים כשצריכים! אמהות גם מכניסה את הקריירה לפרופורציה ומשנה את היחס האנטומי שלכן לעבודה – במקום לקחת הכל ללב, הכל פשוט על הזין. אבל בסופו של יום, את תגלי שאת שפחתם של שני אדונים. שכן, יש לך שני מעסיקים – הבוס שלך והילד שלך. ושניהם לא יהיו מרוצים ממך אף פעם.

לצפייה בכל הפרקים של עטופות ברחמים