תיחנקי, נדחפת: כך תעני לזרים שאומרים לך איך לגדל את הילד

איזה עם נפלא הוא עם ישראל. יהודים חמי לב, פקוחי עיניים, וזקופי אוזניים ששומעים כל בכי של תינוק, רואים כל בוהן שנותרה חשופה לפגעי האקלים המקומי ושמחים לעדכן אותך שכל מה שאת עושה עם הילד הוא שגוי. קר לו, הוא רעב, הוא לא נושם במנשא ובאופן כללי את מסכנת אותו בעצם היותך. תודה. תודה לכם, עוברי אורח זרים שנעניתם להפצרותינו לייעץ לנו בענייני הורות, ובכלל. רגע, מה? לא שאלנו אתכם ובכל זאת נידבתם עצה? איזה קטע. אין, אין על עם ישראל. אנשים טובים.

להפוך לאמא זה קודם כל להפוך למטרה נייחת ברחוב. כולם יודעים טוב ממך למה הילד שלך בוכה, מה הוא צריך עכשיו ואיך הוא אוהב שמחזיקים אותו. במקרה הטוב, זה סתם מעיק. במקרה הרע, חיצי עצותיהם הבלתי משודלות פוגעים ישירות בעצביה הרופפים ממילא של אם טריה, חשוכת שינה ורדופת ספקות באשר לתפקודה במסגרת המינוי החדש שקיבלה.

אז איך מתמודדים עם הערות של זרים ברחוב? עונים? מתעלמים? מיישמים? פאנל האימהות האמיתיות של עטופות ברחמים התכנס כדי לדון בסוגיה, ויש גם מסקנות.