יש דברים שלא מספרים לאמא
לא פשוט להתמודד עם מחלה כמו סוכרת, אבל לא הרבה יותר קל לעמוד מול אמא דאגנית עם חוש שישי שגורמת לי להרגיש לפעמים כמו ילדה. אז אני משקרת וגם מתעצבנת, אבל בסוף היום אמא יש רק אחת
לא פשוט להתמודד עם מחלה כמו סוכרת, אבל לא הרבה יותר קל לעמוד מול אמא דאגנית עם חוש שישי שגורמת לי להרגיש לפעמים כמו ילדה. אז אני משקרת וגם מתעצבנת, אבל בסוף היום אמא יש רק אחת
דייט ראשון. חיוך נבוך, נשיקת ניקור על הלחי. ממשיכים לפאב ואז - טה טה טה דממממם - אני מרגישה שהסוכר שלי נופל. מכאן זה יכול רק להשתפר
יש משהו בעניין הזה שנקרא סוכרת שמוציא את הספונטניות מהחיים, קצת כמו להיות אמא. אבל בשונה מתינוק שבשלב מסוים מתבגר ונהיה עצמאי, הסוכרת נשארת תמיד תינוק צווחן ותלותי
העולם מלא באנשים שלא מקדישים עוד שניה מחשבה למה שיוצא להם מהפה ועל איך זה משפיע על הסביבה שלהם. כשחולת סוכרת שומעת שוב ושוב את הדברים האלה - המוח שלה עובד שעות נוספות
בעולם שקובע שכל מחלה היא 20% מצב רפואי ו-80% בעיות עם אמא, כמות האשמה של מי שסובל ממחלה כרונית היא עצומה. אם הכל בראש והכל תלוי רק בי, אני כנראה עושה משהו לא בסדר
יש לי סוכרת כבר 17 שנה וזה הפך לחלק מהאופן שבו אני רואה את העולם, וזה בסדר, אבל לפעמים זה גם חלק מאיך שהעולם רואה אותי - חולה, חלשה, מסכנה ושברירית - וזה כבר פחות בסדר