מיתר שליידר פוטשניק היא עורכת מדור בית ועיצוב ובעבר היתה עורכת וכותבת גם במדורי הבריאות, ההורות והתרבות של וואלה!
נתניהו חוזר על המסר שהוא "אובססיבי", ובכך מהדהד את מה שאמר מנכ"ל פייזר על כך שישראל קיבלה את החיסונים כי רה"מ "היה אובססיבי". הבעיה עם כאלה היא שהם לא יודעים לשחרר. מנהיג שאוהב את עמו זה נהדר, מנהיג עם תחושת שליחות זה נפלא, אבל מנהיג אובססיבי זה מלחיץ
מה באמת מושך אנשים לקרוא על ארז דריגס, מה הבעיה עם הדיווחים על הסרט של נועה קירל, איך יום האישה הבינלאומי הפך ליום הפדיחה הבינלאומי ואיך אפשר בלי מייגן והארי - הפודקאסט של וואלה! תרבות מסכם שבוע
יותר משהשיחה של אופרה ווינפרי עם צמד בני המלוכה הפורשים היתה ריאיון, היא הייתה טיוטת תסריט לעונות הבאות של "הכתר" ו"ברידג'רטון" הנפלאות. חבל רק שהמלכה קצת פחות התחברה לרעיון לזלף כמה טיפות פיגמנט לתוך בריכת הגנים הלבנה-ורדרדה של בית המלוכה
אם היא רק תרצה, לנועה קולר יש את התבונה והכישרון לקחת את ערימת החרא הזאת שנחתה לה על הראש, באדיבות ארז דריגס ושמיל בן ארי, ולהפוך אותה לזהב. זה הרי מה שעשה את "חזרות" לכל כך נהדרת מלכתחילה - היכולת לקחת את הרגעים העלובים ולהגיש אותם עם חמלה
היו ימים שבהם השאלה שהכי העסיקה רופאים היתה 'האם אפשר לפתור את הבעיה הזאת על ידי דחיפת משהו לתחת?'. אז אתם מתבכיינים על חיסון? תגידו תודה שלא חייתם אז, וקראו את הסיפור המדהים הזה
"דבר שמתחפש לאהבה", ספרה החדש של גליה עוז, מתאר ילדות וגם בגרות בצילה של הורות רעילה, מערערת, לא יציבה ונפיצה. היא לא רוצה שיפסיקו לקרוא את ספריו של אביה עמוס עוז ולא רוצה למחוק את המורשת שלו. אבל היא רוצה שנדע מי עוד הוא היה. עכשיו אנחנו יודעים
האם "אמילי בפריז" הרבה יותר חכמה ממה שכולם חושבים? האם בני גנץ שעיר לעזאזל או מקבל את מה שמגיע לו? וכיצד אנחנו צריכים לנהוג במורשת של וודי אלן ועמוס עוז? הפודקאסט של וואלה! תרבות
הם קמים בבוקר ישר לזום, לומדים לבד מול המסך ומנסים לשמור על איזשהו קשר חברתי דרך הריבועים השחורים של המצלמות הכבויות. 7 בני נוער שיושבים בבית מתחילת הקורונה סיפרו לנו בכנות ובמילים שלהם איך עברה עליהם השנה הזאת
הצחוק של יונית ל"נה נה נה" של נתניהו הוא לא צחוק מתחנחן. זו חצי תגובת ברירת מחדל. זה קורה כשאת בסיטואציה מעיקה, שבה לא אבדה לך לחלוטין השליטה, אבל את גם לא מרגישה בטוחה לגמרי להגיב כמו שהבטן שלך מבקשת
בשבועיים האחרונים מתרבים הדיווחים ברשתות החברתיות של נשים שמספרות שלאחר שהתחסנו לקורונה החל אצלן דימום וגינלי משמעותי, שאינו תואם את המחזור החודשי שלהן. משרד הבריאות יבדוק האם מדובר בתופעת לוואי חדשה
סיפורו הנשכח של רופא אמריקני אחד במאה ה-19 שהיו לו החזון והנכונות להחדיר לפצועי ירי צינור גז לתחת במאמץ נואש להציל את חייהם. האם זה עבד ומאין בא לו הרעיון? תצטרכו לקרוא
סרט הדוקו "לשחרר את בריטני" עוקב אחר המאבק המשפטי לסיים את האפוטרופסות על הזמרת הפופולרית ועל הדרך מחדד את ההבנה (המאוחרת) שגם לפני שכולנו אהבנו לשנוא את בריטני, גם כשאהבנו אותה באמת - היא זכתה ליחס מחפיר. מכולנו
הבעייתיות של המושג "גבר אמיתי", צדקת הדרך הלשונית של מרב מיכאלי, והאכזבה מהוויקנד - אבנר שביט ומיתר שליידר פוטשניק הצליחו להסכים על הכול, עד שאבישי בן חיים גרם לריב הראשון שלהם. הפודקאסט של וואלה! תרבות
אפרת רייטן היא ככל הנראה אישה מאוד מוכשרת. מספיק מוכשרת כדי להספיק שתי קריירות הישגיות ומצליחות מאוד לפני גיל 50, והנה היא בדרך לשלישית - בפוליטיקה. אבל פלח גדול באוכלוסייה לא מצליח לשחרר מזה שהיא היתה מנחה בערוץ הילדים, אי שם בשלהי האלף הקודם
האם "ארץ נהדרת" גיבורים או גיבורים על חלשים? מה הקשר בין הזעם על השחקנית הישראלית שרוצה "לטרוף את החיים עם קממבר" וההצלחה המסחררת של "לופן" ו"10 אחוז" ומה הקטע שלנו עם לשלוח שירים גרועים לאירוויזיון? הפודקאסט של וואלה! תרבות
קורין גדעון לא "עצובה", כפי שכתבה בסטורי התוכחה מאיכילוב, אלא כועסת. כועסת שכל ההתרגשות שמלווה אישה בהיריון - ועוד יותר כשאת "קורין גדעון", שגורמת לך להרגיש כה מיוחדת, קסומה ומקודשת, הסתיימה כמו שכל ההיריונות מסתיימים - בלידה. פשוט לידה. כמו אצל כולן
בזמן שאתם ואני כלואים בבתים שלנו מכורח השלמה נואשת עם מציאות איומה, בכמה מובלעות חרדיות בתוכנו לא סופרים אף אחד, בטח לא אותנו, כשהם חוגגים בחתונות ושולחים ילדיהם ללמוד. כי ככה זה עם ביבי: הוא רוצה לעזור לנו, אבל אין לו אינטרס. אז פלא שצרחתי השבוע?
אחרי 30 ומשהו שנים של הימנעות אדוקה מריצה, בדיקה גנטית בישרה לי שאני פוטנציאל אתלטי גלום, שפחמימות הן ממש לא האוייב שלי (אבל קפה אולי כן) ושאני תמיד אצטרך לעבוד נורא קשה כדי לשרוף שומן
האם הראיונות החושפניים של טיילור מלכוב וקים אור אזולאי הלכו רחוק מדי או שדווקא הגיעו במקום ובזמן הנכון? האם התחקיר הספרותי של "הארץ" פאתטי או ראוי? מי בת ה-17 שכבר עכשיו הפציצה עם שיר השנה, ומה משותף למעריצי "עשרה אחוז"? הפודקאסט של וואלה! תרבות
כששמעתי שאותו גבר שרצח לפני 35 שנה את כל משפחתו פוטר מעבודתו - רחמיי נכמרו עליו. מיד נזכרתי ברצח והתעשתתי. אחרי כן אמרתי לעצמי שהוא שילם את חובו לחברה, אך תוך דקה נזכרתי שהוא ירש את הוריו. הבנתי שאם הרגשתי רע בשבילו השבוע, זה רק שיש בי מה שחסר בו - מצפון
הפרט הקטן שפספסתם בתמונה של מירי רגב, הסטטיסטיקה מאירת העיניים מאחורי הריאיון של טיילור מלכוב, הצביעות בכל הקשור לאנימציה של אנה זק ופרק הסיום של "חזרות". הפודקסט של וואלה! תרבות מסכם שבוע ומצליח לשזור חוטים דמיוניים בין כל הסוגיות
תפריט מיוחד של ג'ירף מנסה להכניס קצת צ'ילי בחורף הזה, אז הכנו שתי כוסות מים בטווח סביר ויצאנו לנסות
הילריה בולדווין נפנפה שנים בזהות ספרדית, אפילו שנולדה בבוסטון להורים בלתי-ספרדיים בעליל. אחרי שהאמת נחשפה, מבול של בדיחות ותגובות זועמות שטף את הרשת - אבל חייבים לשאול: זה באמת נורא כל כך? זה פוגע במישהו? במקום לכעוס, אולי כדאי גם לכם להמציא את עצמכם מחדש
במקום לשרת את הקהל שמממן אותה, מחלקת החדשות של כאן 11 הפכה השבוע לאויבת הציבור, אבל המשגים שלה חושפים חולי עמוק הרבה יותר. וגם: חוסר האחריות של מיכל הקטנה וטקס פרסים מיוחד לכבוד הפינאלה של "חזרות". הפודקסט של וואלה תרבות
במרץ תתחילו לראות פריחות מרהיבות וצבעוניות בגינות ומרפסות סביבכם ותרצו גם, אבל זה עלול להיות מאוחר יותר. רוצים מרפסת או גינה שתפרח בצבעים משגעים בעוד חודשיים? זה מה שאתם צריכים לשתול עכשיו
על שרת התפוצות עבר שבוע מחריד. מתחילת דרכה הפוליטית בכחול לבן זמזמו סביבה שמועות לא נעימות, אך השבוע התחקיר של "עובדה" הדליק גפרור באוויר שהיה גם כך רווי באדי רעל סביבה. בסופו של דבר הגיעה אמה של עומר ועשתה משהו שלא מגיע לאף בת. מיתר שליידר סוגרת שבוע
בפרסומת הטרייה והמושקעת לטמפונים יש המון כוונות טובות, אבל חסר בה רק דבר אחד קטן. הנהירה הישראלית אחר עצי אשוח יצאה לחלוטין משליטה, וכך גם האובססיה המקומית ל"חזרות". הפודקאסט האחרון של וואלה! תרבות בשנה אזרחית זו לוקה במרמרת קשה
מה גרם לאישה בת 42, אם לארבעה ילדים קטנים, לחוות חזיונות שבהם ילדיה מתים בדרכים מזוויעות ואז לתכנן לרצוח אותם בעצמה? התשובה הקצרה היא 'קורונה', הארוכה מורכבת יותר, אך מפחידה לא פחות
ישראל הבולמית הגיעה לדובאי עם חור בבטן ובלב אחרי שנה מחורבנת, עם קורונה, בלי חו"ל, עם משבר כלכלי, בלי תקווה לשינוי, ואכלה את הרגשות שלה לאורכה ולרוחבה של הפנינה המדברית. בלי בושה ובלי סכו"ם, ככה בידיים חשופות, חפנה ובלסה מכל הבא ליד. עכשיו רק בא לנו להקיא
האם מבצע החיסונים בישראל הוא פארסה וקומבינה, או שאנחנו דווקא צריכים להתגאות בו? האם מותר לצייץ בטוויטר על פוליטיקאי שהוא "חתיך", מי השחקנית ב"חזרות" שנסכים לקפוץ מהגג בגללה ומי המתחרה ב"מאסטר שף" שכבשה את לבנו גם בלי מלח? הפודקאסט של וואלה! תרבות
