החודשים האחרונים בחייה של מארי אנטואנט היו ככל הנראה מבעיתים. בשנת 1793 היא היתה עדה לחיסולה של המלוכה הצרפתית, בעלה המלך לואי ה-16 הוצא להורג ובנה נלקח ממנה וברחבי מדינתה פרצו פרעות אלימות ועקובות מדם. בסופו של דבר ובהתראה של יום, היא נלקחה מכלאה ונידונה למוות בגיליוטינה. בחלוף שעות ספורות בלבד, ראשה של מארי אנטואנט נערף מול קהל שהריע למותה.
תיאור החוויות הללו לבדו נשמע מספיק כדי לזרוק שיבה בשיערו של אדם, כל אדם. ולפי האגדה זה בדיוק מה שקרה לה. "הפעם הראשונה שראיתי את הוד מעלתה לאחר הקטסטרופה של המסע לווארן (ניסיון הימלטות שכשל), היא הסירה את כובעה וביקשה ממני לבחון את ההשפעה של היגון על שיערה" - כתבה הנרייט קאמפן, המשרתת הצמודה ובת לוויתה של מארי אנטואנט בזיכרונותיה. "הוא הפך בן לילה אחד ללבן כמו שיערה של אישה בת 70".
תסמונת מארי אנטואנט, או קניטיס סוביטה (Canities subita) בשמה הלטיני, היא מצב רפואי שנוי במחלוקת כמעט כמו האישה שעל שמה הוא קרוי. מקרים מאומתים של שיער שהלבין או האפיר בפתאומיות הם נדירים ביותר, ויש מדענים שטוענים שזה כלל לא אפשרי.
"אין תאים חיים בשיער. לחץ פסיכו-חברתי לא יכול להשפיע על סיבי שיער קיימים. ההשפעה על הסיבים יכולה להתרחש רק בזמן שהם נוצרים", הסביר דזמונד טובין, מרצה לדרמטולוגיה ביוניברסיטי קולג' בדאבלין. מאמר שפורסם באתר LiveScience בשנת 2012 קבע אף הוא ש: "למעשה, מבחינה רפואית זה בלתי אפשרי. אין שום מנגנון שיכול להפוך את צבע השיער ללבן בן לילה באופן אורגני. גם אם מחלה, פציעה או טראומה נפשית יכולות באופן עקרוני לגרום לשיער להלבין, יקח שבועות עד שהאפקט יהיה נראה לעין - כי רק שורש השיערה מושפע מזה", נכתב.
מארי אנטואנט לא לבד
ולמרות זאת, ההיסטוריה מלאה (באופן יחסי) בסיפורים על אנשים ששיערם הפך שיבה באופן פתאומי ומוקדם בעקבות אירוע טראומטי. פרט למארי אנטואנט עצמה, ישנו הסיפור על תומס מור, פרקליט אנגלי ששיערו הלבין בלילה שלפני הוצאתו להורג בעוון בגידה על ידי הנרי השמיני בשנת 1535. ואותו הדבר קרה על פי הדיווחים גם למרי מלכת סקוטלנד לפני שראשה הותז. ולצד הדמויות האיקוניות הללו, ישנם גם עוד כמה סיפורים של אנשים רגילים ששרדו טראומות קשות שגרמו לשיערם להלבין, ותועדו בספרות הרפואית לאורך השנים.
במשך זמן רב התופעה הוסברה על ידי מצב רפואי שנקרא alopecia areata, לפיו סטרס מעורר תגובה אוטו-אימונית בגוף שגורמת לשיער, ובמיוחד כזה שמכיל פיגמנט, לנשור בפתאומיות. מאחר ששיערות ללא פיגמנט (קרי, לבנות) לרוב לא נפגעו מהתגובה הזאת, נוצרה מראית עין שהשיער כאילו הלבין בן לילה.
"ניתן להעלות על הדעת מצב שבו אדם עם נטייה לאלופסיה יחווה סיטואציה מלחיצה שתגרום להתלקחות המחלה ובעקבות כך השיערות הכהות שלו ינשרו בבת אחת. וזה משהו שיכול לקרות במהירות יחסית, תוך כמה ימים או שבועות, ואז מה שיישאר הן רק שיערות שיבה", אמר ד"ר דיוויד אורנטרייך, רופא עור, בריאיון לרשת NBC על התופעה לפני מספר שנים.
אם אין פיגמנט, שיאכלו עוגות
"בתקופה שהתרחשו המקרים ההיסטוריים שמתארים את התופעה הזאת היתה הבנה מאוד מוגבלת אם בכלל, של אופן הפעולה של המערכת החיסונית. חוסר הידע הזה ככל הנראה גרם לאנשים לחפש סיבות כמו טראומה או הלם כדי להסביר את השינוי הפתאומי הזה", הוסיף.
אלא שבשנה שעברה קרה משהו שעשוי סוף סוף לספק הסבר מדעי לתופעה השנויה במחלוקת הזאת. במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Nature חשפו חוקרים עכברי מעבדה לגורמי לחץ מגוונים בשלבים שונים של צמיחת השיער. בכל חשיפה כזאת, כך גילו החוקרים, העכברים איבדו את תאי הגזע המלנוציטיים בזקיקי השיער, עד שבסוף הניסוי העכברים נותרו עם כתמים של פרווה לבנה א-לה מארי אנטואנט.
"כשהתחלנו לחקור את זה ציפיתי לגלות שהסטרס מזיק לגוף. אולם ההשפעה המזיקה ביותר שלו שגילינו בניסוי היתה הרבה מעבר למה שדמיינתי", אמר אחד ממובילי המחקר בריאיון ל-Harvard Gazette. "אחרי ימים ספורים בלבד, כל תאי הגזע שמייצרים את הפיגמנטים נהרסו. ובלעדיהם בלתי אפשרי לייצר שוב פיגמנט. הנזק הוא לצמיתות".
אלא שהתהליך המדוייק שבו נגרם הנזק הזה עדיין לא פוצח. מאחר שהסברה המובילה היתה תגובה חיסונית, המדענים ניסו את החשיפה לסטרס גם על עכברים עם מערכת חיסונית מדוכאת, ונתקלו במבוי סתום. גם האפשרות שהורמון הלחץ קורטיזול מעורב בתהליך העלתה חרס.
"לחץ תמיד גורם לעלייה של רמת הקורטיזול בגוף, לכן חשבנו שאולי יש חלק בתהליך הזה. אבל גם כשהסרנו לעכברים את בלוטת האדרנל שבה מיוצר הקורטיזול, הפרווה שלהם עדיין האפירה כשנחשפו לסטרס", סיפר החוקר.
עוד בוואלה!
הקשר לאינסטינקט ההישרדותי
אלא שבלוטת האדרנל היא לא המקום היחיד בגוף שמופקים בו הורמוני סטרס. לאחר שקורטיזול נשלל כגורם אפשרי לתסמונת, הפנו החוקרים את תשומת הלב שלהם לנוראדרנלין - מעביר בין-עצבי שנמצא בשימוש של מערכת העצבים הסימפתטית - שאחראית על פעולות לא מודעות, כמו למשל תגובת "הילחם או ברח" (fight-or-flight).
"לחץ אקוטי, ובמיוחד תגובת "הילחם או ברח", נתפסים לרוב כמועילים להישרדותם של בעלי חיים. אבל במקרה הזה אנחנו רואים שהסטרס דווקא גורם להרס בלתי הפיך של תאי גזע", אמר בינג ז'אנג, החוקר הבכיר שהוביל את המחקר הזה. "שיתפנו פעולה עם מדענים רבים מתחומי מחקר שונים ומגוונים ושילבנו מספר גישות מחקר כדי לנסות ולפתור את התעלומה הביולוגית המאוד בסיסית הזאת".
אז כן, יכול בהחלט להיות שיגון גרם לשיערה של מארי אנטואנט להלבין בפתאומיות, ואנחנו גם יודעים איך זה קרה. למה זה קורה? זו כבר שאלה אחרת. שיילה קלארק וכריסטופר דפמן, חוקרי מוח שכתבו הערות על המחקר הזה, אך לא היו שותפים בו, סבורים שאת התשובה ניתן למצוא אצל היצורים הקרובים אלינו ביותר מבחינה התפתחותית וגנטית.
"מכיוון ששיער אפור או לבן הוא מאפיין שלרוב קשור לגיל - הוא מקושר אסוציאטיבית לניסיון, מנהיגות ואמון", הם כתבו. "כך למשל, לגורילות כסופות הגב, צומחת פרווה אפורה על גבן (שהיא גם המקור לשמן) כשהן מגיעות לבגרות מלאה, וזה גם השלב שבו הזכר יכול להפוך למנהיג של שבט גורילות משלו. כך שיכול להיות שלחיה שחוותה מספיק סטרס כדי 'להרוויח' שיער שיבה שמור מקום גבוה יותר בהיררכיה החברתית מכפי שגילה הביולוגי היה מצדיק", הם הציעו הסבר אפשרי.