אדם בתוך עצמו: איך מבדילים בין מופנמות לחרדה חברתית?

הם מעדיפים אינטימיות ושקט על פני מפגשים חברתיים מרובי משתתפים ומפנים את עיקר האנרגיה שלהם פנימה, אבל זה לא אומר שילדים מופנמים אינם חברותיים. כך תעזרו להם להשתלב בחברה

08/01/2022

מופנמות היא תכונה מולדת ונרכשת, ולמעשה זהו אחד הצירים המרכזיים של אפיון אישיותו של אדם (מוחצנות או מופנמות). אדם מופנם ממוקד פנימה, וכלפי פנים יפנה את מירב האנרגיות שלו. לעומתו, המוחצן ייטה להחצין את רגשותיו והווייתו ומירב האנרגיות שלו יופנו החוצה - כלפי החברה וסביבתו.

אנשים מופנמים לרוב יעדיפו סביבה רגועה ומרווחת; הם כמעט תמיד יעדיפו אינטימיות של אדם קרוב על פני אירוע רב משתתפים, מפגש חברתי או מסיבה. אך אין זה אומר שהם לא חברותיים. להיפך - לעיתים קרובות, אנשים מופנמים יהיו בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר, קשובים, רגישים ואכפתיים יותר לסביבתם. לרבים מאיתנו יהיה קל ונעים יותר בקרבתם מאשר לצד אנשים מוחצנים המושכים תשומת לב, לעתים בקולניות או בחוסר רגישות.

עוד בוואלה!

במיוחד עכשיו: איך לסייע לילד לפתח את עולמו החברתי והרגשי?

לכתבה המלאה

אנשים מופנמים הם שקטים ובעלי מעורבות חברתית מצומצמת, הם נוטים אמנם להתבודד, אך הם לא לבד - יש רבים כמותם. למען האמת כ-30 אחוזים מהאוכלוסייה הם מופנמים. חשוב לומר כי הם אינם בהכרח סובלים מכך. "מופנם הוא פעמים רבות מישהו שעולמו הפנימי מאוד עשיר. הוא אוהב להיות עם עצמו, וזה לא מפריע לו. לא פעם יש בכך גם יתרונות", מסבירה פזית גולדשטיין, רכזת אזור מרכז ומנחה בעמותת רקפת, המסייעת למתמודדים עם קושי וחרדה חברתית על רקע של מופנמות.

נוטים להתבודד, אך הם לא לבד - מופנמים מהווים כשליש מהאוכלוסייה(צילום: Giphy)

כשמופנמות הופכת לבעיה

כאמור, מופנמות, כמו גם מוחצנות, איננה מוגדרת כבעיה. סוזן קיין, מחברת הספר "שקט - כוחם של המופנמים, בעולם שלא מפסיק לדבר", מבהירה שהתפיסה בה גדלנו, לפיה מוחצנות היא ברירת המחדל וצריך להתיישר לפיה - אינה נכונה וגם אינה רצויה. היא מביאה דוגמאות של מופנמים מצליחים ומעוררי השראה, ומתארת כיצד בעולם בו ממעיטים בערכם של המופנמים - ההפסד הוא כולו שלנו. ובכל זאת, מופנמים לא פעם סובלים מחברה קולנית ומוחצנת שלא יודעת להכיל אותם ולרוב אינה יודעת להעריך את השקט, היצירתיות, האינטליגנציה והייחודיות שהם מביאים עמם. הדבר עלול לייצר גם חוויית דחייה או תחושות קשות של המופנם כלפי עצמו.

מתי מדובר בקושי שכדאי לטפל בו?
השאלות שצריכות להישאל הן האם האדם היה מעוניין להשתלב - ונמנע? האם הוא נמנע מרצון, או משום שהוא נעדר את הכוחות או את תחושת המסוגלות? האם הוא נהנה, או חווה תסכול ובדידות? האם איכות חייו נפגעת?

כשהאדם רוצה אך אינו מאמין ביכולתו לקחת חלק במצבים חברתיים טריוויאליים, מבקר ושופט את עצמו לחומרה ומשוכנע שגם סביבתו נוהגת כך - וכתוצאה מכל אלו ממעט או נמנע ממפגשים חברתיים בהם דווקא כן היה רוצה לקחת חלק - רווחתו הנפשית והרגשית נפגעת.

התפיסה שמוחצנות היא ברירת המחדל וצריך להתיישר לפיה אינה נכונה. ילד ביישן(צילום: ShutterStock)

החיבור בין ביישנות ומופנמות ובין חרדה חברתית הוא הרגע בו מוגדר קושי והימנעות, וכאן מציעה גולדשטיין המלצה חמה - שלא להזניח. "מחקרים מראים כי בין שלב זיהוי סימנים לחרדה חברתית ובין הפנייה לקבלת עזרה חולפות בממוצע 10 שנים ויותר. 10 שנים של מחירים חברתיים ואישיים שניתן היה למנוע", היא אומרת.

מה אפשר לעשות?

החווים חרדה חברתית נוטים לדפוסי חשיבה ספציפיים ("אני לא שווה", "אני לא רצוי", "אני לא יכול"), שבעקבותיהם נוצרת אותה התנהגות של הימנעות. תהליך ההתגברות על חרדה חברתית נעוץ בשינוי דפוסי החשיבה המגבילים, במחשבות המאפשרות יותר התנסות, העזה וניסיון חיובי.

מילת המפתח היא חשיפה, מושג הלקוח מעולם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ומיושם בקבוצות טיפוליות, המוצעות בעמותת רקפת. חשיפות הן תרגול של אינטראקציות חברתיות יומיומיות, שמחוץ לקבוצה מאיימות ומרתיעות עבור החווים חרדה חברתית. בקבוצה, הנתפסת על ידם כמרחב מוגן, מתאמנים המשתתפים, על אותן אינטראקציות, בצורה חווייתית ומשחקית. התרגול מתבצע כמובן בהדרגתיות ותוך הנחייה צמודה ורגישה. לאחר שהם עושים דרך יחד, בקבוצות, הם רוכשים ביטחון, חווים הצלחות, ואז קל ונעים יותר להעז ולהשתלב בחיי היום-יום גם מחוץ לקבוצות.

ביישנים ומופנמים המתמודדים עם חרדה חברתית מוצאים בקבוצות את הכתובת למרחב חברתי בטוח ומוגן, המאפשר להם אימון בתקשורת בין אישית וחברתית עם בני גילם, חיזוק היכולות והמיומנויות החברתיות שלהם, ותרגול חשיפות לסיטואציות יומיומיות באופן מתון והדרגתי. נטייתם להתבודד, להמעיט ואפילו להימנע מאינטראקציות חברתיות, גורמת לכך שהם פחות חשופים לסיטואציות חברתיות. הקבוצות מאפשרות לחברים "לאמן ולחזק את השריר החברתי", לפגוש אנשים החוששים ומרגישים כמותם, ולהרחיב את המעגל החברתי שלהם, תוך הקניית תחושת מסוגלות וביטחון עצמי.

התרגול בקבוצה מאפשר "לאמן את השריר החברתי". בני נוער בכיתה, למצולמים אין קשר לכתבה(צילום: ShutterStock)

בנוסף, ההשתתפות בקבוצת השווים מפתחת בחבריה סוג של גאוות יחידה ותורמת לקבלה עצמית - כאשר החברים מתבוננים איש ברעהו ויכולים לזהות יתרונות שקשה היה להם לראות בעצמם. הקבוצות מונחות על ידי מנחים מיומנים ורגישים המוכשרים להנחיית קבוצות ילדים ונוער ועוברים בעמותה הכשרה נוספת לעבודה עם חרדה חברתית.

מהות השינוי היא החלפת דפוסי ההימנעות בתרגול, חשיפה והתמודדות. השינוי מאפשר לאדם המופנם להימנע פחות ולהתחבר יותר. גם תכונה מולדת כמו מופנמות, ואפילו שהיא מבטאת קו אופי בסיסי ואינהרנטי במי שאנחנו - ניתנת להרחבה, ובהיותו של האדם יצור חברתי - הרי ששינוי כזה יכול לשפר משמעותית את איכות חייהם של רוב של האנשים.

בתחילת ינואר מציינים בעולם את 'יום המופנם הבינלאומי' - יום מיוחד המתמקד בהיבט האנושי והחברתי של מופנמות, ובשאיפה של מופנמים להיות מקובלים ומובנים ולקחת חלק. מגוון ארגונים ברחבי העולם מציינים את היום, ומעודדים העלאת מודעות והפניית זרקור חיובי לאנשים השקטים, המופנמים, כדי לתת להם מקום וזכות להשמיע את קולם. יש כאן אמירה חברתית חשובה: הרווח ביצירת חברה מכילה ומגוונת שיש בה מקום גם לשקטים ולמופנמים הוא של כולנו.

עמותת רקפת מסייעת למתמודדים עם קושי וחרדה חברתית על רקע של מופנמות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully