נראה שרק עכשיו חזרנו לשגרה לאחר שנתיים מאתגרות, והנה שוב חלק מהילדים חוזרים ללמוד דרך הזום. אם בסגרים הקודמים היו שחשבו שמדובר בחופשה מתמשכת, היום אנחנו רואים את ההשלכות והמחירים של הניתוק מהמערכת. לילדים חסרות מיומנויות חברתיות, הם מרגישים פחות שייכים, יותר בודדים, מתקשים ללמוד ולהתמודד עם השגרה.
יש ילדים שמרגישים מצוקה רגשית גדולה, לחץ ורמת חרדה גבוהה, כל אלה עשויים להתבטא בהתנהגות תוקפנית או בהמנעות והסתגרות. אז מה הורים יכולים לעשות בשביל לעזור לילדים להתמודד עם השגרה המשתנה, הקטיעות ברצף החיים והניתוקים מהמערכת? האם ניתן להיערך לכך בצורה שונה וטובה יותר הפעם? בהחלט, והנה כמה כלים שיעזרו לכם.
1. חזקו את הקשר ביניכם לבין הילדים - מול הנתקים שהמציאות החדשה מייצרת חשוב לבסס חיבורים עבור הילדים, קודם כל איתכם בבית. הזכירו לילדים שאתם שם לעזור להם אם הם מרגישים מצוקה. שאלו אותם איך הם מרגישים עם המצב החדש? הקשיבו להם, אפשרו ביטוי לכל קשת הרגשות ללא שיפוטיות. בדקו איתם מה יכול לעזור להם להתמודד ומה הם צריכים מכם.
2. צרו שגרות משפחתיות שמעודדות תקשורת - הקפידו על ארוחות משותפות, בילויים משפחתיים כמו טיולים בטבע, משחקים משותפים, זמן של הנאה. שימו לב שהילדים לא נשארים זמן ממושך לבד מול המסכים - בין אם זה בזום, בטיקטוק או במשחקי המחשב. קבעו זמן משותף בו כולם מניחים את המסכים בצד, מביטים אחד לשני בעיניים, מדברים ומתחברים.
3. עודדו פעילויות וחיבורים חברתיים - כל עוד אין סגרים, עודדו את הילדים לצאת החוצה לעשות פעילויות גופניות, להפגש עם חברים במרחבים הפתוחים תוך שמירה על מרחק.
4. חזקו את הקשר עם המורים - אם מרגישים שהילד לא מחובר למתרחש בלמידה, שתפו את המורה, התייעצו איתה ונסו לחשוב יחד איך אפשר לעזור לילד. העבירו לילד את המסר שגם המורה היא דמות שאפשר לסמוך עליה ושהוא יכול להעזר ולשתף גם מרחוק.
5. בחרו את המטרות - איפה מתעקשים ואיפה מרפים. בהתמודדות עם הקושי, יש נטיה לנוע בין תגובה שבה אנחנו מאפשרים לילדים כל מה שהם רוצים כדי "שיהיה שקט", לבין להיות מאוד נוקשים ולדרוש מהם דברים שהם מתקשים לעמוד בהם. חשוב למצוא את האיזון בין כניעה לדרישה נוקשה מדי. למשל, אם הילד לא רוצה להתחבר לזום, גלו אמפתיה לקושי, נסו להבין מה קשה לו, לעזור לו להבין למה זה חשוב ומה יכול לעזור לו. במקרים שלילד קשה במיוחד, כמו ילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב או ילדים עם חרדה חברתית שקשה להם שרואים אותם במצלמה, נסו למצוא פתרונות יצירתיים בתיאום עם המורה. כמו הפסקות ממושכות לאורך היום, מתן מטלה לימודית חלופית, שימוש בזום ללא מצלמה וכדומה. כדאי לשוחח עם המורה ולחשוב ביחד מה מתאים לילד ומהם המינונים המותאמים ליכולות שלו.
6. שימו לב לשינויים התנהגותיים - אם אתם רואים שהילד משתנה לכם מול העיניים, מסתגר בתוך עצמו, או מגלה סימני תוקפנות ואתם מרגישים שאתם לא מצליחים להגיע אליו ולהבין מה קורה, פנו לאיש מקצוע להתייעצות. ניתן להתייעץ עם המחנכת, היועצת או פסיכולוגית בית הספר, שיסייעו לכם להבין האם מדובר בהתנהגות אופיינית לגיל או אם יש צורך לפנות למענה טיפולי. אל תשארו לבד עם המצוקה.
אל תפספס
7. עצרו להתבוננות עצמית - המצב הזה מאוד מאתגר עבורינו ההורים, אנחנו עובדים ועסוקים, הילדים נמצאים בבית ואנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה איתם, לפעמים אנחנו עשויים להגיב בביקורת או בכעס. אבל חשוב שנזכור שהמצב מעורר לחץ ומצוקה אצל הרבה ילדים ובמיוחד בתקופה הזו הם זקוקים לנו ההורים לתמוך, לכוון ולשדר להם רוגע וביטחון. בשביל שנוכל להתפנות ולתת תמיכה לילדים שלנו, חשוב שנזהה את המקומות שנותנים לנו אנרגיה. ממש כמו בהוראות הבטיחות בטיסה, בהן מתבקש המבוגר במצב חירום לשים את מסיכת החמצן קודם כל עליו ורק אח"כ על הילד שלו, מתוך הבנה שכשלמבוגר יש כוחות הוא יכול לעזור לילד. נסו למצוא את המקומות שנותנים לכם חמצן - כמו חלוקת תפקידים עם בני הזוג, לצאת החוצה לעשות ספורט או להתאוורר. זכרו שכשאתם נטענים באנרגיות אתם מעבירים לילדים כוחות שיאפשרו לכם יחד לצלוח את התקופה הזו בשלום.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית, מומחית בהתמודדות עם בעיות התנהגות ומניעת אלימות, מרצה בכירה בחברת SafeSchool הפועלת ליצירת אקלים דיגיטלי בטוח לילדים ולבני נוער