אין ספק שאנו נמצאים בתקופה משוגעת, בלי שגרה ובלי וודאות. האם השגרה המשובשת של השנה האחרונה משפיעה על הילדים הרכים שלנו? בוודאי. גם אם הם לא מבינים בדיוק את המשמעויות, גם אם הם לא יודעים להגיד במילים, גם אם שום דבר לא ברור להם, הם מרגישים. חלקם יראו ויביעו זאת כבר עכשיו, וחלקם יעשו זאת בעתיד.
עולמו של הילד הרך רצוף מטבעו בשינויים ובמעברים רבים: לידה של אח או אחות, כניסה לגן חדש, גמילה ממוצץ, מטיטול, ממיטת תינוק, מחפץ מעבר, מהורה ששוכב לידו עד שהוא נרדם... תוסיפו לכל אלה את תקופת הקורונה וההגבלות שמגיעות יחד איתה: גנים נפתחים ונסגרים, שהייה ממושכת בבית עם ההורים והאחים, פתאום כולם מסביב עוטים מסיכות, ועוד, והרי לכם מתכון למצבי חרדה ומצוקה קיצוניים.
לילדים רכים אין את השפה הנחוצה כדי להביע במילים את מה שהם חווים ומרגישים, וכך קורה, שבכל פעם הם נפרדים ונגמלים מתמיכות רגשיות ומעוגנים נפשיים, דבר שמעצים ומקצין את המצוקה. אחד המופעים של קיצוניות כזו היא הרגרסיה.
הרגרסיה (נסיגה לאחור) היא מנגנון הגנה טבעי. כשאדם, ובמקרה הזה - הילד, חווה חרדה או לחץ, הוא חוזר אחורה לשלב מוקדם יותר בהתפתחות שלו, שלב אותו הוא מכיר ואיתו הוא חש נוח ובטוח.
התופעה נפוצה ושכיחה יותר בגילאי הגן, ואם יש במשפחה יותר מילד אחד, קרוב לוודאי שכבר חוויתם רגרסיה עם הבכור בעקבות הלידה של האח או האחות. רוב הרגרסיות מתקיימות באזורי השליטה של הילד כמו: שינה, אכילה, הרטבת לילה, קושי בהירדמות, חזרה למוצץ/מציצת אצבע, התקפי זעם ובכי בלתי נשלטים, רצון לישון עם ההורים, או היצמדות לחפצים מהם נגמלו כבר מזמן - כל אלו הן התנהגויות שצפויות לחזור, ולעיתים אפילו יותר מאחת.
עוד בוואלה!
מה בכל זאת ניתן לעשות?
הדבר החשוב ביותר בטיפול ברגרסיות, הוא לקבל אותן ולא להילחם בהן. הכל בסדר. הילד לא עשה שום דבר רע. זוהי דרך ההתמודדות היחידה שהוא מכיר, ולכן הוא נסוג אליה. התפקיד שלנו, ההורים הוא, בין השאר, ללמד אותו דרכי התמודדות נוספות ואחרות.
אל תעשו מזה עניין, חזקו אותו על המעשים ועל הפעולות החיוביות שלו, עודדו אותו על דרך ההתמודדות שלו ושימו פחות דגש על הנסיגה. אל תביישו אותו מול שאר האחים, או החברים המשותפים. השתדלו שלא להתלונן לידו, או כשהוא בקרבת מקום, על כך ששוב אתם צריכים לכבס את הסדינים בבוקר, או ששוב לא ישנתם חצי לילה. האזרו בסבלנות, אין הכוונה להתעלם מהמצב, אלא שכרגע זה לא הזמן לכעוס או להתעצבן ש"הנה שוב זה קרה".
בהתאם לגילם, דברו והסבירו על המצב ועל החששות. אפשרו להם לשתף ולפרוק תוך כדי פעילות יצירה או פעילות משותפת אחרת. אמרו להם שוב ושוב שאתם שומרים עליהם וסומכים עליהם שהם יכולים להתבגר ולהתגבר. הזכירו להם את הכוחות שעמדו לצידם בעבר והעלו בפניהם דרכים להתמודד עם המצב, שהרי כבר הצליחו בעבר, ובטוח שהם יכולים ומסוגלים שוב.
הקפידו לשמור על סדר יום קבוע ועל שגרה קבועה בבית. אם יש משהו שיכול לשדר עקביות וביטחון לפעוטות בתקופה זו, הרי שזו שגרה קבועה וסדר יום יציב. היצמדו לזמני הארוחות, זמני ההשכבה ושעות היציאה מהבית בבקרים, על מנת לייצר מקום רגוע ובטוח.
והכי חשוב - העניקו להם תחושת ביטחון. זה הדבר הכי בסיסי והכי חשוב שאנחנו יכולים לתת, כהורים, לתינוק שלנו. ההורה הוא הדמות הכי משמעותית לתינוק, גם כשהכל בחוץ גועש ורועש, אם ההורים שלי לידי והם משדרים סמכות ובטחון - אני רגוע ובטוח.
רווית רביב היא מומחית גנים ומשפחה ומדריכת הורים מכון אדלר