זה אולי נראה אינסופי ומתמשך, אבל זה יגיע. היום בו נחזור אט אט לשגרה. "החזרה לשגרה", גם אם היא שגרה קורונית, נהנית מיחסי ציבור מצוינים. היא נתפסת כמנחמת, כמשרה שלווה וביטחון ובעיקר כמסמלת את הבריאות והחוסן האישי והציבורי. אלא שמחקרים הוכיחו שזה לא כל כך פשוט, לחזור אליה. חזרה לשגרה דורשת מאיתנו אנרגיה רבה, ומאמץ נפשי ורגשי, שעלולים, במקרים קיצונים, להביא לחרדות, למצבי רוח ולדיכאון.
בסופו של דבר רובנו עושים את זה, ודי בהצלחה. אבל מה עם הילדים שלנו? איך הם צולחים אותה?
הגיל הרך: לידה עד שש
לרוב, מפאת גילם הצעיר, אנחנו נזהרים בהם יותר. אנחנו מתווכים להם את המציאות ומרככים אותה עבורם. אלא שהפעם דווקא הגיל הצעיר משחק לטובתם. חוסר הניסיון בניתוקים ובחזרה לשגרה הוא יתרון גדול עבור הילדים הרכים, החוויה הזו פחות מוכרת להם והם מגיעים אליה בלי דעה קדומה, בלי תחושות מוכרות וזו בדיוק הסיבה שפעוטות וילדים צעירים הם סתגלנים מעולים, הם מקבלים את השינויים כחלק מהחיים, בלי הרבה שאלות ודרמה.
עוד בוואלה!
ובכל זאת, כדאי לשמור על כמה כללים עם החזרה לחיים השגרתיים:
1. שיתוף: תתלהבו איתם. שמחו איתם על כך שהפגישות בזום הסתיימו ועכשיו הם יוכלו סופסוף להיפגש ולשחק עם החברים.
2. הקשבה - תנו להם לשאול, להתרגש, לספר. תהיו שם כדי לענות על שאלות ולתמוך אם צריך.
3. הכנות מוקדמות - התחילו לתרגל שגרה: חזרו לשעות השכבה רגילות, הכינו יחד איתם את התיק לגן, בחרו יחד את הבגדים ואת הציוד האישי שאיתו ילכו לגן.
יסודי: גילאי 7-12
הילדים כבר מבינים עניין ויודעים שאמנם אנחנו חוזרים בקרוב לשגרה, אבל זו הולכת להיות שגרה אחרת לגמרי. זהו גיל טריקי. גיל שבו הילד מתחיל לגלות את הכוח החברתי והכוח הזה מתחיל להשפיע עליו. הסגר המתמשך, שקטע את תחילת השנה ואת הקליטה החברתית, יכול לתת את אותותיו בדמות פחדים, חששות וחרדות שהילדים עלולים לחוות, ולחלק מהם החזרה לשגרה, עלולה להיות לעול.
תהיו עירניים, שימו לב לילדים. אם הילד שקט מידי, או שהוא מתפרץ או כועס, האם הוא נכנס לחדר ברגע שמשודרת הידיעה על החזרה ללימודים, האם הוא מתכנס בעצמו. שימו לב למצב הרוח הכללי שלו: שמח, אדיש, מצוברח, עצבני וחסר סבלנות.
אם הילד לא מגלה סימני רצון חיוביים לחזרה, נסו לדבר איתו על כך. אל תחקרו מדי ואל תגרמו לו אי נוחות. שאלו שאלות קלילות ולא מאיימות, בסגנון: "אז מה בא לך שיהיה בכריך מחר?", "רוצה לבחור ביחד מה ללבוש מחר לכיתה?". מכאן יכולה להתפתח שיחה טובה. אל תיבהלו ואל תבטלו את מה שהוא מרגיש, כמו: "איזה שטויות, מזה אתה פוחד?", או: "מה פתאם, זה לא יקרה, אל תדאג"... להפך, תנו לו לשתף ולהוציא. וגם אם יעלו דברים גם אם יעלו חששות ופחדים, יחד אפשר לבנות תוכנית משותפת לחזרה הדרגתית לשגרה. בנו את התוכנית כך שתתאים לכם, והשתדלו לתת לו להוביל אותה.
נכון, זה לא קל, אבל כל עוד אתם מלווים אותו ותומכים בו, הוא יתחזק ויתגבר, זיכרו שכל יום מקדם אותנו עוד קצת אל ההצלחה.
תיכון: גילאי 13 עד 18
בגילאי ההתבגרות הצעירים יותר, הילדים התחילו את חטיבות הביניים ואת התיכון, ויצאו לסגר אחרי שבועיים בהם הם הכירו רק קפסולה. אין הכרות כיתתית, ובוודאי שלא הכרות שכבתית. הכל נלקח מהם: בית הספר, החוגים, הצופים והמפגשים עם החברים. הצמצום החברתי עלול להביא עימו קושי בקצוות.
מתבגרים שעדיין לא הצליחו ליצור קשרים חברתיים בתוך הקפסולה, מתבגרים שהחברים שלהם נמצאים בכיתה אחרת או באותה כיתה רק בקפסולה אחרת, שעדיין לא התחילו את החוגים אחר הצהריים, עלולים לחוש ירידת אנרגיה וחוסר רצון להתחיל מחדש. התמיכה שלנו, כהורים, מאד חשובה כאן. גם אם הם דוחים אותה ומסרבים לה. תהיו נוכחים. הראו נוכחות וסמכות הורית.
איך עושים את זה עם מתבגרים? בעדינות רבה....
1. גלו עניין - תשאלו, תתעניינו. השתדלו להימנע משאלות סגורות. לא: "איך היה היום בבית הספר?", אלא: "ספר לי קצת על היום שלך...", או: "איך היתה הפגישה עם החברים?".
2. הקשיבו - צרו את הזמן לשיחה ותהיו איתם. אל תעיפו מבט לנייד, אל תפנו את הגב, אל תעירו לאח הקטן ו/או לבן או בת הזוג. צרו את התנאים לשיחה טובה, ותנו להם את התחושה שברגעים אלה אתם איתם.
3. בקשו רשות - מתבגרים רגישים מאד לעצות ולרוב הם מסרבים לקבל אותן, במיוחד מאיתנו, "הזקנים והלא מבינים האלה". יש לכם עצה שאתם בטוחים שתעזור לו? בקשו את רשותו: "רוצה לשמוע מה אני הייתי עושה?" וזיכרו: לשאלה כזו יכולות להיות שתי תשובות. או כן, או לא. אם יסרב לשמוע, אל תיפגעו. כבדו את רצונו.
4. והכי חשוב - תנו לו את התחושה שאתם תמיד פה. למענו. על כל עניין שלא יבוא. המשיכו לעקוב, תהיו עירניים. שימו לב לשינויים קיצוניים בהתנהגות, בהרגלי אכילה, הרגלי שינה, ניקיון ועוד. ואם המצב מחמיר, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.
החזרה לשגרה הפעם תהיה שונה, כולנו נחזור לשגרה מעט מאיימת, שגרה קופצנית, היפראקטיבית ולא צפויה. שגרת קורונה. ובכל זאת, חזרה לשגרה אמורה להיות מנחמת וקלילה, וברוב המקרים היא בהחלט כזו. חשוב שנזכור, שגם הילדים שמתקשים להתניע ולחזור לעניינים, בסופו של יום מדביקים את הפער ועושים את זה כמו כולם. אנחנו רק צריכים להיות שם עבורם, עירניים, עם היד על הדופק ועם המון תמיכה, אהבה והכלה.
רווית רביב, מדריכת הורים במכון אדלר