חוזרים ללימודים

הילדים שלכם ביישנים במיוחד? כך תעזרו להם

החזרה ללימודים קשה לכולם, אבל קשה הרבה יותר לאלה שסובלים מחרדה חברתית או ביישנות קיצונית. אז איך אפשר לעזור להם? הנה כמה דרכי התמודדות להורים, וגם מסר אופטימי

פזית גולדשטיין
בווידאו: מבצע בדיקות סרולוגיות לילדים (צילום: רויטרס)

החופש הגדול נגמר ממש בעוד רגע, ובשלב הזה רמת הלחץ של הורים ומתבגרים רבים עולה, ובייחוד של אלה המופנמים שמתמודדים עם ביישנות קיצונית או חרדה חברתית. החזרה ללימודים מלחיצה תמיד, והיא מלחיצה יותר בימי קורונה, שכן חזרה לשגרה בתקופה לא-שגרתית היא מאתגרת ומאיימת אפילו יותר.

עוד בוואלה!

ההפרעה החברתית החדשה שהקורונה יצרה אצל רבים

לכתבה המלאה

המתבגרים מצופים לשוב ולהתנהל באופן "שגרתי" על רקע ההשלכות והמחירים הרגשיים של המגיפה - חרדות, דיכאונות, בדידות וריחוק חברתי שצפו אצל רבים מאיתנו - מבוגרים וילדים כאחת. אז מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להקטין את רמת החרדה ולהתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין?

1. הכירו בקושי ובמורכבות התקופה
הצעד הראשון הוא להכיר בקושי. הורים רבים מנסים להקטין או לטשטש את הקושי מתוך תקווה שזה ייצר תחושת רגיעה. אך למעשה זה עלול ליצור תחושת לחץ גבוהה יותר, כיוון שהילד עלול לפרש את הלחץ והחרדה שהוא חווה כלא נורמליים, ומכאן - שיש אצלו בעיה (שאין אצל אחרים).

תנו מקום לתחושות המורכבות כדי לנרמל את התחושה. אם אתם מזדהים עם הקושי - אפשר לשקף גם את זה, כמובן כל עוד התחושות הן אותנטיות, ובשליטה. מי שמתקשה לחבור לקושי - זהו תרגיל מצוין באמפתיה: נסו להיכנס לנעליהם, לראות את העולם דרך נקודת מבטם, ולא להביט בדברים ממרום גילכם וניסיונכם.

2. דברו על כך
חשוב להציף ולדבר על הנושא הרגיש, במקום להדחיק. אך יחד עם זאת לא מומלץ להתחיל דווקא בתשאול מקיף - שאילת שאלות חשובה, אך יכולה להיתפס כמאיימת. שיתוף אישי שלכם עם הילד ברגשות ובחוויות שלכם, היום או בעבר, יעניקו לילד לגיטימציה לתחושותיו שלו ויעודדו שיח אמיתי ופתוח במקום תשובות מתחמקות.

3. עודדו והאירו הצלחות קטנות
הימנעו מלחנך, לנזוף ולהטיף. אפילו לביקורת בונה יש את הפוטנציאל להקטין את הצד השני. כולנו רוצים שילדינו יהיו שמחים ומאושרים, כולנו רוצים להושיט עזרה. אך בדרך אנו נוטים להסביר, ללמד ולבקר. משפט כמו "למה אתה לא ניפגש עם חברים?", "למה אתה לא יוצא מהחדר?" עלול להיתפס על ידי ילדכם כשיפוטי וביקורתי, ולגרום לו להשתבלל פנימה אף יותר.

במקום זאת נסו למצוא נקודות אור (אפילו זעירות) והגדילו אותן. גם אם לפעמים קשה למצוא אותן, חפשו "בזכוכית מגדלת" וחזקו אותו. לדוגמה: אם הילד יצא מחוץ לחדר, החמיאו לו אפילו אם זה היה רק לכמה דקות, ו"נצלו" את יציאתו מן החדר כדי להראות לו שנעים לכם בחברתו.

אפשר להתאמן על מיומנויות חברתיות. ילד הולך לבית הספר (צילום: ShutterStock)

4. "אימון השריר החברתי"
אם אתם שומעים מהילדים דאגות כמו "ליד מי יושיבו אותי?", "עם מי אשחק בהפסקה", "אולי המורה תשאל אותי ולא ארצה לענות?" או תבחינו בשפת גוף מודאגת, הציעו לילד משחקי תפקידים או סימולציות של סיטואציות שמדאיגות אותו והציעו אלטרנטיבות עבורו להתמודדות. כמו כן, תוכלו לסייע לו על ידי שילובו בקבוצות חברתיות-רגשיות (מחוץ לשעות הלימודים) המאפשרות חיזוק של "השריר החברתי" כלומר לימוד ואימון של מיומנויות חברתיות למתקשים.


5. ערנות למצבי הרוח
גשו לעזרתו במידת הצורך: ילדים רבים חווים לחץ ודכדוך לקראת המעבר. זה טבעי, אך כדאי לגלות ערנות לכך שתחושות אלה עשויות להפוך להתנהגות חרדתית (הימנעותית) או אף דיכאונית. תמרורי אזהרה הם איבוד עניין בתחביבים, חוסר תיאבון, חוסר חשק, הימנעות מפעילויות חברתיות שבעבר אהבו לקחת חלק בהן, אפתיה ואדישות. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בכדי לבדוק אפשרות לטיפול או סיוע רגשי, פרטני או קבוצתי.

וכמה עצות למתבגרים:

נסו לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה: נכון שהתקופה הזו מאתגרת, מורכבת, מצמיחה, מבאסת, מלמדת, מתקילה... הכל יחד. אם תביטו על עצמכם מ"מעוף הציפור" ותזכרו שלמרות הקשיים, הקורונה גם לימדה אותנו להתגמש, להיות נוכחים בדרכים אחרות ואף לנצל הזדמנויות, זה יקל עליכם להביט בעצמכם בפרספקטיבה של זמן. נסו להתבונן בחייכם כציר זמן ואסופה של תקופות - חלקן טובות יותר, חלקן פחות, והחלק המשמעותי ביותר עוד לפניכם (וגם הוא יהיה מורכב מתקופות שונות ומגוונות).

זכרו שכולנו בני אדם: כולם חווים את אותן המחשבות ואותן הרגשות, הורים ומבוגרים במהלך תקופות שונות בחיינו. אם אתם חושבים שרק אתם מרגישים כך, מצטערת לאכזב, רוב הסיכויים שאתם לא כאלו מיוחדים. מחשבות שליליות עוברות לכולנו בראש, זה לא הופך אותן לנכונות אלא רק לאנושיות, וזמניות.

הקטינו את חוסר הוודאות: אחד הדברים שמוכחים כמפחיתי חרדה זה להגדיל את הוודאות ככל הניתן, אפילו בתקופה זו. נסו לברר כמה שיותר פרטים לפני תחילת שנת הלימודים, בייחוד אם אתם מתחילים מסגרת חדשה (חטיבה או תיכון או אפילו מעבר דירה). אם ניתן לארגן מפגש מקדים של חברים, או להשתמש ברשתות חברתיות כדרך לדלות פרטים על החברים החדשים או המורות שלא מכירים - זה יעזור לכם להרגיש מעט יותר שליטה ויפחית את החשש מהלא ידוע.

פזית גולדשטיין היא מטפלת התנהגותית קוגנטיבית LI-CBT, מנחה ורכזת איזור מרכז בעמותת רקפת. עמותת רקפת מתמחה בתחום קשיים חברתיים, הימנעות וריחוק על רקע מופנמות וחרדה חברתית, ומפעילה קבוצות חברתיות-רגשיות לילדים, נוער ובוגרים בפריסה ארצית, וכן ייעוץ פרטני וקבוצתי להורים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully