קריאת השכמה: איך לגרום לילדים שלכם לקום יותר טוב בבוקר

השכמת הבוקר היא עניין לא פשוט עבור אנשים רבים, אך לעיתים נדמה שעבור ילדים - ובעיקר מתבגרים - היא קשה עוד יותר: אחרי שהיו פעילים כל הלילה הם רק רוצים להמשיך ולישון, אך החובות היומיומיות ממתינות באותה שעה מדי בוקר, והצלצול של ביה"ס לא מחכה לאיש. אז איך נעשה זאת נכון? איך נעיר את הילדים בבוקר בצורה שתהיה עבורם הקלה ביותר, וגם נמנע ויכוחים וריבים מיותרים? הכול מתחיל, וגם נגמר - בשינה.

ככלל, אפשר להגדיר את האוכלוסייה על רצף שינה אשר נובע בעיקר מהרצף הגנטי של כל אדם ואדם, בטח בשנות חייו הראשונות. רוב האנשים נמצאים במקום טוב באמצע: הם זקוקים לזמן שינה ממוצע כדי לישון כראוי, נרדמים יחסית בקלות ומתעוררים בלי בעיות מיוחדות. אך ישנם גם 20 אחוזים שנמצאים בשני הצדדים הקיצוניים של הסקאלה: הטיפוס קצר השינה והטיפוס ארוך השינה. ואת שניהם חשוב להכיר, כי אולי יש לכם את אחד מהם בבית (או את שניהם).

הטיפוס קצר השינה לא זקוק לזמן רב כדי להשיג שינה איכותית. הוא נרדם מהר - לעיתים בתוך דקות אחדות, מתעורר ברגע ואפילו 'קופץ מן המיטה', ונראה כאילו הוא מנסה לא לבזבז שנייה מיותרת בשינה. טיפוסים אלו זקוקים לזמן קבוע, וקצר מאוד יחסית, של שינה, כך שגם אם ילכו לישון מאוחר - הם יקיצו מוקדם. עניין זה מתבטא, כמובן, גם באופיו של הטיפוס קצר השינה: הוא פרודוקטיבי יותר בשעות היום, מוחצן ואסרטיבי יותר, חיובי וחיוני מייד כאשר הוא מתעורר ומתחיל את שגרת היום בקלות יחסית.

הטיפוס ארוך השינה הוא ההפך המנוגד: זהו טיפוס שזקוק לזמן רב יחסית כדי להירדם, כולל 'טקסי שינה' לעיתים ודקות ארוכות של התהפכויות במיטה; הוא ישן שינה עמוקה ואיכותית, צולל אליה למשך הלילה, ולכן זקוק לתהליך איטי וממושך כדי להתעורר באמת. ההתעוררות עצמה היא תהליך ממושך, טקס בפני עצמו, ולרוב היא תלווה בחוסר חשק ואף בכעס מסוים. הטיפוס ארוך השינה מתפקד טוב יותר בשעות הערב והלילה, נוהג 'למשוך' את השעות המאוחרות וללכת לישון מאוחר, ולכן אם יקום מוקדם הוא עלול לסבול מחוסר שינה משמעותי. קצב חייו הכללי איטי יותר, ומבחינת אופי הוא נחשב יצירתי יחסית.

מדוע חשוב לדעת את כל אלו? משום שאם ילדכם הוא אחד מהטיפוסים הללו, חשוב לדעת כיצד להעיר אותו. הטיפוס ארוך השינה למשל, לא זקוק בהכרח לשינה ארוכה יותר - אלא דווקא לזמן התעוררות ארוך יותר. לכן כדאי להעיר אותו מבעוד מועד, ולא ברגע האחרון, שכן האפשרות השנייה תייצר לחץ רב. זכרו, כי בכל שעה שבה תעירו אותו הוא יזדקק לתהליך התעוררות ארוך, ולכן חשוב לתת לו את הזמן הזה. יש שממליצים להעיר טיפוסים ארוכי שינה אפילו שעה לפני זמן ההתעוררות המתוכנן.

את הטיפוס קצר השינה לא צריך להעיר מוקדם במיוחד. את חלקם אפשר אפילו להעיר דקות ספורות לפני שעליהם להיות מוכנים - כתלות כמובן באירוע המדובר: התארגנות לבית הספר יכולה להימשך זמן קצר יחסית, אך התארגנות לפני טיול שנתי תחייב יקיצה מוקדמת יותר, באופן טבעי.

כך או כך, בשני המקרים וביחס לשני הטיפוסים, חשוב לשמור על שעות יקיצה קבועות - גם אם יום לפני כן נרדמו בשעה מאוחרת. ישנה חשיבות לשמירה על דפוס שינה קבוע, שיסייע לילד בהשכמה קלה יותר לאורך זמן. כמו כן זכרו שיכול להיות מצב שבו ילדים לאותם הורים יתפתחו לטיפוסי שינה שונים לגמרי, לכן חשוב להתאים לכל ילד את שיטת ההשכמה המיטבית עבורו.

לרגישות הזו חשיבות רבה עבור הילד, הן בהיותו צעיר והן כאשר יהיה לאדם מבוגר: השכמה לא נכונה, או שאינה מדויקת לילד, לאורך תקופה ממושכת, יכולה עם השנים לגרום להתפתחות הפרעת שינה כמו נדודי שינה. מדובר בתופעה שכיחה בקרב ילדים, ובעיקר בקרב מתבגרים, אך היא נוגעת, למעשה, לכולנו: על פי מחקר של המותג טונייט של כצט בשיתוף עם מכון רושניק, שהתבצע בקרב 702 משתתפים, כ-61 אחוזים מהישראלים דיווחו שחוו בעיות שינה בשנה החולפת. כאשר 234 מתוכם הם בעלי הפרעות שינה קשות. השיגרה המשובשת ואי הוודאות המתמשכת שנחוו על ידי רבים השנה גרמו להחמרה בנדודי שינה - הפרעה שמשבשת את מהלך היום של הסובלים ממנה ואצל חלקם חוזרת מדי לילה.

זיהוי נכון של טיפוסי השינה שאתם מגדלים אצלכם בבית והתאמת תנאי ההשכמה לצרכים של כל אחד מהם - הן מבחינת ההתארגנות לפני השינה והן מבחינת ההתעוררות - יוכלו לשפר את איכות החיים שלהם, וגם את שלכם.

הכותבת היא מומחית לפסיכולוגיה, קבלת החלטות ובעיות שינה באקדמית גורדון