עוד בימי הלקטים-ציידים היו לא מעט אנשים שהצליחו להגיע לגיל 70. זאת בעוד שבעל החיים שהכי קרוב אלינו מבחינה גנטית, השימפנזה, בדרך כלל לא חי יותר מ-30 שנים. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ניסתה למצוא הסבר להבדל התהומי הזה ופרסמה מחקר מרתק בנושא. המחקר לא רק מסביר למה האדם חי יותר מרוב בעלי החיים בעולם, אלא מהווה עדות נוספת לקשר בין פעילות גופנית לבין הסיכויים להאריך ימים.
מחברי המחקר הם מומחים לביולוגיה אבולוציונית. את התיאוריות שהציגו בו הם ביססו על תצפיות שערכו על קבוצות של לקטים ציידים משבט הזדה (Hadzabe'e), שחיים בבידוד מוחלט מהעולם המודרני בצפון טנזניה. מעקב אחרי קבוצות כאלו מספק תמונה די מהימנה של האופן שבו חיו אבות אבותינו לפני עשרות אלפי שנים.
ללקטים-ציידים אין קרן פנסיה או תוכנית פרישה
אצל בני ההזדה, כמו אצל אבותינו הקדמונים, הורים זקוקים ללא מעט אנרגיה כדי לגדל ילדים. הם מעבירים את רוב יומם על הרגליים ועובדים קשה מאוד כדי להשיג מזון, לחפור, לצוד וכמובן להגן על עצמם ועל ילדיהם מסכנות. בהשוואה אליהם, קופי השימפנזה נהנים מחיים די קלים. הם מעבירים את רוב יומם בשינה על צמרות העצים, קוטפים פירות ואוכלים זרעים.
אצל שבטים כאלו, אנרגיה היא כידוע מצרך נדיר - אבל אנשים עדיין זקוקים לה מאוד כדי לתפקד ולטפל בילדים. אם צעירה בתקופה הפרה-היסטורית הייתה צריכה אנרגיה לא רק בשביל לשרוד בעצמה. היא הייתה צריכה עוד כ-500 קלוריות בממוצע כדי לטפל בתינוק וקלוריות נוספות כדי לטפל בילדים בוגרים יותר, שעדיין דורשים תשומת לב. לזה תוסיפו גם את המוח הגדול של בני האדם, שדורש לא פחות מ-400 קלוריות בכל יום רק כדי לתפקד כמו שצריך.
מי שעזרו לאימהות הצעירות גם בתקופה הקדומה כמו היום, הם כמובן סבא וסבתא, אם הם עדיין היו בחיים. הסבים, על אף גילם המופלג, היו פעילים לא פחות מילדיהם הצעירים יותר, פשוט כי לא הייתה להם ברירה. כשהחוקרים בחנו את המדדים הפיזיולוגיים של בני ההזדה הבוגרים, שכאמור דומים מאוד לאלו של אבות אבותינו, הם גילו כי במובנים מסוימים הם בריאים בהרבה מאנשים מבוגרים במדינות המערב.
"אנשים מבוגרים במדינות מפותחות בדרך כלל לא צריכים לעשות שום עבודה פיזית", מסביר מוביל המחקר, הביולוג האבולוציוני דניאל ליברמן. "היום יש לנו פנסיה שמבטיחה שלא נצטרך לעבוד בגיל מבוגר, וזה מושג חדש יחסית בהיסטוריה האנושית. כיום אנחנו יודעים כמה חשוב להיות פעילים. אנחנו מזכירים לעצמנו להתמיד בפעילות גופנית, מזכירים את זה לילדים שלנו - אבל לא מדברים מספיק על החשיבות שבפעילות כזאת גם בגיל מבוגר יותר".
אפילו פעילות קלה יכולה לשנות אתכם ברמה המולקולרית
ממצאי המחקר מעלים מסקנה שכבר ידועה זמן רב בקרב מומחים, אבל רק מתחדדת יותר ויותר ככל שעובר הזמן - פעילות גופנית יכולה להאט את תהליך ההזדקנות, להפחית את הסיכון למחלות שונות ובאופן כללי להאריך את תוחלת החיים. החוקרים הדגישו כי "הגדרה נכונה של מינון וסוג הפעילות הגופנית יכולה לתקן את נזקי ההזדקנות ברמה המולקולרית בתאים וברקמות הגוף".
ופעילות כזאת, חשוב להבין, בכלל לא דורשת יותר מדי מאמץ. כשבוחנים את ההבדלים המרכזיים בינינו לבין בני ההזדה, הפער המשמעותי ביותר טמון בכך שהם פשוט הולכים הרבה יותר מאיתנו. מהמחקר עולה כי האמריקאי הממוצע הולך כ-4,700 צעדים בכל יום, בעוד שלקטים ציידים הולכים בממוצע כ-15,800 צעדים.
מהמחקר הזה, כמו גם ממחקרים רבים אחרים בתחום, עולה כי אם אנשים פשוט יתחילו ללכת יותר, זה כבר ישפר את הסיכויים שלהם להאריך ימים ויפחית את הסיכון למחלות כמו לחץ דם גבוה, סוכרת, שבץ, סרטן ומחלות לב.
אל תפספס
האדם, נדגיש, הוא אחד מבעלי החיים היחידים בעולם שחי בממוצע כמה עשורים אחרי שהוא מפסיק להיות פורה. מבחינה אבולוציונית, זה היה חיוני להישרדות המין האנושי שהסבים והסבתות יישארו בחיים כדי לעזור להורים לעמוד במשימה התובענית והמורכבת של גידול הילדים.
בעידן המודרני, המשימה הזאת כבר (יחסית) פשוטה יותר, ויכולה להתקיים גם אם סבא וסבתא כבר לא בסביבה. עם זאת, כולנו כמובן עדיין רוצים ליהנות מהאנשים היקרים לנו גם כשהם מתבגרים, מה שמדגיש כמה חשוב שנוודא שהם יישארו פעילים, אפילו ברמה הבסיסית ביותר, גם אחרי שהם יוצאים לפנסיה ולכאורה כבר לא צריכים לקום יותר מדי מהכורסה. זה מזכיר גם לכל אחד מאיתנו לזוז יותר ולרבוץ פחות - כי אפילו מינונים קטנים של פעילות יכולים לייצר השפעה עצומה על קצב ההזדקנות שלנו.