"אבל בא לי!": איך לאמן ילדים לדחות סיפוקים ולהתמודד עם תסכול

דחיית סיפוקים היא אחד האתגרים הכי קשים לילדים וכפי שכל הורה יודע, גם יכולה להוציא מהם קיתונות של תסכול. אבל בספורט - גם את ה"שרירים" האלה אפשר לאמן. כך תעשו זאת

תומר קמיל
29/11/2021

רבים מכירים את "מבחן המרשמלו" של וולטר מישל, מחקר פסיכולוגי שנערך על ילדים והוכיח כי ילדים בעלי יכולת מפותחת לדחות סיפוקים, יצליחו בעתידם לפתח יכולות חברתיות טובות יותר.

בניסוי המפורסם הוצבו ילדים בני ארבע בפני דילמה: חוקר שנכנס לחדר הגיש לכל ילד מרשמלו ואמר כי הילד רשאי לאכול את הממתק כשהוא ייצא מהחדר, אך אם יתאפק ולא יאכל, הוא יקבל שני מרשמלו כאשר יחזור. תגובות הילדים צולמו במצלמה נסתרת. שניים מכל שלושה אכלו את המרשמלו. כל היתר הצליחו להתאפק כדי לזכות במרשמלו השלישי. עורכי המחקר המשיכו לעקוב אחר הילדים במשך 14 שנים לאחר הניסוי, וגילו שהילדים שהתאפקו ולא אכלו את המרשמלו הפכו לתלמידים טובים יותר, פיתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר ואף הצליחו להתמודד טוב יותר עם תסכול ולחץ בהשוואה לילדים שאכלו את המרשמלו.

עוד בוואלה!

מגיפת האלימות בבתי הספר מחמירה. איך מתמודדים איתה?

לכתבה המלאה
מי שמצליח להתאפק מצליח יותר בחיים. ילד לוקח ממתק(צילום: ShutterStock)

דחיית סיפוקים היא אחת המיומנויות החשובות בחיים, והורים צריכים להיות ערניים לחשיבותה. הרבה הורים מתפתים - בעיקר בימינו, בעולם בו שפע הגירויים חוגג בקנה מידה שככל הנראה לא היה כמותו בהיסטוריה האנושית - לרצות את הילד בכל מחיר, וזאת כדי להשיג "שקט תעשייתי" לטווח הקצר. אבל אם הדפוס הזה יחזור על עצמו לאורך זמן, הוא יפגע בסופו של דבר בטובת הילד בכל הקשור ליכולת שלו להתמודד עם מצבי חיים מאתגרים, בכל התחומים.

מה שפחות ידוע להרבה הורים וקריטי לשיפור היכולת של הילדים בהקשר הזה הוא, שדחיית סיפוקים זהו שריר שניתן, רצוי וכדאי לפתח ולאמן.

קיימים ארבעה סוגים של מצבי תסכול שונים

  • לא כל הזמן מקבלים את מה שרוצים - הילד רוצה גלידה לפני ארוחת הערב.
  • הדברים לא קורים לפי המתוכנן והצפוי - תוכנן ללכת לסרט, אבל לא נותרו כרטיסים.
  • הילד צריך להפסיק פעולה שהוא רוצה להמשיך אותה כדי לעשות דבר שפחות נעים לו לעשות אבל עליו לעשותו - הוא צופה בסדרה, ועליו לכבות את הטלוויזיה כדי לעשות שיעורי בית.
  • הילד נמנע מתוך פחד להיכשל - הוא לא משתתף בשיעורים כי הוא חושש שהוא לא יודע את התשובות הנכונות ויצחקו עליו.

התמודדות עם תסכולים ושיפור היכולת לדחות סיפוקים הן שרירים שניתן לאמן. הנה 4 טיפים שיכולים לעזור לעצב התנהגות חיובית ומיטיבה אצל ילדים:

עזרו לילד לפתח את יכולת העמידה שלו בתסכולים בהדרגה - לא מומלץ להעמיד את הילד בבת אחת בפני תסכול ניכר שיהיה לו מאוד קשה לעמוד בו, אלא לאתגר אותו באופן הדרגתי: כמו שלא חוזרים לכושר תוך יום אימון אחד לאחר תקופה ארוכה בה לא התאמנו. שריר היכולת לדחות סיפוקים אמור להתחזק באופן הדרגתי ומתחשב, ב"מנות קטנות" כל פעם. למשל, אם הילד מתקשה לעמוד בפני החשק שלו לכמות גדולה של ממתקים, מומלץ להוריד את כמות המתוקים שהוא צורך כל פעם קצת, ולא לנתק אותו באופן פתאומי מכל דבר מתוק. כך תגדילו את הסיכויים שלו לעמוד כל פעם באתגר ותסייעו לו להתמודד עם תסכול בצורה מיטבית, פחות קשה וכואבת עבורו.

תרגלו יחד עם הילד שימוש בערכת כלים מיוחדת למצבי תסכול קשים, כגון תרגילי נשימה, הרפיה, לספור עד עשר וכדומה. את אותם כלים אני מלמד בשיעורי ספורט טיפולי ומתרגל אותם יחד עם הילדים. לאחר שהילדים שולטים בטכניקות ההתמודדות שלמדנו, הם יבצעו אותן במצבים קושי בהקשרים שונים של חייהם.

בכל ילד טמונות יכולות וחוזקות. ידוע כי כל ילד זקוק למבוגר שיאמין בו ויראה אותן, יחזק ויעצים אותו על מנת שיוכל לממש את הפוטנציאל שלו. ברגע שילד יודע שיש בו יכולות, שהוא מצליח לעמוד במשימות ולהשתפר בהן, הוא פחות יחווה פחד מכישלון וימשיך לנסות. כל זאת ניתן להשיג בעזרת מדריך מיומן, שיידע לזהות את חוזקותיו של כל ילד ולהשתמש בהן כדי לגרום לו להאמין בעצמו ולהתמיד בתרגול עד שיצליח, מה שישפיע עליו רבות בכל תחומי החיים האחרים, גם במסגרות אחרות.

לעודד ולחזק התנהגויות חיוביות - אני ממליץ להורים לשבח את הילדים שלהם בכל פעם שהוא מצליח לעמוד בקושי ולדחות סיפוק ולו ממש קטן ולזמן קצר. בכך התנהגותו החיובית של הילד תתחזק והוא ילמד בהדרגה לוותר על סיפוקים מיידיים.

שריר היכולת לדחות סיפוקים אמור להתחזק באופן הדרגתי ומתחשב, ב"מנות קטנות" כל פעם. ילדה מתוסכלת עם קורקינט(צילום: ShutterStock)

7 עקרונות מנחים לחיזוק יכולות בילדים:

1. כדאי לשוחח עם הילדים ולהתכונן לאפשרויות של מצבי תסכול שונים בפעילויות היום יום. נסו לבנות סביבה שנמנעת מביקורת, כעסים ועונשים העלולים לפגוע במרקם העדין של יחסי הורים וילדים.

2. השתדלו להתחשב בקצב האישי של כל ילד ולהעמיד אותו במצבי תסכול במנות קטנות. לדוגמא: אל תוותרו לילד כל כך בקלות במשחק הטאקי שהוא אוהב.

3. תרגול ספירה של מספר שניות לפני קבלת דבר מה מהנה עבור הילד - "בוא נספור עד עשר ואז תקבל את ביצת הקינדר".

4. שוחחו עם ילדיכם על חשיבות האימון וההתמדה, על העובדה שיכולות מתפתחות דרך תסכולים והתמודדות עמם במהלך חיינו. על כך שרצוננו לעיתים לא מתממש באופן מיידי אלא לאחר מאמץ.

5. הוו דוגמא אישית לילדיכם ליכולת לדחיית סיפוקים.

6. את המחמאות תנו על יכולת התמדה בתהליך הביצוע ולא רק על תוצאות. אם ילד יתרגל לקבל חיזוקים רק על הישגים, הוא יחפש את התמורה באופן מיידי ולא ילמד לדחות את הסיפוק שבהצלחה.

7. ברגעים של התפרצויות זעם, נסו להישאר רגועים ולזכור שזה לא אישי נגדכם. נסו גם להימנע מלשאול את הילדים "למה?" כי שאלה כזאת לא תסייע להם להתגבר, אלא אף עשויה להחמיר את המצב. ילד זועם אינו יודע למה זה קורה לו, הוא לא מסוגל לבטא את רגשותיו ותסכולו באופן מילולי ולכן אנחנו נוכל לעזור לו לצאת ממצוקתו בדרכים אחרות. לכל ילד תתאים דרך אחרת - חלקם יירגעו בעזרת חיבוק, אחרים יעדיפו פסק זמן עם עצמם או שנשב לידם בהקשבה פעילה.

הכותב הוא מטפל באמצעות ספורט, מנהל את "קופצים קדימה ספורט טיפולי"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully