פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האם נמצא הפתרון לדחיית סיפוקים?

      כמעט לכל אחד מאיתנו יש נפילה במהלך היום בה הוא יכול לזלול מכל הבא לפה. שני ניסויים שנערכו לאחרונה מצאו פתרונות לא שגרתיים לדחיית סיפוקים

      דונאטס (נמרוד סונדרס)
      מחשבות רזות, מאכלים שמנים (צילום: נמרוד סונדרס)

      עוגיות, שוקולד ופחמימות מקיפות את כולנו מכל הכיוונים ולא נותנות לנו מנוח. אין איש שחסין בפני התקפות רעב פתאומיות, אבל כעת אולי ניתן יהיה למנוע אותן, וכל מה שאתם צריכים זה להעסיק את המוח במקום את הפה.

      שני מחקרים חדשים שהוצגו בכנס השנתי של Obesity Society בבוסטון, עסקו בדרך שבה ניתן להערים על המוח שלנו, כך שהחשק למתוק, למשל, שיש לכם בארבע אחרי הצהריים יעלם כלא היה. כי עם כל הכבוד לכוח רצון, לעיסת מסטיקים ושתייה מרובה של מים, נסו אתם להגיד לא לפחמימה.

      עורכי המחקר הראשון ביקשו לבדוק את יעילותן של שלוש שיטות לדחיית סיפוקים שאורכות 30 שניות. השיטות, שבחירתן לא הוסברה במאמר, היו: נקישות על המצח עם האצבע המורה, נקישות על האוזן ונקישה על הרצפה עם בוהן הרגל. שיטה אחרת, שהיוותה קבוצת ביקורת הייתה בהייה בקיר ריק.

      על מנת לבדוק את יעילות השיטות, יצרו החוקרים אצל 55 הנסיינים שסבלו מעודף משקל גבוה חשקים יזומים, כשביקשו מהם לחשוב על אוכל ולדמיין את הריחות והטעמים שלו. החשק נמדד לפני ואחרי הניסוי, כשהנסיינים ביקשו לדרג בשתי נקודות הזמן האלו, איפה ממוקם החשק שלהם בסולם של 1 עד 100. המסקנות הראו כי כל השיטות עבדו, אפילו זו של קבוצת הביקורת, אך השיטה הכי יעילה לדחיית החשקים הייתה נקישות על המצח.

      מבלבלים את המוח

      עורכי המחקר שיערו כי השיטות שעירבו תזוזה של הגוף (נקישות) היו יעילות יותר מהפאסיביות -בהייה בקיר. "הפעלה של הקורטקס המוטורי (חלק מקליפת המוח) על ידי תנועה, הופכת את המשימה למורכבת יותר, והיא גורמת למוח להסחת דעת", הסביר כותב המחקר, ריצ'רד ויל, מנהל המחלקה להשמנת יתר בבית החולים סיינט לוק-רוזבלט בניו יורק. לדבריו, לא כולנו צריכים 30 שניות, וגם 10 שניות של תיפוף על המצח יוכלו לעזור חלקית.

      פיצה של אורלי פלאי (נמרוד סונדרס)
      איך אפשר להתרכז ככה? (צילום: נמרוד סונדרס)

      מחקר נוסף שהתפרסם השבוע ומגיע מאוניברסיטת בראון, מצא כי הדרך להילחם בדחפים לאכול היא על ידי כיוונון והתאמה מחדש של המוח. החוקרים ערכו בדיקת MRI ל-25 אנשים שסובלים מהשמנת יתר, כדי לראות את פעילות המוח שלהם כשהם מביטים על תמונות של מאכלים מפתים כמו פיצה וצ'יפס. בסדרה של מבחנים שנערכו לאחר מכן, ביקשו החוקרים מהנסיינים להתרכז בארבע אסטרטגיות שניתנו להם כדי להוריד את החשק, כל פעם לאורך זמן של דקה.

      כלא ושמו דיאטה

      האסטרטגיות כללו: התרכזות במחשבה על כל דבר אחר מלבד אוכל, התרכזות בעלויות ובתוצאות של אכילת המאכלים האלה, מחשבה על הסיפוק המידי מהאכילה וקבלה מלאה של המחשבות שלהם על האוכל המפתה, כאן ועכשיו. באופן לא מפתיע, המחשבה של 'כמה כיף יהיה לזלול את הפיצה הזו עכשיו' לא מנעה מהם מלחשוב על כמה כיף יהיה באמת לזלול את הפיצה הזו עכשיו. עם זאת, האסטרטגיות הקוגנטיביות האחרות עבדו, במיוחד זו שגרמה להם לחשוב על התוצאות העתידיות שגלומות במאכלים האלה. על פי החוקרים המחשבה הזו מעוררת פעילות יתר של האזור במוח שאחראי על שליטה.

      אבל האם המבחנים האלה שנערכו בתנאי מעבדה, יעבדו גם במציאות? ד"ר כריס הוכנר, מומחה לפסיכולוגיה מבית החולים הר סיני בניו יורק ואחד מעורכי המחקר השני, טוען כי על אף ששינויים התנהגותיים ומחשבתיים נדרשים להרזייה, מדובר ככל הנראה בתהליכים ארוכים ועמוקים, ולא בשינוי של רגע. "חלק מהזמן זה טוב לנסות ולדחות סיפוקים שקשורים באוכל. לאורך זמן, אנשים צריכים לערוך שינוי אמיתי, אחרת הם ירגישו שהם נמצאים בכלא של הדיאטה, ובסופו של דבר יחפשו את הדרך ממנו החוצה".