מהם גורמי הסיכון לסרטן השד ואיך מגלים אותו? מדריך

כבר יותר משנה וחצי שעננת הקורונה מרחפת מעל כולנו והפכה לכותרת ראשית בכל המהדורות, אך לצערנו הקורונה לא החליפה מחלות שהיו פה בעבר, אלא נוספה להן. והמודעות הגבוהה לקורונה, לא יכולה להחליף את המודעות למחלת הסרטן. אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד, וזה בדיוק הזמן להזכיר - לכו להידבק, גילוי מוקדם יכול להציל חיים. ממש כך.

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בעולם המערבי ובישראל, והגורם השכיח ביותר לתמותה מסרטן בקרב נשים. מדי שנה מאובחנות בישראל מעל 5,000 נשים עם סרטן שד. בשנת 2018 אובחנו בישראל 5,539 חולות חדשות עם גידול בשד, ומתו מסרטן חודרני של השד 1,042 נשים.

הסיכון המצטבר לנשים בישראל לחלות בסרטן השד במהלך חייהן (עד גיל 90) הוא כ-12.8 אחוז בקרב נשים יהודיות, וכ-7 אחוזים בקרב ערביות. שכיחות סרטן השד עולה עם הגיל, ורוב המקרים מאובחנים מעל גיל 50. הבשורה הטובה היא מגמת הירידה המשמעותית בתמותה מסרטן השד בשיעור של כ-2 אחוזים לשנה מאז 1996, בזכות אבחון מוקדם ושיפור בטיפול במחלה.

ברוב המקרים לא יודעים מה גרם לסרטן השד אצל אישה מסוימת, לכן כולן צריכות להיבדק. גורמי סיכון מוכרים הם:

1. סיפור משפחתי של סרטן שד, בעיקר במשפחה קרובה (אצל אם או אחות)

2. נשאות למוטציה גנטית, בעיקר BRCA1/2. כדאי לציין שבשנת 2020 הוכנסה לסל התרופות והטכנולוגיות בדיקה לנשאות גנטית BRCA 1,2 לנשים יהודיות בריאות ממוצא אשכנזי, גם ללא סיפור משפחתי וללא יעוץ גנטי מקדים

3. טיפול בקרינה לבית החזה בגיל צעיר (10-30) בשל מחלה ממארת אחרת, לרוב לימפומה

4. חשיפה ממושכת לאסטרוגן: גיל צעיר של התחלת המחזור, לידה ראשונה בגיל מבוגר וטיפול הורמונאלי חלופי מעלים מעט את הסיכון לסרטן שד.

רוב המקרים של סרטן השד מתגלים בבדיקות הדמיה, לרוב ממוגרפיה ואולטרסאונד, או במישוש עצמי על ידי האישה. חלק מהגידולים יתגלו בבדיקת כירורג שד. ככל שהגידול יתגלה מוקדם יותר, כלומר כשהוא קטן יותר ובשלב שטרם התפשט למקומות אחרים בגוף - סיכויי הריפוי טובים יותר. בבדיקות הדמיה כגון ממוגרפיה ואולטרסאונד, ניתן לגלות גידול עוד לפני שהגיע לגודל שניתן למשש או שגרם לשינויים אחרים בשד.

למרות שיעילותה של בדיקה עצמית מוטלת בספק ואין המלצה גורפת לכל אישה לבדוק את עצמה, רצוי שנשים יהיו ערות לשינויים בשד שלהן, כגון גוש בשד או בבית השחי, משיכה של הפטמה פנימה, משיכה של העור, או הפרשה מהפטמה.

בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, ממליצים על בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה-שנתיים לכל אישה מעל גיל 50 ועד גיל 74. יש לציין כי ישנו ויכוח מתמיד בספרות האם להתחיל בדיקות סקר מוקדם יותר, כלומר בגיל 40 או 45. אצל נשים בגיל 49-45 ניתן לשקול הפניה לממוגרפיה אחת לשנתיים, לאחר דיון משותף בין האישה לרופא. בפועל, רופאים רבים מפנים מטופלות (גם שאינן בקבוצת סיכון) לממוגרפיה החל מגיל 40.

נשים הנמצאות בקבוצת סיכון, לרוב בעלות סיפור משפחתי של סרטן שד, צריכות להתחיל מעקב ממוגרפיה בגיל צעיר יותר, לפחות 40, ולעיתים אף בגיל צעיר יותר אם החולות במשפחה חלו בגיל צעיר במיוחד או כאשר יש מוטציה גנטית ידועה הגורמת לשכיחות יתר של סרטן שד. לכן, אם את בקבוצת סיכון - עלייך לעדכן את הרופא המטפל על מנת שיפנה אותך מוקדם יותר לבדיקה, המערכת אינה יודעת לאתר אוטומטית נשים בקבוצת סיכון.

בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה לא פולשנית המשתמשת בקרני רנטגן במינון נמוך על מנת ליצור תמונה של רקמת השד.

לפני הבדיקה תתבקשי להסיר בגדים ותכשיטים מהמותניים ומעלה. לצורך הבדיקה תעמדי לפני מכשיר רנטגן שתוכנן במיוחד לבדיקות ממוגרפיה, והרנטגנאית תמקם את השד על משטח הבדיקה. לצורך הצילום נלחץ השד למשך כמה שניות בין משטח הבדיקה ללוח פלסטי שקוף. ההליך הזה גורם לאי נוחות קלה בקרב חלק מהנשים, אך חיוני לאיכות הבדיקה.

בדיקת הממוגרפיה אינה מושלמת ועלולה להחמיץ גידולים במיוחד בנשים בעלות מבנה שד צפוף, כלומר רקמה שעיקרה בלוטית והמרכיב השומני בה פחות דומיננטי. יעילותה של הממוגרפיה כבדיקת סינון בהקשר להפחתת התמותה מסרטן השד עומדת על שיעור של כ-25-30 אחוזים, והוכחה במספר ניסויים קליניים אקראיים ומבוקרים.

כיום במכוני דימות רבים, מבוצעת ממוגרפיה בטכנולוגיה הקרויה טומוסנתזיס - מעין ממוגרפיה תלת ממדית. הטכנולוגיה מאפשרת לזהות נגעים בשד ללא "חפיפה" של רקמת השד הסמוכה כפי שקיימת לעיתים בבדיקת הממוגרפיה הרגילה, ומשפרת מעט את יכולת האבחון בנשים עם שד צפוף יותר. בדיקה זו חדשה יחסית ואינה בסל הבריאות עדיין, אך מספר מחקרים הראו שרגישותה לגילוי סרטן שד גבוהה.

בבדיקת האולטרסאונד נעשה שימוש בגלי קול על מנת ליצור תמונה של הרקמה, בדומה לנעשה בבדיקות הריון , בדיקה זו בטוחה ואינה כרוחה בקרינה. מקובל לבצע אולטרסאונד שדיים כהשלמה לבדיקת הממוגרפיה: במקרים של שד סמיך או צפוף, כבירור לממצא שנראה בממוגרפיה או כאשר יש שתלי סיליקון. בנשים צעירות, שטרם מבצעות ממוגרפיה, לעיתים תעשה בדיקת אולטרסאונד כבדיקה יחידה ולא כהשלמה לממוגרפיה.

MRI שדיים היא בדיקת הדימות הרגישה ביותר לגילוי של סרטן שד, כלומר במקרים שבדיקת ה-MRI תקינה- הסיכוי שלאותה נבדקת יש סרטן שד הוא נמוך מאוד. ה"מחיר" של אותה רגישות גבוהה הוא בכך שלעיתים ה-MRI יגלה ממצאים שלאחר בירור נוסף ולעיתים ביופסיה, יתבררו כשפירים או חסרי חשיבות.
יש לציין שהתופעה של ממצאים הדורשים בירור ובסופו של דבר אינם סרטניים קיימת גם בבדיקות הממוגרפיה והסונר.

נכון להיום ובהתאם להנחיות משרד הבריאות, MRI שדיים מבוצע כבדיקת מעקב שנתית, לרוב בנוסף לממוגרפיה, בנשים בעלות סיכון גבוה מאוד לחלות בסרטן השד, כגון נשאיות BRCA ונשים בעלות סיפור משפחתי משמעותי שבהן לא נמצאה מוטציה אך על פי חישוב (לרוב ע"י יועץ גנטי) של מעל 20 אחוזים לחלות בסרטן השד. MRI שדיים נעשה גם בגילוי סרטן שד להערכת היקף המחלה או כמעקב על תגובה לטיפול בה, ובהתוויות מיוחדות אחרות על פי שיקול הצוות המטפל.

לסיכום, גשי להיבדק, אם אינך יודעת איזה בדיקה עלייך לעשות ומתי - התייעצי עם כירורג שד. בישראל אלפי נשים שהחלימו מסרטן שד, בעיקר בשל גילוי מוקדם וטיפול איכותי. אבחון מוקדם של סרטן שד עשוי להציל חיים.

ד"ר אורית גולן, מנהלת המרכז לבריאות השד בבית החולים רפאל ומנהלת היחידה לדימות השד במרכז הרפואי איכילוב