גם מקרים קלים של קורונה מותירים נזק במוח

כבר יותר מ-18 חודשים שחוקרים ברחבי העולם אוספים מידע ונתונים על נגיף הקורונה, וככל שעובר הזמן מצטברים עוד ועוד ידע ונתונים על השפעות הנגיף על הגוף ועל המוח. לצד הדאגה המיידית מהתמודדות עם גלי התחלואה, העומסים בבתי החולים ושיעורי התמותה, רופאים וחוקרים מוטרדים יותר ויותר על ההשלכות ארוכות הטווח שעשויות להיות למחלת הקורונה על תהליכים ביולוגיים כמו הזדקנות.

בחודש שעבר התפרסמו ממצאיו של מחקר ראשוני אך רחב היקף שבחן את השינויים במוחם של אנשים שחלו ב-covid-19, ועל אף ראשוניותם הם זכו לעניין רב בקרב קהילת חוקרי המוח בעולם. המחקר התבסס על מסד נתונים ותיק בשם UK Biobank שמכיל סריקות מוח של יותר מ-45,000 בריטים החל מ-2014 ואילך. המשמעות היא שלרשות החוקרים עמדו סריקות מוח מלפני ואחרי פרוץ מגיפת הקורונה, דבר שאיפשר להם לבצע השוואה מבוססת ביניהן.

החוקרים ניתחו את סריקות המוח במאגר הנתונים, וזימנו את מי שחלו בקורונה לבצע סריקת מוח נוספת לצורך השוואה לאחר המחלה. הם השוו גם בין סריקות חוזרות של מי שחלו בקורונה לסריקות חוזרות של אנשים שלא חלו, וביצעו התאמה זהירה בין קבוצות המדגם על פי קריטריונים כמו מין, גיל, תאריך הסריקה הראשונה והמיקום הגיאוגרפי שבו בוצעה הבדיקה, כמו גם גורמי סיכון נפוצים לתחלואה כגון מצב סוציואקונומי ומשתנים רפואיים שונים.

החוקרים מצאו בסריקות הבדלים משמעותיים בחומר האפור של המוח - רקמה שמורכבת מגופי תא של נוירונים שאחראים על עיבוד המידע במוח - בין מי שחלו בקורונה ומי שלא חלו. ההבדל המשמעותי ביותר שבו הבחינו החוקרים היה בעובי רקמת החומר האפור באונות הקדמית והטמפורלית אצל אנשים שחלו ב-covid-19 בהשוואה לאלה שלא חלו.

באופן כללי, ישנה הפחתה תקינה בנפח החומר האפור באונות אלה, שמתרחשת עם השנים ככל שאנשים מתבגרים. אולם, במחקר ראו החוקרים שאצל אנשים שחלו בקורונה השינויים האלה היו גדולים יותר.

אחד הממצאים המעניינים של המחקר הזה הוא שהנזק המוחי היה דומה גם אצל מי שחלו בקורונה בצורה קלה וגם אצל אלה שסבלו מתסמינים קשים שהובילו לאישפוזם. כלומר, ההפחתה בנפח החומר האפור במוח נצפתה באותה מידה אצל כל מי שנדבקו בקורונה, גם אם מחלתם היתה קלה והם לא נזקקו לטיפול רפואי בבית החולים.

בשלב האחרון של המחקר, החוקרים ביצעו הערכה והשוואה של הביצועים הקוגניטיביים של המשתתפים, וגילו שאלה שנדבקו ב-covid-19 עיבדו מידע בצורה איטית יותר בהשוואה למי שלא נדבקו.

בשלב זה ראוי להזכיר שוב שמדובר במחקר שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, אולם הסיבה שהוא זוכה לתשומת לב רבה כל כך בקהילה המדעית היא שהוא כלל מספר רב של משתתפים ומשום שהוא כלל נתונים מקיפים על אותם נחקרים הן לפני המגיפה והתחלואה והן לאחריהן. מכל הסיבות האלה, המחקר הזה מסתמן כחשוב ובעל ערך רב במיוחד.

כבר בתחילת מגיפת הקורונה אובדן טעם וריח הסתמן כאחד מתסמיניה המזוהים ביותר. באופן מדהים, גם האזורים במוח שבהם התמקדו החוקרים במחקר הבריטי החדש קשורים לבלוטה האולפקטורית - מבנה בקדמת המוח שאחראי בין השאר על העברת אותות לגבי ריחות מהאף לאזורי מוח שונים. לבלוטה זו יש קשרים גם לאונה הטמפורלית. אונה זו מוזכרת הרבה בהקשר של השפעות ההזדקנות ומחלות כמו אלצהיימר משום ששם נמצא גם ההיפוקמפוס. להיפוקמפוס תפקיד משמעותי בהזדקנות משום שהוא מעורב בתהליכי זיכרון וקוגניציה.

לשינויים בחוש הריח יש משמעות גם בהקשר של חקר מחלת האלצהיימר. מחקרי עבר הראו קשר בין פגיעה בחוש הריח ובין סיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. אף שבשלב הנוכחי עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות בנוגע להשלכות ארוכות הטווח של השינויים שנגרמו במוח כתוצאה מתחלואה בקורונה, חקירת הקשר האפשרי בין שינויים במוח כתוצאה מ-covid-19 ובין פגיעה בזיכרון היא בעלת עניין רב לרופאים וחוקרים. במיוחד בהתחשב בכך שאותם אזורים שנפגעים כתוצאה מהנגיף, הם גם אלה שקשורים בתפקודי הזיכרון ובמחלת האלצהיימר.

הממצאים הראשוניים הללו מעלים שאלות חשובות, אך כאלה שאין להן עדיין תשובה: כיצד ישפיעו השינויים המוחיים הללו שנגרמים על ידי נגיף הקורונה על תהליכי ההזדקנות והקצב שלהם? האם המוח יכול להתאושש (לפחות במידה מסויימת) מהנזקים הוויראליים שנגרמו לו? כל אלה הם תחומי מחקר פתוחים ופעילים מאוד בימים אלה.