אז זה הסוד שלהם: האנשים שמתפקדים מעולה על מעט שעות שינה

    8 שעות בלילה זה האידיאל, 6 שעות זה המינימום - אבל יש אנשים שיכולים להסתפק גם בארבע שעות שינה בלילה וזה לא יפגע בהם בכלל. מהי תסמונת השינה הקצרה ואיך תדעו אם יש לכם את זה?

    מערכת וואלה! בריאות

    מגיל צעיר מאוד מלמדים אותנו עד כמה חשובות שעות השינה לתפקוד התקין שלנו במהלך היום, כשכלל האצבע ממליץ על שינה אידיאלית של 8 שעות בלילה. ככל שאנחנו מתבגרים, המחוייבויות שלנו מתרבות ועומס החיים מתגבר, ואז אנחנו מנסים לפחות להגיע לרף המינימום של 6 שעות שינה בלילה.

    יש לא מעט מחקרים שמראים כיצד שינה של פחות מהמינימום של 6 שעות עלולה להזיק לבריאותנו ולאיכות חיינו בשלל דרכים ותחומים - החל מריכוז והשפעה על מנגנוני הרעב וחילוף החומרים בטווח הקצר ועד לקיצור תוחלת החיים והגדלת הסיכון למצבים רפואיים חמורים כמו שבץ ודמנציה בטווח הארוך. אבל ישנם אנשים שיכולים לתפקד ממש טוב גם עם פחות משש שעות שינה, מבלי לסבול מהשלכות כמו עייפות, ישנוניות וחוסר ריכוז במהלך היום. מי הם ומה הם יודעים שאנחנו לא?

    עוד בוואלה!

    חוקרים בחנו איך הקורונה השפיעה על החלומות שלנו - והתוצאות מרתקות

    לכתבה המלאה

    לאנשים עם תסמונת השינה הקצרה (Short Sleeper Syndrome) יש את הפריבילגיה לישון בין 4-6 שעות בלילה ועדיין לתפקד מצויין. לא מדובר בתסמונת מאוד שכיחה, ההערכות מדברות על כאחוז אחד מהאוכלוסייה שיש לו את התסמונת, אבל כמה מהאנשים שטוענים שנמנים על הקבוצה הזאת בוודאי מוכרים לכם מאוד: נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, כוהנת הלייפסטייל המיתולוגית מרתה סטיוארט וגם ג'ק דורסי, המייסד של טוויטר.

    יש לא מעט אנשים שישנים פחות משש שעות בלילה, לרובם אין את התסמונת הזאת. אישה עם כיסוי עיניים (צילום: ShutterStock)

    אף ששיעור גבוה של אנשים מדווחים על עצמם כי הם מסתפקים באופן שגרתי בשנת לילה קצרה מ-6 שעות, רק מעטים מהם באמת לוקים בתסמונת השינה הקצרה, לפחות מבחינה קלינית. הסיבה היא שלא כל מי שרגיל לישון פחות משש שעות באמת מתפקד ברמה המיטבית שלו ביום המחרת. ד"ר פאולה ג. וויליאמס, מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת יוטה, היא אחת החוקרות שמתעמקות בתסמונת, ולדבריה היא זיהתה עוד כמה מאפיינים של אנשים עם התסמונת, שעשויים לעזור לקבוע האם מדובר באמת בתסמונת השינה הקצרה או סתם בהרגלי שינה לא מספקים.

    כאמור, הסימפטום המרכזי שמאפיין את התסמונת הוא אנשים שבאופן קבוע ועקבי ישנים פחות משש שעות בלילה ולא סובלים משום ירידה בתפקוד במהלך היום וחשים רעננים לגמרי מהמנוחה הלילית הקצרה שלהם. בנוסף, לדברי וויליאמס, "הם מאופיינים בהיפו-מאניה, אימפולסיביות ודחף גמול גבוה מהממוצע. הם נוטים גם לקחת חלק בפעילויות עם סף גירוי גבוה, שעוזרות להם להתגבר על עייפות או ישנוניות".

    עד הסבירה ד"ר וויליאמס, שתסמונת השינה הקצרה שונה מאוד מהפרעות שינה אחרות כמו נדודי שינה (אינסומניה). כך למשל, אנשים שסובלים מנדודי שינה יסבלו גם מרמות חרדה גבוהות: "אנשים עם נדודי שינה לרוב מדווחים על עייפות, חוסר רעננות והיעדר שביעות רצון משנתם הקצרה", אמרה.

    איך מאבחנים?

    האמת היא, שרוב האנשים עם תסמונת השינה הקצרה בכלל לא יפנו למומחה לקבל אבחנה מהסיבה הפשוטה שהיא אינה מעיבה על חייהם ולא פוגעת בבריאותם באופן משמעותי - כך לדברי ד"ר לינל שניברג, פסיכיאטרית ומרצה בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת ייל. אולם, היא אומרת, למי שישנים פחות משש שעות בלילה באופן קבוע מומלץ בכל זאת להתייעץ עם איש מקצוע כדי לשלול הפרעות שינה אחרות.

    גם פחות משש שעות מספיקות לו. ברק אובמה (צילום: ראובן קסטרו)

    בבואם לאבחן את תסמונת השינה הקצרה, הרופאה או הרופא יחפשו התנהגויות נפוצות שקשורות לתסמונת:

    • שינה קצרה היתה דפוס השינה הרגיל שלהם במשך רוב חייהם, החל מהילדות או גיל ההתבגרות והיא מאפיינת את שנת הלילה שלהם גם כשהם שוברים שגרה (למשל בסופי שבוע או חופשות, שבהן אפשר לישון יותר).
    • הם לא נעזרים בעזרים חיצוניים כדי להרדם - הם נרדמים באופן טבעי באותה שעה פחות או יותר בכל לילה, ישנים שש שעות או פחות, ומקיצים באותה שעה מדי בוקר כשהם ערניים ורעננים.
    • בעלי תסמונת השינה הקצרה לרוב נוטים לישון מספר קבוע של שעות רצופות. זאת בניגוד לסובלים מהפרעות שינה אחרות שמרבים לדווח על התעוררויות מרובות בלילה ועל תחושת עייפות בבוקר.

    תהליך האבחון של התסמונת יחל אצל רופא המשפחה, ולרוב יכלול תשאול על הרגלי השינה וההרדמות וכן על מאפייני אורח חיים נוספים. בהמשך הוא עשוי לכלול גם מעקב שינה של כשבועיים ואף ניטור שינה במעבדת שינה מיוחדת שכולל מעקב אחר הפעילות המוחית בשינה וכן אחר מדדים גופניים אחרים.

    מה גורם לתסמונת השינה הקצרה?

    לא הרבה ידוע על הגורמים לתסמונת השינה הקצרה, אולם חוקרים מצאו כמה ראיות משכנעות למדי לכך שלפחות חלק מהסיבות הן גנטיות. ד"ר יינג הואי פו, מרצה לנוירולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו היא ככל הנראה החוקרת הבכירה ביותר בתחום של תסמונת השינה הקצרה, והיא חוקרת אותה מזה 25 שנים. לאורך התקופה הלא מבוטלת הזאת היא הצליחה לזהות מה שהיא מכנה "גנים של שינה קצרה".

    יש לכם את התסמונת? אשריכם, אתם יכולים ליהנות מיותר שעות ביום. אישה מתעוררת (צילום: ShutterStock)

    פו וצוותה ניתחו נתונים ממחקרי שינה ואיתרו בהם אנשים עם דפוסים שעשויים להתאים לתסמונת השינה הקצרה. בבדיקות דנ"א שערכו לאנשים האלה הם זיהו מספר מוטציות גנטיות חשודות ואז העתיקו אותן באמצעות הנדסה גנטית למודלים של חיות (עכברי מעבדה וזבובי פירות). פו גילתה שהזבובים והעכברים נשאי המוטציה ישנו פחות שעות ממקביליהם ללא המוטציה, והתאוששו מהר יותר. עד כה פו ועמיתיה הצליחו לזהות לפחות 3 מוטציות גנטיות שקשורות בתסמונת השינה הקצרה, אך הן אינן מצטברות. כלומר, כל אחת מהן בנפרד יכולה לגרום להופעת התסמונת. מה שמצביע על כך שהמנגנון שיוצר אותה הוא מורכב יותר וייתכן שתלוי גם בגורמים אחרים, ייתכן כאלה שאינם גנטיים כלל.

    איך מטפלים בתסמונת?

    על פי המידע של מכון השינה הלאומי בארה"ב, תסמונת השינה הקצרה לא דורשת שום טיפול מיוחד. זאת משום שהלוקים בה לרוב לא סובלים מפגיעה בתפקוד עקב שנתם הקצרה. וד"ר שניברג מייל נוטה להסכים עם העמדה הזאת: "אם למישהו באמת יש את התסמונת הזאת, הוא לא יצטרך שום טיפול. האנשים האלה יכולים להמשיך לישון מעט שעות וליהנות ממזלם הטוב, כי יש להם את האפשרות לנצל יותר שעות מדי יום - דבר שרבים מאיתנו משוועים לו".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully