ב-29 בספטמבר 1982 החלה שרשרת של מקרי מוות משונים באזור שיקגו. בתוך זמן קצר היא תוביל לבהלה ארצית ולמרדף אחר רוצח - שעד היום לא נתפס. את ההשלכות שלה על תעשיית התרופות אנחנו חווים עד היום, משום שפרשיית הרצח הזאת היא הסיבה שאריזות התרופות נראות כפי שהן נראות כיום. אבל למה להקדים את המאוחר?
נחזור לאותו בוקר סתווי בשיקגו של תחילת שנות השמונים, עת התעוררה מרי קלרמן בת ה-12 בביתה שבאחד מפרברי העיר עם גרון כואב ונזלת ואמרה להוריה שהיא לא מרגישה כל כך טוב. הם נתנו לה טיילנול (סוג של אקמול). בצד השני של העיר בשכונת ארלינגטון הייטס אדם ג'אנוס בן ה-27 נטל גם הוא כדור של טיילנול, לא ממש ידוע למה, כנראה כאב לו משהו. אדם ומרי שניהם מתו זמן קצר לאחר מכן. סיבת המוות - הרעלת ציאניד.
מאוחר יותר באותו היום, בני משפחתו האבלים וההמומים של אדם ג'אנוס הגיעו לביתו. בשלב הזה הם עוד האמינו שאדם מת בעקבות התקף לב פתאומי. אחיו וגיסתו סבלו מכאב ראש ונטלו כדור טיילנול מהחפיסה שמצאו בבית. יומיים לאחר מכן גם הם היו מתים.
השוטרים התקשו לחבר בתחילה בין הטיילנול - שיוצר על ידי חברת התרופות Johnson & Johnson ובין מקרי המוות. הם סגרו את המעגל הזה רק בחלוף כמה ימים ולאחר ששלושה אנשים נוספים מצאו את מותם בנסיבות דומות. הרשויות דגמו כמויות גדולות של התרופה בתי מרקחת ברחבי ארה"ב כולה והגיעו למסקנה שמי שזה לא יהיה שמרעיל את הטיילנול, עושה את זה אחרי שהתרופה יוצאת מהמפעל, וששטח הפעולה שלו הוא רק באזור שיקגו.
ככל הנראה, שיטת הפעולה של הרוצח (או הרוצחים) היתה לקחת את התרופות מהמדפים בבתי המרקחת, להזריק לתוך קפסולות הג'ל ציאניד, ולסגור את האריזה מחדש כאילו לא נפתחה מעולם. לבקבוקים המורעלים, על פי הדיווח, היה ריח של שקדים - מאפיין מוכר של ציאניד.
אלא שפרט לכך, בידי המשטרה וה-FBI היה מעט מאוד מידע או רמזים. בצעד נואש, ה-FBI פרסם בתקשורת את מיקום קברה של הילדה מרי קלרמן, בתקווה שהרוצח לא יעמוד בפיתוי ויגיע לבקר אותו. זה לא קרה.
בתוך כך, במשרדי חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון החלו להתקבל מכתבים, שבהם אלמוני הציע בנדיבותו כי רבה "לעצור את הרציחות" בתמורה לכופר של מיליון דולר. את שולח המכתבים הרשויות הצליחו לאתר בסופו של דבר: ג'יימס וו. לואיס נעצר לאחר שזוהה עקב טביעת אצבע שהשאיר על אחד ממכתביו - הוא הואשם והורשע בעבירת סחיטה ונידון לעשרים שנות מאסר, אך לא הואשם בביצוע הרציחות עצמן.
המשטרה סברה שלואיס שלח את המכתבים - בהם ביקש שהכופר יועבר לחשבון בנק על שם חברה שאישתו הועסקה בה בעבר, כדי להפליל את הבוס הקודם שלה, אדם בשם פרדריק מילר מקהיי. זה אגב מכתבי הכופר לא היו המכתבים הבעייתיים היחידים שלואיס כתב בימיו, הוא גם שלח מכתב עם איום במוות לנשיא ארה"ב דאז רונלד רייגן.
כך או כך, מקרי הרצח עצמם נותרו לא פתורים עד עצם היום הזה, והפרשייה הוסיפה להסתבך עם מקרי הרעלה נוספים שאירעו כשנתיים לאחר מכן ויוחסו לרוצחים שניסו להעתיק את דרך הפעולה של הרוצח המקורי.
אל תפספס
בואו נארוז את זה אחרת
במסגרת הבהלה שהתעוררה בעקבות הרציחות והלקחים שהופקו בעקבותיהן ננקטו צעדי מנע חדשים שנועדו למנוע הישנות של מקרי הרעלה עתידיים. אתם יכולים לחזות בהם בעצמכם אם תפתחו את ארון התרופות הפרטי שלכם.
בניגוד לפרשיות בעייתיות אחרות בעברם שהובילו למשברי אמון עם צרכנים (ע"ע הטלק המסרטן), ג'ונסון אנד ג'ונסון דווקא ניהלו את המשבר הזה היטב ואף זכו לשבחים על כך. הם שמו בצד את האינטרס הכלכלי, ולטובת בטחון הציבור הודיעו על מבצע להחזרה ואיסוף מיידי של כל תרופות הטיילנול בייצורם. הם גם הציעו פרס של 100,000 דולר לכל מי שימסור מידע שיוביל לתפיסת הרוצח או הרוצחים שהיו אחראים להרעלת הטיילנול בציאניד.
כעבור חצי שנה הם הוציאו לשוק אריזות תרופה חדשות בעלות איטום של שלוש שכבות: קופסה סגורה בדבק, שבתוכה בקבוקון פלסטיק עם מכסה אטום מנייר אלומיניום וטבעת פלסטיק מסביב למכסה, שיכולה להעיד האם נפתח בעבר.
החברה שיתפה פעולה עם מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) כדי לפתח אריזות מיוחדות לתרופות עם מאפיינים שיסמנו לצרכנים בצורה ברורה האם מדובר באריזה אטומה או כזו שנפתחה בעבר. המאפיינים הללו, כמו טבעת הפלסטיק ואריזות ה"בועיות" שבהן כל קפליה או כמוסה ארוזות בנפרד בנייר כסף הפכו לסטנדרט ברחבי ארה"ב ולאחר מכן בעולם כולו. ג'ונסון אנד ג'ונסון גם נטשה אט אט את התכשירים המשווקים בכמוסות נוזל או ג'ל, ועברה לקפליות מוצקות (שלא ניתן להזריק להן חומרים רעילים).
הרוצח שאחראי למותם של מרי קלרמן, אדם ג'אנוס ועוד חמישה אנשים נוספים - מעולם לא נתפס.