רוב הדיווחים שלנו כאן על פריצות דרך מדעיות ומחקריות עוסקות בתחומי מחקר חשובים ורציניים מאוד: סרטן, קורונה, אלצהיימר ועוד. אלא שלפעמים, דווקא הדברים הקטנים והלכאורה פחות חשובים, יכולים לעשות שינוי גדול בעולם. כזה הוא המקרה של מחקר חדש שככל הנראה מצא פיתרון יעיל לשיהוקים.
המחקר שפורסם בפלטפורמה המקוונת של איגוד הרופאים האמריקני JAMA Online, בדק את יעילותה של קשית מיוחדת שפותחה על ידי מדענים בהפסקת התקפי שיהוק. ונמצא בו שלא רק שהקשית אכן חדלה ביעילות שיהוקים בקרב משתתפי הניסוי, אלא שהיא גם עשתה זאת טוב יותר מתרופות מסורתיות מוכרות אחרות לשיהוקים.
עבור רוב האנשים, שיהוקים הם עניין נשכח מהילדות או בעיה קלה ולא תכופה שמתעוררת פעם ב..., אלא שעבור חלק קטן באוכלוסייה מדובר במטרד של ממש שלעתים יכול להימשך זמן רב ללא הקלה ולשבש את איכות חייהם.
ד"ר ארי סייפי, מאוניברסיטת טקסס, פיתח את הקשית שמפסיקה שיהוקים בעקבות תסכולו מהמענה הלא מוצלח של השיטות המסורתיות להפסקת התקפי שיהוק (כמו לשתות מים מהצד הרחוק של שפת הכוס או טכניקות נשימה שונות). הקשית (אנחנו פשוט נקרא לה ככה, למרות שהשם הרשמי שלה הוא FISST - forced inspiratory suction and swallow tool) משווקת תחת השם HiccAway למעשה דורשת מהמשתמשים בה להפעיל יותר כוח שאיבה ממה שבדרך כלל נדרש לצורך שתייה מקשית, וכך היא מצליחה לעצור שיהוקים.
ממציאי הקשית טוענים שהשתייה בעזרתה "דוחפת מטה את הסרעפת בו בזמן שהיא פותחת ואז סוגרת את האפיגלוטיס (צוהר דמוי עלה שממוקם בגרון ומונע ממזון להיכנס לקנה הנשימה). פעולה זו מגרה את עצב הוואגוס ועצב הסרעפת בו זמנית, מה שגורם למוח לאתחל את עצמו מחדש ומפסיק את השיהוקים".
לאורך ההיסטוריה היו לא מעט אנשים שטענו שמצאו תרופה לשיהוקים. מאחר שמדובר במצב שלרוב חולף מעצמו גם ללא התערבות, קל יחסית לייצר מצג שווא של פתירתו וקשה מאוד להוכיח יעילות - לכאן או לכאן. זה קצת דומה לתרופות לצינון, אם חושבים על זה.
אבל ד"ר ג'יימס אלוורז מאוניברסיטת טקסס בכל זאת ניסה לערוך ניסוי כדי לבדוק את היעילות של הקשית המיוחדת, והוא גייס לשם כך 249 מתנדבים שהשתמשו בקשית ודיווחו על החוויה שלהם. על פי המאמר שפרסם, קרוב ל-92 אחוזים מהמתנדבים דיווחו ששימוש בקשית הצליח לעצור אצלם התקף שיהוקים. בסולם יעילות של 1-5, הנסיינים העניקו לקשית את הציון 4.58, ו-90 אחוזים אמרו שהיא יעילה יותר מתרופות ביתיות ומסורתיות אחרות לשיהוקים שהם ניסו בעבר.
רוב משתתפי הניסוי דיווחו שהתקפי השיהוקים שלהם הם ספורדיים, אולם 11 מהם סבלו משיהוקים יומיומיים, ו-53 מהם סבלו מהתקף בתדירות שבועית. אחוזי היעילות שעליהם דיווחו המשתתפים הללו היו גבוהים כמעט באותה מידה כמו נסיינים שסבלו משיהוקים רק לעתים רחוקות.
אל תפספס
כמה מהנסיינים היו שדיווחו שהם סובלים מהתקפי שיהוק קשים במיוחד שנמשכים לעתים גם 48 שעות ויותר העריכו את יעילות הקשית בציונים מעט נמוכים יותר, אך עדיין ציינו כי יש לה יכולות מרשימות באופן כללי.
האם המחקר אמין?
עם זאת, מבקריו של המחקר הזה מוצאים לנכון לציין ששיהוקים הם עניין שעליו לאפקט הפלצבו יש השפעה משמעותית במיוחד. לא קשה למצוא אנשים שמוכנים להישבע ביעילותה של "תרופה" שעוזרת להם לשיהוקים, למרות שהם בין הבודדים שסבורים כך.
לא ברור עדיין האם ניתן לערוך ניסוי בעל סמיות כפולה בקשית, ולתת לחלק מהנסיינים קשית שנראית דומה אך אינה מכילה את המנגנון הייחודי - אך בכל מקרה, זה לא נעשה בניסוי הזה. מה שאומר שהשיטות המחקריות שיושמו בו לא היו מהסטנדרט המדעי הגבוה ביותר. וגם העובדה שרוב משתתפי המחקר מגיעים מאותה אוניברסיטה שאליה משתייך גם ממציא הפטנט הזה עלולה לגרום להרמות גבה בהקשר של אמינותו ומידת האובייקטיביות שלו.
לעתים רחוקות התקפי שיהוקים שאינם חולפים ונמשכים זמן רב עשויים להיות סימן לבעיה רפואית רצינית כלשהי הסמויה מן העין. ייתכן ששימוש בקשית הזאת עשויה בעתיד לשמש כמעין שיטת סינון שבעזרתה מטופלים שלהם היא לא תועיל יופנו לבירור מעמיק יותר של הגורם לשיהוקיהם.