הרופא שהשתיל אשכי קופים בבני אדם כדי לגרום להם לחיות עד גיל 100

הסיפור שלו נשמע כמו של 'עוד מדען מטורף מספרי ההיסטוריה', אבל הניתוחים של ד"ר הנרי ג'ונס דווקא הניבו כמה תובנות חשובות על התאמת רקמות וסוגי דם, שרלוונטיות גם היום בניתוחים והשתלות

25/11/2021

ד"ר הנרי לייטון-ג'ונס החל את הקריירה שלו כרוקח בסידני שבאוסטרליה. אבל תוך כמה שנים הוא עשה הסבה מקצועית (כולל תחנה ברפואת שיניים בדרך) ורילוקיישן ללייק מק'קארי (עיר אחרת באוסטרליה) עם התמחות בתחום מאוד ספציפי - השתלת אשכי קופים בבני אדם במטרה לגרום להם לחיות עד גיל 100. לא קשה להבין אם כן, מדוע הכינוי שלו היה 'מאנקי ג'ונס'.

נשמע כמו עוד סיפור על מדען מטורף שחי בתקופת העבר, ויש בזה מן האמת - השיטות של מאנקי ג'ונס ממש לא היו עומדות באמות המידה המדעיות והאתיות של הרפואה כיום. אולם, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, הגישה הרפואית שלו בכל זאת הניבה כמה תובנות חשובות בתחומים של סיווג והתאמת רקמות וניתוחי השתלת בלוטות. תובנות שיש הסבורים שהן הבסיס לכמה הליכים רפואיים מצילי חיים שהתפתחו עם השנים ונמצאים בשימוש גם היום.

עוד בוואלה!

הרופא שהתעשר מהשתלת אשכי תיש בגברים אומללים

לכתבה המלאה

"הוא פיתח אובססיה לטפל באנשים שנחשבו לכאלה עם מחסור הורמונלי, ואנשים שהפכו סניליים או סבלו מאין אונות בגיל צעיר יחסית" - נכתב עליו במאמר שהתפרסם בשנת 1977 בכתב עת רפואי באוסטרליה ועסק בתרומתו של ד"ר לייטון-ג'ונס לתחום של השתלת בלוטות. "בין השנים 1931 ל-1941 הוא ביצע 4 השתלות של בלוטת תריס... אחת מהן נחשבה למוצלחת מאוד, לפחות באופן זמני. הוא ביצע גם חצי תריסר השתלות שחלה - באחת מהן הוא השתמש בשחלות שלקח מקופה בהיריון, וכשלושים השתלות אשכים שבוצעו בפציינטים בני 24-72".

אחרי ששב מההשתלמות בפריז, הוא בנה כלוב קופים בחצר. ביתו של ד"ר הנרי לייטון-ג'ונס בלייק מק'קארי, אוסטרליה(צילום: Creative Commons, JAYNE, MR EDDIE)

בניגוד לכמה רופאים אחרים שהופיעו במדור הזה בעבר, ד"ר ג'ונס האמין מאוד בנאה דורש נאה מקיים וניסה את התיאוריות שלו גם על עצמו. הוא עבר השתלת אשכים בשנת 1929 שבוצעה על ידי עמיתו הצרפתי ושותפו לעניין באשכי הקופים - ד"ר סרג' וורונוף. למעשה, ד"ר ג'ונס לימד את עצמו צרפתית, כדי שיוכל לקרוא את כתביו ומחקריו של וורונוף, שהקדים אותו בתחום המחקר של השתלת בלוטות. וורונוף עצמו לא היה בררן או בדלן, וחקר לעומק ולרוחב את תחום השתלת הבלוטות, תוך התנסות בהשתלת שחלות, אשכים ובלוטות תריס שנלקחו מקופים, בקר, עזים וכבשים.

בשלב הזה ראוי לתהות - מה לאשכים ולאריכות ימים? האם השתלת אשכים מקופים באמת יכולה להשפיע על תוחלת החיים של אדם? ועוד לטובה?? המחקרים של ג'ונס ושל וורונוף השיקו לתחום ברפואה שנקרא אנדוקרינולוגיה - שמתמקד בהורמונים ובמחלות הקשורות אליהם. וורונוף סבר שתהליכי הזדקנות הם תוצאה של ירידה בהפרשות אנדוקריניות, במיוחד של הורמוני המין. המטרה שלו היתה "להצעיר" מטופלים אנושיים על ידי הגברה או תוספת להפרשות האנדוקריניות שלהם - וכאן נכנסים לתמונה איברים ובלוטות מין של מינים אחרים.

חיפש אשכים ומצא אהבה

מאנקי ג'ונס ארז את מיטלטליו ונסע להשתלמות אצל וורונוף בפריז, שם הוא סייע לו בכמה ניתוחי השתלה וגם מצא אהבה - לאחר שנישא למזכירה של וורונוף, שב יחד איתה לביתו בלייק מק'קארי שבאוסטרליה. ג'ונס לא בזבז זמן ועם שובו בנה בביתו כלוב לקופים, שאותו איכלס בקופי מקוק מזן רזוס, שנבחרו בקפידה. את הקופים הוא השיג הודות לקשרי ידידות שרקם בסינגפור עם הסולטן של ג'והור (מדינה במלזיה).

בכדי שיהיה לו די זמן לבצע את התאמות סוג הדם בין תורם למושתל, ד"ר לייטון ג'ונס הורה למטופליו להקפיד על תזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מאלכוהול למשך השבועיים שקדמו להשתלה. הקופים הורדמו בהרדמה כללית לטובת הניתוח לקצירת אשכיהם, בעוד שדווקא המושתלים האנושיים לעתים עברו את ההליך בהרדמה מקומית בלבד (תארו לכם להיות ערים בזמן שמשתילים לכם אשכים של קוף. איזה טריפ).

מאנקי ג'ונס טיפח ידידות עם הסולטן מג'והור שסיפק לו קופים. קוף מקוק מזן רזוס(צילום: ShutterStock)

מתישהו חל עיכוב באספקת הקופים למרפאה של ג'ונס, ועצירת הניתוחים העניקה לו את הפנאי והשהות להרהר בשיטות שלו וכן להעלות על הכתב את ממצאיו ומחקריו במאמר מקצועי. המאמר התקבל והיה אמור להיות מוצג בכינוס של בוגרי בית החולים בניוקאסל, אולם ד"ר לייטון ג'ונס שהיה אז כמעט בן 75 לא זכה להגיע למועד הצגת המאמר, והוא מת מהתקף לב לפני שהספיק להציג את ממצאיו בפורום רפואי ולזכות בהכרה מעמיתיו.

הצופן לתיקים ולכל המידע הרפואי ששמר הלך איתו לקבר. תיקים רפואיים ישנים(צילום: ShutterStock)

תיקים מוצפנים וגניבת קרדיט

לייטון-ג'ונס שמר על תיקיו הרפואיים והתיעוד של מטופליו ללא דופי, ועל פי הדיווחים אודותיו הוא הקדיש מאמצים רבים לוודא שמטופליו יהיו מעודכנים בכל המידע הרפואי בעניינם וכן בשמירה על פרטיותם. לשם כך הוא הנהיג סוג של צופן ששמר על זהות המטופלים בתיקיו הרפואיים. אולם למרבה הצער המפתח לפענוח הצופן הזה לא נמצא לאחר מותו, וככל הנראה הלך עם לייטון-ג'ונס אל הקבר. הוא גם הותיר הנחיה מפורשת לאישתו שבמקרה שימות בטרם עת, עליה להשמיד את מסמכיו הרפואיים, והיא צייתה.

משתי הסיבות האלה נותר רק מעט מאוד מידע על עבודתו הנרחבת של ד"ר לייטון-ג'ונס, אם כי הוא מוזכר בכמה פרסומים כ"חלוץ בתחומו". בכמה פריטים לאספנים ששמורים בספרייה הלאומית של אוסטרלי אפילו מייחסים לו את גילוי ה-Rhesus factor - אותו חלבון Rh שמצוי בדם כמה שנים לפני שקרל לנדשטיינר ואלכסנדר וינר ב-1941 קיבלו את הקרדיט הרשמי על הגילוי הזה, אולם אין לכך ראיות חותכות.

  • היסטוריה רפואית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully