הרופא שהתעשר מהשתלת אשכי תיש בגברים אומללים

עבור רוב הגברים שני אשכים זה מעל לראש, מי צריך יותר? אם היו מציעים להם אשך נוסף, שיהיה, רובם היו מוותרים על העונג. על אחת כמה וכמה אם מדובר היה באשך יד שנייה מעז, כלומר תיש ליתר דיוק, שהוא הזכר של העז ולכן זכה באשכים. אולם, לא תמיד היו אלה פני הדברים. היה היו, בזמן ומקום מסויימים מאוד, ימים שבהם השתלת אשכי תיש היתה פרוצדורה פופולרית וגם מתגמלת מאוד - לפחות עבור הרופא שביצע אותה.

ד"ר ג'ון ר. ברינקלי נולד בשנת 1885 בצפון קרוליינה, ארה"ב. אביו שירת כחובש בצבא הקונפדרציה (אלה החבר'ה שהיו בעד העבדות) בזמן מלחמת האזרחים. ייתכן שזו היתה ההשראה שגרמה לו לרצות להיות רופא כשיגדל, משום שהוא דיבר על זה כבר מגיל צעיר מאוד. בתקופה שבה הומיאופתים זכו להצלחה רבה ולאמון הציבור, לברינקלי הצעיר היה חשוב דווקא להיות רופא "מכובד", ואמנם הוא בחר ללכת ללמוד במקום רציני ונסע לקולג' בשיקגו.

.

אלא שמסירותו ודבקותו של ברינקלי לא שרדו מעבר לשנה ג' ללימודיו, אז הוא נשר ושב לצפון קרוליינה כור מחצבתו, וקנה לעצמו בכסף תואר דוקטור ממוסד מפוקפק בשם "אוניברסיטת קנזס סיטי לרפואה אקלקטית". בשנת 1918 הוא פתח קליניקה בעיירה מילפורד בקנזס והרוויח את מחייתו כרופא העיירה בזמן שאישתו השנייה (ברינקלי היה גם ביגמיסט, אבל לא ניכנס לזה עכשיו) ניהלה את בית המרקחת המקומי.

יום אחד הגיע למרפאה אדם די זקן עם בעיה שהיה נבוך מכדי לדבר עליה בפניה של גברת ברינקלי. הוא שאל את הרופא אם יוכלו לדבר ביחידות, ומה שקרה מרגע זה והלאה הוא קצת מעורפל. התיעוד היחיד לשיחה בין ברינקלי למטופל שיהפוך תוך זמן קצר להיות מושתל אשכי התיש הראשון שלו, היא ביומניו של ברינקלי עצמו, שנוטים לא פעם להפרזות. לכן, כנראה שלעולם לא נדע מה באמת נאמר באותה השיחה. לטענתו של ברינקלי, הפציינט הנבוך חשף בפניו בסופו של דבר שהוא סובל מאין אונות, לכך הגיב הרופא בהומור, שלו היו לו אשכים של תיש לא היתה לו בעיה כזאת, והשני השיב : "אז למה שלא תכניס לי כמה כאלה?". אממ... אוקיי, נגיד.

על פי הביוגרפיה של ד"ר ברינקלי, אותו מטופל המשיך והתעקש שהוא ישתיל בגופו אשכי תיש, עד שזה השתכנע בחוסר רצון והסכים לבצע את הניתוח, לא לפני שהזהיר אותו שוב ושוב לגבי הסיכונים. בסדר גמור, רשמנו לפנינו. הניתוח יצא לדרך בשעת לילה מאוחרת. המטופל, שהיה חוואי, סיפק בעצמו את האיברים להשתלה, כלומר הוא סיפק את התיש - ברינקלי דאג לכל השאר. הוא קצר את אחד מאשכיו של התיש החדיר אותו לשק האשכים של המטופל ותפר אותו בחזרה. זאת היתה השתלת אשכי תיש ראשונה מני רבות שהוא עתיד לבצע בשנים הקרובות.

בצעד שיווקי מבריק, כשהמטופל התעורר מהניתוח ד"ר ברינקלי השביע אותו לסודיות וביקש ממנו לא לגלות לאיש על הפרוצדורה שביצע בו. מה שגרם לו כמובן לרוץ ולספר לכל מכריו על 'התוספת שתופסת' שהושתלה באשכיו. אולי זה היה רק אפקט פלצבו, אבל האיש נשבע שזה עבד ובעיותיו במיטה נפתרו. לא עבר זמן רב וגברים רבים צבאו על דלתות המרפאה של ד"ר ברינקלי ודרשו לעבור את ההשתלה בעצמם.

למרות הביקוש הראשוני, אוכלוסיית היעד לניתוח להשתלת אשך שלישי היא בכל זאת מוגבלת - במיוחד בעיירה קטנה בקנזס. מה גם שחלק מהמושתלים החלו להתלונן על צחנה דוחה שעולה ממבושיהם עקב התוספת הכירורגית (ברינקלי טען שתופעת לוואי זו היא תוצאה של שימוש בזן לא נכון של עזים לצורך ההשתלה). כך או כך הוא הבין בחושיו העסקיים שהגיע הזמן להתרחב, אז הוא חבר למשווק ויחצ"ן בתקווה שאלה יעזרו לו להרחיב את קהל מטופליו לאזורים נוספים.

למרות ניסיונותיו, ברינקלי לא הצליח להכניס אף אחד ממאמריו או מחקריו לירחון מדעי נחשב, מהסיבה הפשוטה שהם היו בלבולי ביצים (ליטרלי). לכן, אנשי יחסי הציבור שהוא שכר עקפו את הפרסומים המדעיים והלכו ישירות לתקשורת. הם התחילו בפרסומים בעיתונות הכתובה, ולאחר מכן עברו לרדיו. מכיוון שהרשויות לא התירו לברינקלי לפרסם כל מה שרצה ברדיו, הוא חצה את הגבול למקסיקו, ושידר לתוך ארה"ב משם.

איגוד הרופאים האמריקני ניסה להזהיר את הציבור מפני השיטות המפוקפקות של ברינקלי, וכינה אותן "שטויות מוחלטות", אך ללא הועיל. הציבור קנה בשקיקה את מה שברינקלי מכר, גם אם זה היה השתלה של אשכי תיש. המרפאה של ברינקלי הפכה לעסק משגשג והוא הרחיב אותה למעין בית חולים שהתמחה בהשתלות אשכים, עם חדר ניתוח מצויד וחוות עזים צמודה - בשביל אספקה שוטפת של איברים להשתלה, כמובן.

חרף העובדה שהיה רופא אליל, ברינקלי היה מעמודי התווך של קהילתו ותרם לה לא מעט. את הממון הרב שצבר בעקבות הצלחתו, או לפחות את חלקו (החלק שלא שימש אותו לבניית בית רחב מידות ורכישת אוסף מכוניות פאר), הוא השקיע בחזרה בקהילה ובעיירה ודאג לחבר את מילפורד לתשתיות מתקדמות כמו רשת החשמל והביוב. הפופולריות הרבה שצבר בזכות תרומתו הציבורית הובילו לכך שכמעט זכה בבחירות המקומיות לתפקיד מושל קנזס בשנת 1932, ברינקלי זכה לכ-30 אחוזים מהקולות, אך הפסיד למועמד אחר (אלף לנדון, שבהמשך הפך גם למועמד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות).

כמו כל דבר טוב, גם ימי תהילתו של ד"ר ברינקלי לא נמשכו לנצח - אחרי כמה שנים של שגשוג בתחום השתלות האשכים, אנשים סוף סוף התחילו להבין שמדובר בהליך מפוקפק ומסוכן (אם כי למען ההגינות יש לציין שכל ניתוח באותם ימים היה מסוכן). אגב, מה שעזר להם להבין את זה היא העובדה שכמה וכמה ממטופליו של ברינקלי מתו בניתוח או מעט אחריו. נוסף על כך, אף שברינקלי טען תמיד שבמסגרת ההשתלות שהוא מבצע הוא מחבר את אשך התיש למערכת כלי הדם של המושתל, בפועל הוא בסך הכל פתח את שק האשכים, השליך את אשך התיש פנימה ותפר את כל העסק. בקיצור, תביעות בגין רשלנות רפואית החלו לזרום לכיוונו בקצב מסחרר ונכסיו הלכו והידלדלו עד שהוא פשט רגל. בסופו של דבר, ברינקלי מת חסר כל בעודו ממתין למשפטו בעניין אחר לגמרי - הונאת דואר. אין מה לומר, ג'ון ר. ברינקלי אולי לא היה מנתח מוצלח כל כך, אבל הוא בהחלט היה איש רב פעלים.