פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אדם פיתח מצב נדיר שגרם ל"קליפת ביצה" לצמוח על האשך שלו

      בן 80 מהודו הגיע לבית החולים עם מה שהיה נראה תחילה כדלקת בדרכי השתן. אחרי שערכו לו סריקות נדהמו הרופאים לגלות כי המצב מסובך ממה שחשבו בתחילה

      רופאים בחדר ניתוח (ShutterStock)
      מקרה נדיר ולא צפוי. רופאים בחדר ניתוח (צילום: shutterstock)

      רופאים בהודו נתקלו לאחרונה במצב רפואי הזוי במיוחד כאשר אדם בן 80 הגיע לבית החולים עם דם בשתן ותסמינים של דלקת בדרכי השתן התחתונות. אבל הבעיה שלו התבררה כמסובכת הרבה יותר מסתם זיהום, כך דווח בכתב העת BMJ Case Studies.

      בדיקה מהירה של שק האשכים הנפוח של המטופל העלתה כי אחד מאשכיו היה קשה למגע. עם ממצא זה, האורולוגים באוניברסיטה הרפואית של קינג ג'ורג' בלקנאו הבינו שיש בידיהם, תרתי משמע, מקרה רפואי נדיר.

      בבדיקת CT התגלה כי האשך הימני של האיש שחה בנוזל - מה שמכונה - הידרוצלה (Hydrocele). רק שעם המצב הזה הגיע סיבוך נוסף יוצא דופן. שק הנוזל פיתח שכבה סמיכה של סידן שהפכה למעין קליפת ביצה.

      הסתיידות היא תהליך של שקיעת סידן ברקמות הגורם להקשחתן. הדם שלנו נושא סידן מהעצמות שלנו סביב גופנו לביצוע מגוון משימות, ומפקיד אותו מדי פעם ברקמות רכות כ"אבן" (למשל, אבנים בכליות) או אפילו לאורך כלי הדם שלנו כפלאק. דלקת יכולה להיות טריגר להיווצרות משקעים שונים שכאלה.

      במקרה ספציפי זה הטראומה שהניעה את התהליך נבעה מהצטברות נוזלים שנלכדה מתחת לקרום העוטף את האשכים. מקרים של הידרוצלה כמו אלה שכיחים יחסית, אך בדרך כלל הם צצים לזמן קצר אצל ילודים ונעלמים.

      לא בדיוק ברור מה מונע מהגוף לספוג את הנוזל מלכתחילה. אצל אנשים מבוגרים (במיוחד באקלים חם וטרופי) הצטברות נוזלים יכולה להיות סימן לחסימה הנגרמת כתוצאה מזיהום טפילי. בהתחשב בעובדה שהמטופל חי בהודו, ההשערה של הצוות הרפואי היא שככל הנראה כיסוי האשך של הגבר הוא תוצאה של תולעת פילאריאלית זעירה, דוגמת Wuchereria bancrofti שעלולה לגרום לנפיחות של חלקי גוף שאופיינית למחלת האלפנטיאזיס (פיילת).

      אמנם הסתיידויות והידרוצלה אינן ראויות לציון מיוחד, אך הן אינן נראות לעתים קרובות יחד. עם שנים של נפיחות חוזרת ונשנית הגורמת להתעבות הקרום סביב האשך, שכבות של סידן יכולות להצטבר בהדרגה לאורך זמן, מה שעלול להפוך את האשכים לביצה קשה.

      האורולוגים העומדים מאחורי מחקר מקרה זה מציינים כי התרחשות ראשונה שכזו הוזכרה כבר בשנת 1935. מאז דווח על קומץ של מקרים דומים. בעוד שניתן לטפל בזיהום עצמו בתרופות, הרופאים מציינים כי טיפול באשך הפגוע בדרך כלל כרוך בניתוח.