לווינטרופ קלוג ואישתו לואלה, שניהם חוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההשוואתית, היה בן אחד - דונלד. ילדים יחידים מגודלים פעמים רבות בכפפות של משי, מפנקים אותם, מגוננים עליהם יתר על המידה. לא כך היה המקרה של דונלד קלוג - שהוריו לא חסו עליו. דונלד נולד בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת, והפך לכלי ולמושא מחקר עבור עבודתם המדעית של הוריו.
בני הזוג קלוג החליטו לערוך ניסוי ביזארי וראשון מסוגו על בנם יחידם, במסגרתו הם גידלו אותו לצד גורת שימפנזה בשם גואה (Gua), כמו היו אח ואחות. הם ביקשו לראות עד כמה ישפיע גידול בסביבה אנושית על כישוריה הכמו-אנושיים של השימפנזה, אלא שהמציאות התגלגלה קצת אחרת.
ווינטרופ קלוג גילה עניין מיוחד בסיפוריהם של ילדים שגדלו פרא, ללא תמיכת בני אדם או עם תמיכה מינימלית בלבד. הוא חשב שהדרך הטובה ביותר לדמות את התנאים הללו היא להכניס חיית פרא לתוך ביתו ולבחון את ההשפעות ההדדיות של השניים על התפתחותם. "מה יהיה טבעו של האדם שיגדל ויתבגר ללא בגדים, ללא שפה אנושית וללא קשר עם בני מינו?" - הוא תהה בספרו "הקוף והילד" (The Ape and the Child) שיצא לאור בשנת 1933.
קלוג ידע שלנטוש ילד בטבע ולראות אם ואיך ישרוד יהיה אסור מבחינה מוסרית, לכן הוא בחר באפיק ההפוך - והכניס את הטבע לתוך החיים החברתיים המודרניים. התצפיות, המבחנים והניסויים שהוא ואישתו לואלה ביצעו על דונלד וגואה נמשכו 12 שעות ביום, 7 ימים בשבוע. התכנית המקורית היתה שהניסוי יימשך 5 שנים, אך הוא נגדע באיבו הרבה קודם לכן.
גואה הגיעה לבית משפחת קלוג בהיותה בת 7 חודשים, וגודלה לצד דונלד הפעוט שהיה אז בן 10 חודשים. היא ודונלד גודלו בתנאים זהים ככל האפשר - לשניהם הולבשו חיתולים ובגדים, הם הלכו יחד למקומות כמשפחה, דונלד וגואה התרחצו יחד, אכלו ארוחות יחד (בכיסא אוכל ליד השולחן ועם כלי אוכל), ישנו במיטות ואפילו זכו שניהם לקבל נשיקת לילה טוב מדי ערב מהוריהם, לפני שהלכו לישון. הם גם זכו ל"חינוך" דומה מהוריהם - איך להתנהג, איך לבצע משימות פשוטות וכדומה.
הבדיקות והניסויים שערכו בני הזוג לשני הפעוטות היו קדחתניים: לחץ דם, זיכרון, מדידות גוף, רפלקסים, תפיסה מרחבית, מבחני קול, תנועה, תגובה לדגדוגים, כוח, העדפת יד, פיתרון בעיות, פחדים, התנהגות משחקית, טיפוס, ציות, הבנת שפה, יכולת ריכוז ועוד. על פי אחד הדיווחים, בני הזוג קלוג נהגו להכות על ראשם של דונלד וגואה בעזרת כפות, כדי לבחון את ההבדלים בין הרעשים שהפיק המפגש של המתכת עם הגולגולת של כל אחד מהם, או השמיעו להם רעשים חזקים ומבהילים, כדי לבחון מי מהם יגיב מהר יותר.
באחד התיעודים המצמררים מתוך הניסוי נראים גואה ודונלד ישובים שניהם בכיסאות תינוק מוגבהים ומסוחררים שוב ושוב על ידי הוריהם עד שהם פוצחים בבכי. מבחנים אחרים כללו את הכנסתם של הפעוטות למבוך, שממנו היו צריכים למצוא לבד את דרכם החוצה בזמן שהקירות והמעברים זזים ומשתנים תוך כדי תנועתם.
השימפנזה מתנגשת בתקרת הזכוכית
בהתחלה נראה היה שגואה מקדימה את התפתחותו של דונלד בהרבה, וזאת למרות שהיתה צעירה ממנו בכמה חודשים: היא החלה ללכת מוקדם יותר, הפגינה הבנה גדולה יותר בביצוע משימות פשוטות ומבחינה פיזית ומוטורית היא הקדימה אותו. אבל כשמלאו לה שנה המגמה החלה להשתנות. לאט לאט היכולות הוורבליות של דונלד - שהחל לבטא מילים, האפילו על היכולות הפיזיות של גואה. ווינטרופ ולואלה הבינו שהניסוי החל למצות את גבולות האינטליגנציה של השימפנזה.
מבחינה פסיכולוגית-מחקרית הניסוי של בני הזוג קלוג הצליח יותר מכל ניסוי אחר להדגים את מגבלות התורשה שיש לכל יצור, ללא תלות בגורמים סביבתיים. ומאידך, את היתרונות ההתפתחותיים שיכולים לצמוח מסביבה התפתחותית מועשרת. אבל למרות זאת, קשה להגדיר את הניסוי שלהם כהצלחה.
בזמן שהלמידה האנושית של גואה נעצרה והגיעה למיצוי, בצד השני - אצל דונלד, קרה תהליך הפוך: הוא החל לחקות את ההתנהגות והקולות של גואה. על פי הדיווחים הוא החל להשמיע קולות חייתיים ולנהום כשרצה לקבל עוד אוכל, הוא החל לנוע ממקום למקום על ארבע (וזאת למרות שכבר החל ללכת על שתיים, בהתאם לפעוט בגילו) ולנשוך אנשים אחרים. לואלה החלה לדאוג שבנה הופך "יותר שימפנזה מאדם".
אל תפספס
הניסוי של בני הזוג קלוג הסתיים בפתאומיות ב-28 במרץ 1932 לאחר 9 חודשים בלבד מאז שהחל (ו-4 שנים ושלושה חודשים לפני מועד הסיום המתוכנן שלו), כשגואה הועברה למכלאת השימפנזים באורנג' פארק. בני הזוג קלוג, שניהלו תיעוד מפורט ביותר של מהלך הניסוי והתצפיות שלהם, לא הכבירו במילים על הנסיבות שהובילו לסיומו. היו שמועות שלפיהן הזוג פשוט התעייף מתפקידם הכפול כהורים-חוקרים מסביב לשעון לשני פעוטות (אחת מהן שימפנזה).
לא הרבה ידוע על קורותיה של משפחת קלוג לאחר תום הניסוי, רק כמה פרטים יבשים: ווינטרופ האב המשיך בעבודתו כחוקר פסיכולוגיה השוואתית באוניברסיטת פלורידה, שם התמקד בדולפינים כמושאי מחקרו, עד לפרישתו בשנת 1963. הוא ואישתו לואלה מתו שניהם בקיץ של שנת 1972. שני מושאי המחקר - דונלד וגואה סיימו את חייהם באופן רע ומר, אם כי בהפרש של שנים רבות זה מזו.
גואה מתה כשנה לאחר שהוחזרה לחיות עם בני מינה במכלאת הקופים באורנג' פארק. סיבת המוות היתה זיהום בדרכי הנשימה. דונלד, שעל חייו לאחר תקופת הניסוי לא ידוע כמעט דבר, שם קץ לחייו בשנת 1973, לא הרבה לאחר מות הוריו. הוא היה בן 43 בלבד.