ימני או שמאלי: איך מתפתחת העדפת יד בילדים?

בשלב מסויים במהלך התפתחותם של ילדים, הם מתחילים להפגין העדפה לאחת מידיהם בביצוע משימות שונות – ובמיוחד בכתיבה וציור. סיווג העדפות היד מתחלק לרוב לימני, שמאלי ומעורב, והוא מתקבע בדרך כלל עד גיל 4 ונותר קבוע למשך כל החיים. כיום מומחים יודעים שהעדפת היד בילדים מעידה גם על האופן שבו המוח שלהם 'מאורגן' ומתפקד.

ההמיספרות של המוח (הימנית והשמאלית) שולטות בתפקוד המוטורי בצד הגוף הנגדי לכל אחת מהן (ההמיספרה הימנית שולטת במוטוריקה של צד שמאל, ולהיפך). אולם, שני צדי המוח אינם מתחלקים באופן שווה בשליטה על התנהגויות שונות, דבר שמוביל להעדפה של יד אחת על פני השניה בביצוע משימות מסויימות. הדומיננטיות שיש לאחת ההמיספרות על פני השניה בהתנהגויות מסויימות מכונה לטרליזציה מוחית. ומדענים סבורים שישנן סיבות מובהקות להתפתחות של מצב זה.

ה"השתלטות" של אחת ההמיספרות על תהליך כלשהו מפחיתה את הסיכויים ששתי ההמיספרות יתחרו ביניהן על שליטה בתגובה אליו. היא גם מאפשרת לתהליכים שונים, כמו שפה ותשומת לב להתרחש במקביל בשתי ההמיספרות. אצל רוב האנשים, ההמיספרה השמאלית של המוח היא הדומיננטית בענייני שפה. אותו אזור במוח השמאלי ששולט בשפה שולט גם בפעולות הידיים. כתוצאה מכך, רוב האנשים בעולם (כ-90%) משתמשים ביד ימין להחזקת כלי כתיבה ולביצוע מחוות ידיים.

פסיכולוגים אבולוציוניים משערים שלשימוש בכלים ובמחוות ידיים היה תפקיד חשוב באבולוציה של הדיבור. אחת התיאוריות היא שמשום שראייה היא החוש המרכזי שלנו, התקשורת האנושית החלה ממחוות ידיים והתפתחה מהן לשפה. כאשר בני האדם הפכו ליצורים מתוחכמים יותר, שעושים שימוש בכלים, היה יעיל יותר להותיר את הידיים פנויות לשימוש בכלים, וכך התפתחה השפה המדוברת.

על מנת לרכוש כישורים מורכבים כמו שפה, על ילדים לפתח תחילה יכולות סנסוריות ומוטוריות בסיסיות. פסיכולוגים התפתחותיים טוענים שמוטוריקה עדינה מהווה את הבסיס להתפתחות שפתית.

בתחילת המאה ה-20 ועד למחציתה מדענים התייחסו לשמאליות כאל חריגה מהנורמה ההתפתחותית. העדפת יד שמאל נקשרה במגוון בעיות התפתחותיות, מקשיי שפה ועד להפרעות נפשיות. ילדים שמאליים רבים שנולדו וגדלו בתקופה זו אולצו ללמוד לכתוב ביד ימין, במסגרת ניסיון "לתקן" אותם.

כיום רווחת ההבנה שהעדפת יד אינה בהכרח תכונה בינארית (ימין או שמאל), אלא היא מתרחשת על טווח שנע בין שמאליות מובהקת לימניות מובהקת. בתחילת ההתפתחות המוטורית שלהם, ילדים עשויים להשתמש בשתי הידיים באופן שווה לביצוע משימות פשוטות כמו הושטת ידיים לחפצים, למשל. זאת, משום ששתי הידיים יכולות להשלים משימה מסוג זה בקלות. אולם, עבור רוב האוכלוסיה, ביצוע של משימות מורכבות יותר יחייב את יכולות העיבוד הייחודיות של המוח השמאלי. וכך למשל, רוב הילדים יעדיפו את יד ימין לכתיבה.

המיומנות מתפתחת לאורך זמן והיד המועדפת מתקבעת כאשר הילדים מתקדמים מ'אחיזת אגרוף' בכלי הכתיבה ל'אחיזת טריפוד' העדינה יותר שנחוצה לפעולות מוטוריות מדוייקות יותר, כמו כתיבת וחיבור אותיות.

צפייה בהעדפת היד של ילד מסויים לצורך ביצוע מטלות של מוטוריקה עדינה כמו כתיבה, יכולה לתת לנו אינדיקציה לגבי טיב ההתפתחות של יכולות העיבוד הייחודיות של ההמיספרות. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שילדים שהם ימניים או שמאליים מובהקים ניחנים בלטרליזציה מוחית טובה וכישורי שפה טיפוסיים. לעומת זאת, ילדים שטרם מפגינים העדפת יד התאפיינו בהתפתחות טיפוסית של כישורים מוטוריים ושפה.

אמבידקסטרים (אנשים שהם גם ימניים וגם שמאליים) מהווים 3-4 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. אולם נתון זה מזנק לטווח שבין 17% ל-47% בקרב ילדים עם הפרעות על הספקטרום האוטיסטי. ילדים שסובלים מהפרעות על ספקטרום זה עשויים להפגין חריגות מוטוריות כבר בגיל 7 חודשים.

מחקר חדש שעורכת הפסיכולוגית ההתפתחותית הבריטית ג'יליאן פורסטר בוחן האם וכיצד העדפת יד בילדים יכולה להוות סימן מנבא לסיכון שיש לאותו ילד לפתח הפרעות שפתיות. אבחונים סופיים של הפרעות על הספקטרום האוטיסטי נעשות כיום בגיל יחסית מאוחר, כאשר הילדים לא מצליחים להבין או לייצר שפה בסיסית. אבחנות מאוחרות עלולות להוביל להחמצת היתרון היחסי שנובע מגילוי וטיפול התערבותי מוקדם. מוחותיהם של פעוטות גמישים בצורה מופלאה ויוצאת דופן, והתערבות עם טיפול נכון בשלב מוקדם ככל שניתן עשוי לשפר מאוד את ההתפתחות המנטלית והקוגנטיבית מאוחר יותר בחייהם.

העדפת יד אינה הביטוי המוטורי היחיד שמקורו בלטרליזציה מוחית. אצל רוב האוכלוסיה, המוח הימני הוא הדומיננטי והשולט על התגובה במצבי סכנה. משמעות הדבר היא שאנחנו מזהים מהר יותר פרצופים והבעות פנים מאיימות, כאשר הם מופיעים משמאלנו (בשדה הראייה השמאלי), מאשר מימיננו. עובדה זו הודגמה בכמה וכמה ניסויים מדעיים קלאסיים, שבהם נמצא שמבוגרים מבצעים שיפוט והערכה מהירים יותר של תמונות של פרצופים המביעים רגשות שליליים שמוצגות להם בצד שמאל, מאשר כשהן מוצגות להם מצד ימין.