אין הרבה אנשים שתיאור מותם הפך לשיר, ועוד פחות מכך כאלה שנסיבות עזיבתם את העולם הזה היו ללהיט רחבות ריקודים קצבי - כזה יש רק אחד, רספוטין. בוני אם הפכו את האגדות והסיפורים סביב מותו של גריגורי רספוטין לשיר קליט והנציחו אותם, אבל הנתיחה לאחר המוות שלו מספרת סיפור קצת שונה.
גריגורי רספוטין היה נזיר סיבירי שנולד בשנת 1869, ובמהלך השתלשלות משונה הפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לצאר ניקולאי השני והצארית אלכסנדרה - שליטי רוסיה. בגיל 28 הוא היה כבר נשוי ואב לילדים, כשלפתע התפתחה אצלו תחושת שליחות דתית והוא החליט לעזוב את כפרו ולצאת למסע עלייה לרגל בין אתרים קדושים.
לרספוטין היתה כריזמה ממגנטת ולא חלף זמן רב לפני שהיא גרמה לעדת ספק מאמינים ספק מעריצים להתאסף סביבו. קבוצת חסידיו התרחבה בקצב מהיר, ונוספו לה גם כמה אנשים בעלי השפעה - הם היו אלה שפתחו לו את הדלתות לארמון הקיסרי והציגו אותו לצארים.
רספוטין הפך למקורב מאוד לצאר ולצארית בעקבות טיפולו בבנם היחיד. לניקולאי השני ואלכסנדרה נולדו 4 בנות לפני שאלכסיי יורש העצר בא לעולם ופתר את בעיית הירושה שהעיבה על בית רומנוב. אלא שאלכסיי היה חולה בהמופיליה, מחלה שהיתה אז חשוכת מרפא וגם נתפסה כחולשה המאיימת על יציבות והמשכיות שלטון הרומנובים. לכן, בחרו הצארים להסתיר את דבר מחלתו. רק מעטים ברוסיה כולה ידעו על כך.
מצבו של אלכסיי באמת ובתמים השתפר למשך זמן מה בעקבות הטיפול של רספוטין, אך זה לא היה הודות לכוחות מיסטיים כלשהם, אלא פשוט בשל העובדה שהוא מנע מאלכסיי ליטול אספירין. באותה תקופה עוד לא ידעו שאחת מההשפעות של אספירין היא שהוא מדלל את הדם, תכונה שבשילוב עם המופיליה (מחלת שמפריעה לקרישת הדם וגורמת לדימומים) היא מזיקה מאוד.
סיכום מעלליו של רספוטין עד כה - מסעות בין אתרים קדושים וריפוי ילדים חולים - לא ממש מספק מניע או סיבה טובה לכך שמישהו ירצה במותו. אבל בכל זאת היו לא מעט כאלה, וכמה מהם גם עשו משהו בנדון.
נזיר או מכור למין?
בשלב זה ראוי לציין שלרספוטין הנזיר האדוק היה גם צד נוסף, הרבה פחות טהור. בוני אם קראו לו sex machine יכול להיות שמדובר היה בהתמכרות לסקס, אבל העובדה היא שהיה לו מוניטין של אחד שקיים יחסי מין עם הרבה (המון) נשים, ולא בחל במעמד כזה או אחר - הוא עבר במיטותיהן של נשות אצולה ופרוצות רחוב כאחד, והמוניטין הזה הסעיר והטריד רבים בחלונות הגבוהים של רוסיה הקיסרית.
גם העובדה שנהייתה לו השפעה גדולה וגישה בלתי אמצעית לזוג המלכותי לא מצאה חן בעיני כמה בכירים, שהיו שמחים ליהנות מהשפעה כזאת בעצמם. או אז החלו השמועות לרחוש: שהוא מנהל רומן עם הצארית אלכסנדרה (לא נכון) ושהוא גרם להתפרצות של מחלת הכולרה בסנט פטרסבורג (גם לא נכון), בניסיון מכוון לחתור תחת המאמץ המלחמתי.
איפה העוגה?
כמה מבני האצולה הרוסיים לא הסתפקו בהפצת שמועות, והחליטו לעשות מעשה שישים קץ להשפעתו של רספוטין על הצאר, ועל הדרך יעביר אותה אליהם. והם שמו יהבם על שיטה עתיקת יומין עם אחוזי הצלחה מוכחים - רצח. המזימה שהם הגו היתה להזמין את רספוטין לארוחה בביתו של אחד מהם - פליקס יוסופוב - ולהרוג אותו.
הנרטיב המוכר לגבי האירועים שהתרחשו באחוזתו של יוסופוב גורס כך: רספוטין הגיע לבית מארחיו והוגשו לו מבחר עוגות מורעלות ויין שתובל בציאניד. הוא אכל מהעוגה וגמע כוס יין שלמה, אבל בניגוד גמור לתוכניות של יוסופוב, במקום למות בייסורים מהרעלה, רספוטין ביקש תוספת. אז יוסופוב עבר לאמצעים קצת פחות מתוחכמים - הוא ירה לו בחזה, כדור ישר ללב. על פי הסיפור המוכר, גם זה לא הספיק כדי להרוג את רספוטין והוא נמלט החוצה בריצה כשיוסופוב דולק בעקבותיו.
סימני ציפורניים על הקרח
"השד הזה, בעודו גוסס מרעל ועם קליע בתוך הלב, כנראה הוחזר מהמתים על ידי כוחות האופל. היה דבר מה מחריד ומפלצתי בסירובו השטני למות" - נכתב בעדות המוכרת ביותר שתיארה את מות רספוטין. בסופו של דבר אחרי כמה יריות לראש וטביעה במימיו הקפואים של נהר הנבה, רספוטין הואיל בטובו להיפרד מהעולם הזה סוף סוף. אם כי, היו גם מי שסיפרו שכשהוא נמשה ממי הקרח של הנהר הוא עדיין היה בחיים, והיו גם עדויות על "סימני ציפורניים על הקרח". כי אם אפשר להעצים עוד קצת את הדרמה והמיתוסים אז למה לא, נכון?
משום מה הפכה הגרסה הזאת של האירועים לגרסה הרשמית והמוכרת ביותר, וזאת למרות שתי בעיות אמינות די מובהקות: 1. הסיפור כלל חזרה מהמתים הודות להתערבות של כוחות שטניים. 2. זוהי גרסתו של הרוצח.
כן, הגרסה הרווחת של נסיבות מותו של רספוטין, זאת שכולם זוכרים וזאת שעליה מבוסס גם שיר הדיסקו של בוני אם, היא למעשה גרסתו של הרוצח פליקס יוסופוב, שלו יש אינטרס ברור שהמוות שלו יחקק בתודעה כתוצאה של מאבק הרואי ומיתולוגי בין טוב לרע, מאשר כמה שהוא באמת היה. ועל איך שרספוטין באמת מת, מעידות בצורה אובייקטיבית יותר תוצאות הנתיחה שנערכה לגופתו.
מסקנות הנתיחה שלאחר המוות:
גופתו של גריגורי רספוטין נמשתה מהנהר יומיים שלמים לאחר מותו. לא היו סימני ציפורניים על הקרח וגם לא היו ראיות לכך שהוא טבע, שכן ריאותיו לא היו מלאות במים. ממצא זה מצביע על כך שרספוטין כבר היה מת כשהושלך לנהר. נוסף לכך לא נמצאו גם שום סימנים להרעלה, ובתו של רספוטין התעקשה שאביה נמנע בתוקף מאכילת מתוקים כל חייו, כך שגם החלק בסיפור שכלל את העוגות המורעלות לא נראה מאוד סביר או אמין.
בנתיחת גופתו של רספוטין כן נמצאו עם זאת שלושה סימנים שמספרים את הסיפור האמיתי: חור קליע אחד בראש, אחד בגב ועוד אחד בחזה - שהרגו אותו בו במקום. נראה אתכם הופכים את זה לשיר.