בליל ה-20 בדצמבר 1980 ג'ין היליארד נהגה בדרכה הביתה - בלנגבי מינסוטה, כשמכוניתה החלה להחליק על הכביש הקפוא. היא איבדה שליטה על הרכב והתרסקה לתוך תעלה בצד הדרך. למרבה מזלה, היליארד יצאה מהרכב ללא פגע. לרוע מזלה, הצרות שלה לאותו לילה היו רחוקות מלהסתיים.
היליארד סברה שהמיקום שבו עשתה את התאונה היה קילומטרים בודדים מביתו של ידידה וולי נלסון, אז היא החליטה להגיע ברגל לביתו של נלסון ולהזעיק עזרה. זה היה לילה קר מאוד במינסוטה הקפואה של דצמבר, והיליארד חישבה לא נכון את מיקומה. היא לא היתה קרובה לביתו של חברה כפי שחשבה.
"בכל פעם שהתחלתי לטפס על עוד גבעה הייתה בטוחה שאראה את הבית שלו מהצד השני, וגיליתי שלא. האמת שהייתי יותר מתוסכלת ממפוחדת", סיפרה בשעתו היליארד בריאיון לרשת החדשות המקומית MPR. אבל אז -סוף סוף, היא ראתה את הבית והחלה לצעוד בנחישות לעבר הדלת. אלא שמטרים ספורים לפני היעד, תשו כוחותיה והיא איבדה את הכרתה.
"הייתי בטוח שהיא מתה, אבל אז יצאו לה בועות מהאף"
בבוקר המחרת, וולי נלסון התעורר במיטתו לצד אישה שהכיר בלילה הקודם. הוא הציץ מהחלון וראה את חברתו ג'ין היליארד שוכבת על המדשאה (שכעת היתה מכוסה בשכבה עבה של שלג כמובן) שמול ביתו - עיניה פעורות לרווחה וקפואות. "הייתי כל כך מופתע כשראיתי אותה בחצר שלי פתאום. תפסתי אותה בצווארון והחלקתי אותה לעבר המרפסת. הייתי בטוח שהיא מתה, היא היתה קפואה וקשה כמו קרש. אבל אז ראיתי כמה בועות שיצאו לה מהאף", סיפר נלסון לחדשות המקומיות.
גופה של היליארד היה כל כך קפוא ונוקשה שנלסון התקשה להכניס אותה למכוניתו כדי לפנות אותה לבית החולים. בסוף הוא הצליח להכניס אותה למושב האחורי, באלכסון. גם בבית החולים המצב לא נראה מבטיח עבור היליארד - בלי להיכנס לפרטים יותר מדי טכניים, בואו נגיד שאם הרקמות שלכם כל כך קשיחות שאי אפשר אפילו להחדיר מחט דרך העור, כנראה שהמצב לא מזהיר.
כשהצליחו סוף סוף למצוא ולמדוד לה את הדופק, הוא עמד על 12 פעימות בדקה. אישוניה הקפואים לא הגיבו לאור ועורה האפיר. "הגוף היה קר ונוקשה לחלוטין - כמו חתיכת בשר שיצאה מהמקפיא", תיאר זאת ד"ר ג'ורג' סאת'ר שטיפל בהיליארד בחדר המיון, באוזניו של כתב הניו יורק טיימס זמן קצר לאחר התקרית.
הרופאים בבית החולים לא היו אופטימיים לגבי היליארד, במיוחד בהתחשב בעובדה שטמפרטורת הגוף שלה היתה כל כך נמוכה שמדי החום שהיו בבית החולים לא הצליחו למדוד אותה בכלל, אבל הם החליטו בכל זאת לנסות לטפל בה, ועטפו אותה ברטיות חימום. "אני הייתי בטוחה שהיא מתה", אמר ד"ר סאת'ר, "אבל אז שמענו אנחה חלושה וידענו שיש עוד את מי להציל שם בפנים".
ככל שהיליארד הפשירה, הסימנים החיוניים שלה החלו להשתפר. היא אפילו התעוררה בהמשך אותו היום ומיד הביעה דאגה מכך שאביה יגלה שהרסה לו את האוטו. לא רע בכלל יחסית למישהי שכמה שעות קודם לכן היתה במצב צבירה של ארטיק קרח.
הרופאים שיערו שיש סיכוי טוב שיהיה צורך לקטוע את רגליה, שנפגעו מאוד מהקור. כשהיא הגיעה לבית החולים הרגליים שלה היו בצורה של המגפיים שבתוכם הן קפאו. אבל אפילו בזה לא היה צורך, בסופו של דבר היליארד השתחררה מבית החולים עם כמה כוויות קור לא נעימות בבהונות, אבל כשכל הגפיים המקוריות שלה מחוברות עדיין לגופה.
אם זה לא נס, אז מה זה?
אף שאין חולק על כך שמדובר בהתאוששות מדהימה, זה לא לגמרי "נס גלוי". "יש לנו אימרה כזאת שאף אחד לא באמת מת, עד שהוא לא חם ומת" - אמר ד"ר ריצ'רד אייזיק, מנהל שותף של מרכז רפואת החירום בבוסטון ל-Herald-Journal, וסיפר כי גם הוא נתקל בכמה מקרים של אנשים שקפאו לחלוטין ושרדו את זה.
גם עמיתו ד"ר דיוויד פלאמר, מומחה לרפואת חירום מאוניברסיטת מינסוטה, נוטה להסכים. "יש לנו מטופלים שאפשר להקיש עליהם כמו על פיסת עץ. הם קפואים כל כך שהם נהיים קשים כמו אבן. זה לא מונע מאיתנו בשום אופן לנסות להציל אותם, ויש לנו גם אחוזי הצלחה לא רעים עם זה".
אחד ההסברים הסבירים הוא שהיליארד לא באמת היתה קפואה לחלוטין, כפי שגרסו הדיווחים של רופאיה וחבריה. משום שכשהתאים באמת קופאים לגמרי, הם עוברים תהליך קריסטליזציה ונהיים בהם גבישים דמויי זכוכית. בתהליך זה הם ניזוקים בצורה חסרת תקנה. "כשהתאים מפשירים לאחר התהליך הזה, כל מה שנותר מהם זה עיסת כלום ושום דבר", הסביר ד"ר אלווין מרנדינו. זאת גם אחת הסיבות לכך שעדיין לא עולה בידי הרפואה להקפיא אנשים ולהחזירם לחיים כעבור כמה שנים.
אל תפספס
ההסבר שמציע ד"ר מרנדינו למה שקרה להיליארד הוא מעט שונה. הוא סבור שהנוקשות של גופה נגרמה מהתכווצות עזה של שריריה בתגובה לקור הקיצוני, בזמן שהמוח שלה עבר למצב הישרדות וחימם את דמה, על חשבון גפיה (זה בדרך כלל מה שקורה במקרים של היפותרמיה). ההאטה הקיצונית בסירקולציה ובפעילות הגוף, איפשרו להיליארד לשרוד עם אספקת חמצן נמוכה מאוד וקצב נשימה איטי ביותר.
חלפו יותר מ-40 שנה מאז אותו לילה קר שבו קפאה כמעט למוות, וג'ין היליארד היא אישה בריאה לחלוטין היום. אם כי היא משתדלת מאוד להימנע מנהיגה על כבישים קפואים בלילה.