פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנערה האלמונית מפריז שפניה היפהפיות הצילו מיליוני חיים

      למיתולוגיה היוונית יש את הלנה היפה, שפניה השיקו אלף ספינות, למיתולוגיה הרפואית יש את האלמונית מהסן, שפניה המתות והיפות הטריפו את חושיהם של אירופאים במשך שתי מאות, עד שהפכו לפנים שאיפשרו להציל את חייהם של שני מיליון בני אדם לפחות

      מסכה בדמות פניה של האלמונית מהסן (צילום מסך , Public domain)
      תרחיש סוריאליסטי וביזארי שאיש לא יכול היה לחזות או להעלות בדמיונו. האלמונית מהסן (צילום: Public domain)

      איש אינו יודע מה היה שמה. אין יודעים בת כמה היתה או מה היה סיפור חייה. גם סיפור מותה עלום - ולא ידוע מה היו הנסיבות שהביאו אותה לפריז או הטביעו אותה בקרקעית הסן. אולם, לאחר שגופתה נמשתה מהסן בסוף המאה ה-19, החל סיפורה המדהים והמרתק של הנערה, שמכאן ועד עולם תיוודע בכינוי "האלמונית מהסן".

      הפרק השני בהיסטוריה של האלמונית מהסן, שהחל בעצם רק ברגע שחייה שלה תמו, מגלגל תרחיש סוריאליסטי וביזארי שאיש לא יכול היה לחזות ואפילו להעלות בדמיונו, בסופו ייזקפו לזכותה חייהם של מיליונים שלא היו ניצלים אלמלא היא.

      עוד בנושא:
      למות חלקה: ההיסטוריה הקטלנית של הסרת השיער
      כמה נשים היו צריכות למות כדי שרופאים יבינו שהם חייבים לשטוף ידיים?
      האישה שגילתה את כרומוזום XY ולא קיבלה קרדיט כי לה היה XX

      ישנן כמה גרסאות הנוגעות לקורותיה של האלמונית מהסן לאחר שגופתה נמשתה מהנהר הפריזאי, בכל זאת מדובר בסיפור בן כ-150 שנה, אך הנפוצה ביותר גורסת כך:

      עוברי אורח מתגודדים כדי לצפות בגופות האלמונים והאלמוניות באולם התצוגה של חדר המתים של פריז במאה ה-19 (צילום מסך , messynessychic בלוג)
      הגילטי פלז'ר של התקופה. סקרנים מתגודדים מול חלון התצוגה של חדר המתים בפריז במאה ה-19 (צילום מסך: בלוג messy nessy chic)

      האלמונית מהסן, שעל פי ההערכות היתה כבת 16 בלבד במותה, ככל הנראה התאבדה. איש אינו יודע זאת בוודאות, אך לא היו סימנים או חבלות על גופה, ולכן הסברה הרווחת היא שהיא שמה קץ לחייה בעצמה. לאחר שהוצאה ממי הנהר, הועברה גופתה לחדר המתים העירוני של פריז, שם היא הוצגה לצד גופותיהם של אלמונים ואלמוניות אחרים למטרות זיהוי.

      התצוגה המורבידית הזאת של גופות היתה מעין גילטי פלז'ר ציבורי מפוקפק אך שכיח באותה התקופה. "לא היה חלון ראווה אחר בפריז כולה שמשך יותר סקרנים וצופים, מאולם תצוגת הגופות של חדר המתים", נכתב באחד התיאורים אודות המנהג הזה. למרות הקהל הרב, איש לא זיהה את גופתה של האלמונית מהסן. אולם למרות שאיש לא זיהה את פניה, הן בהחלט משכו תשומת לב.

      פניה המתות והשלוות סובבו ראשים, אחד מהם היה מחובר לסדרן שעבד בחדר המתים העירוני, שהיה כל כך מהופנט מדמותה היפהפיה, עד שביקש שיכינו לו מסכה יצוקה בדמותה. המסכה הפכה ללהיט היסטרי.

      המונה ליזה הטבועה

      מהר מאוד תווי פניה המתים והמהפנטים של האלמונית מפריז עברו לייצור המוני ונמכרו בכל חנות מזכרות בפריז, אחר כך גם בגרמניה ומשם היא נדדה לחנויות בכל אירופה. מסכת פניה הנאות של גופת הנערה האלמונית שהפילוסוף והסופר הצרפתי אלבר קאמי כינה "המונה ליזה הטבועה", הפכו לאייקון תרבותי. עם הזמן חצי החיוך הקפוא שלה נח על אדני האח בסלונים אירופאים רבים, או הוצב במרכזן של סדנאות אמן כדי לשמש כמודל ציור דומם.

      אישה מציירת רישום על פי מודל פניה של האלמונית מהסן במאה ה-19 (צילום מסך)
      אישה מציירת רישום על פי מודל פניה של האלמונית מהסן (צילום מסך: pinterest)

      לא רק ציירים ופסלים התמגנטו לדמותה, משוררים וסופרים רבים מצאו בה השראה וניסו לשער את קורותיה הדרמטיים והקצרים שהובילו למותה הטראגי תחת אדוות הסן. טביעה נתפסה כמוות רומנטי, והצירוף של מוות, מים, פריז ואישה יפה היה שילוב שקשה היה לעמוד בפניו.

      תעבור עוד חצי מאה עד לתחילתו של הגלגול הבא בסיפורה של האלמונית מהסן, שבו היא תהפוך למשהו אחר לגמרי, הודות לגבר נורווגי שנולד עשרות שנים אחרי מותה. שמו היה אסמונד לארדל, יצרן צעצועים מנורווגיה. החברה שהקים בתחילת שנות ה-40 של המאה העשרים הדפיסה ספרי ילדים ולוחות שנה, עד שעברה לייצור של צעצועי עץ. לאחר מלחמת העולם השנייה, החל לארדל להתנסות בחומר חדש שזה מכבר נכנס לייצור תעשייתי: פלסטיק.

      בעזרת החומר הגמיש והרך הזה, ייצר לארדל את הצעצוע המפורסם ביותר שלו: 'בובת אן', שזכתה לתואר "צעצוע השנה" בנורווגיה של אחרי המלחמה. היו לה עיניים עצומות ושיער טבעי. עיניה של אן אמנם היו עצומות, אך פניה לא היו פניה של האלמונית מהסן, או לפחות עדיין לא.

      אסמונד לארדל עם דגם ראשוני של בובת ההחייאה שפיתח ומבוססת על דמותה של האלמונית מהסן (אתר רשמי , laerdal foundation)
      נענה לאתגר של פיתוח בובה ריאליסטית לתרגול טכניקת החייאה. אדמונד לארדל (צילום: אתר רשמי, laerdal foundation)

      יום אחד, תור - בנו בן השנתיים של לארדל, טבע. אם אביו לא היה בסביבה ופועל בתושייה ובמהירות, ככל הנראה הפעוט היה טובע למוות. לארדל הצליח למשות את בנו מחוסר ההכרה מהמים ולרוקן את המים שחדרו לדרכי הנשימה שלו. לא הרבה זמן לאחר מכן, כאשר קבוצה של רופאים מרדימים פנו אל לארדל עם בקשה לסייע להם לעצב בובת הדגמה שתשמש ללימוד טכניקת החייאה חדשה שפיתחו (החייאה לבבית-נשימתית, או CPR בקיצור) - הם מצאו אצלו אוזן קשבת.

      בעבודה משותפת עם הרופאים, ובעיקר עם ד"ר פיטר סאפר, רופא אוסטרי שסייע בפיתוחה של שיטת ההחייאה, לארדל הוציא לפועל את הפרוייקט ההיסטורי: ייצור בובת אדם בגודל אמיתי, שתוכל לסייע להדגים באופן פרקטי, פונקציונלי וריאליסטי את המורכבויות והניואנסים החשובים בשיטת ההחייאה הלבבית-נשימתית.

      אסמונד לארדל עם דגם ראשוני של בובת ההחייאה שפיתח ומבוססת על דמותה של האלמונית מהסן (אתר רשמי , BMJ)
      לארדל ו'אן הצלה' (צילום: מתוך כתב העת הרפואי BMJ)

      לצד האתגרים הטכניים, הטרידה את לארדל סוגיה נוספת: אילו פנים יתן לבובת האדם הענקית הזאת? אז נזכר לארדל בפנים משונות שעליהן נמתח חצי-חיוך אניגמטי, אותן ראה על מסכה שהיתה תלויה על קיר הסלון בבית חמיו. היתה זו כמובן האלמונית מהסן.

      האלמונית מקבלת שם

      לארדל אמנם שמר על שמה של הבובה שלו - אן, אך הוא העניק לבובה את תווי פניה של הנערה המתה מהסן. נוסף על כך היו לה בית חזה גמיש, שעליו ניתן לתרגל לחיצות ועיסויי חזה, ושפתיים מעט פתוחות, כדי לאפשר תרגול של הנשמה מפה לפה. לארדל סבר שישנה חשיבות גדולה לכך שהבובה תהיה ממין נקבה, משום שחשד שגברים באותה עת (שנות ה-60) יסלדו מלהצמיד את פיהם לבובה גברית.

      קראו לה Resusci Anne (אן הצלה) ובאמריקה כינו אותה 'CPR אנני'. היא אמנם לא היתה בובת ההחייאה היחידה בהיסטוריה, אך Resusci Anne נחשבת לסימולטור החולה הראשון והמצליח ביותר בהיסטוריה הרפואית, והיא סייעה למאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם ללמוד את הטכניקה הבסיסית ומצילת החיים של החייאה לבבית-נשימתית.

      הכשרת עזרה ראשונה עם בובת החייאה (ShutterStock)
      הפנים שנושקו הכי הרבה פעמים בהיסטוריה האנושית. לימוד טכניקת החייאה על בובת Rescue Annie (צילום: ShutterStock)

      אם לוקחים את המספר הבלתי נתפס הזה ומכפילים אותו בקרוב ל-60 שנים של הנשמה מפה לפה, אפשר לומר שפניה של 'אן הצלה' (שהן למעשה פניה של האלמונית מהסן) הן הפנים שנושקו הכי הרבה פעמים בהיסטוריה האנושית.

      בחברת לארדל, שהיא עד היום יצרנית של מוצרי פלסטיק שונים לתעשייה הרפואית, מעריכים שחייהם של כשני מיליון בני אדם ניצלו לאורך השנים הודות להחייאה מסוג CPR.

      רוב ההצלות הללו התאפשרו הודות לכך שאנשים כרעו מול תווי פניה המשוחזרים של גופה פריזאית צעירה - אלמונית שחייה תמו הרבה לפני שטכניקת ההחייאה הזאת, שעשויה היתה להציל גם את חייה שלה, בכלל הומצאה.

      ?Annie, are you OK

      בחלוף השנים, בובת ההחייאה הפכה איקונית בעצמה, במנותק מסיפורה ההיסטורי של האלמונית מהסן. דוגמה טובה לכך היא השורה המפורסמת "Annie, are you OK?" מהשיר smooth criminal של מייקל ג'קסון, שמקורה בעובדה שבהכשרות CPR בארה"ב, מתבקשים המשתתפים לדמות ולתרגל על בובת ההחייאה שאלות שיש לשאול את המטופל לפני תחילת ההחייאה.

      מסכה שנוצקה על פי תווי פניה של האלמונית מהסן (צילום מסך)
      יופי אניגמטי. מסכת פניה של האלמונית מהסן (צילום מסך: pinterest)

      כיום ישנם לא מעט שמטילים ספק בסיפורה של האלמונית מהסן, כאשר הטענה המרכזית שלהם היא שלא ייתכן שתווי פניה של גופה שטבעה יהיו כה מושלמים, שכן בדרך כלל צורת מוות זו גורמת לנפיחות, עיוותים ונזקים בפנים. ד"ר מייגן פלפס, רופאת ילדים ומרצה באוניברסיטת סידני באוסטרליה חקרה את הפרשה של האלמונית מהסן ומחקרה הוביל אותה לפריז בניסיון להתחקות אחריה. לדבריה, בהחלט ייתכן שהמסכה נוצרה מתווי פניה של נערה חיה ורק לאחר מכן הוצמד סיפורה של האלמונית הטבועה למסכה הנאה. אפשרות אחרת שהיא מעלה, היא שהמסכה כן נוצקה על פי פניה של גופת הנערה, אך בשלבי העבודה עליה האמן עידן ותיקן את נזקי הטביעה שנגרמו לפניה, על מנת לשוות לה מראה אסתטי יותר.

      מאלמוניות לתהילת עולם

      שרידי גופתה של האלמונית ככל הנראה נקברו בקבר אביונים משותף. בתיקי המשטרה מאותה תקופה לא נמצא תיעוד לנערה המסתורית. כנראה שלעולם לא נדע את האמת אודות נסיבות חייה ומותה של האלמונית מהסן, ועובדה זו רק תורמת להילת המסתורין שאופפת אותה. יכול להיות שזה כבר לא משנה בכלל מי היא היתה באמת וכיצד מתה.

      איך קרה שגופת נערה שנמשתה ממי הסן עלתה לגדולה והפכה לאייקון אירופאי של אסתטיקה ואחר כך למודל מציל חיים? הרמזים לכך ברורים וניכרים היטב בתווי פניה השלוות והדוממות, שכמו מתחננות ומפצירות במביט בהן להציל, להחיות.