"קריש הדם אמנם לא הצליח להרוג אותי אבל השאיר לי מזכרת לכל החיים", אומרת הילית רוט קלויזנר שללא התראה מוקדמת, כשבוע לפני יום הולדתה ה-30, מצאה את עצמה מעולפת בחדר האמבטיה והובהלה לבית החולים. מבחורה שהייתה בריאה עד אותו היום, הילית אובחנה כסובלת מקרישיות יתר בדם ומתסחיף ריאתי, מצב בו קריש דם בריאה חוסם את החמצן ומסכן חיים.
כשכלי דם נפגעים, המנגנון הטבעי של הגוף יודע לעצור דימומים באמצעות מערכת קרישת הדם. כשהאיזון במנגנון הקרישה מופר, מתעורר מצב של קרישיות יתר בו הדם נקרש יתר על המידה ובקלות. בעקבות בעיה זו נוצרים קרישי דם בוורידים ובעורקים שעלולים לחסום כלי דם חשובים, לחדור לריאה או למוח ולגרום למצבים מסכני חיים כמו תסחיף ריאה או שבץ מוחי.
מתמודדת עד היום עם קשיים בתפקוד
התסחיף הריאתי גרם לדום לב, ולאירוע מוחי ועל אף שחייה ניצלו, הילית נותרה עם נזק לצמיתות. לאחר שיקום ארוך ועיקש היא בנתה את חייה מחדש, נישאה ואף הפכה לאם לשניים בהליך פונדקאות. עם זאת, היא מתמודדת עד היום עם קשיים משמעותיים בתפקוד.
"יש פגיעה בראייה, בעיה בדיבור, טונוס שרירים פגוע אשר מתבטא בבעיות בהליכה ובתפקודי הידיים", היא אומרת. "הזיכרון שלי לטווח קצר נפגע, השרירים מכווצים ואפילו נאלצתי להעביר דומיננטיות מיד שמאל שהייתה היד החזקה שלי ליד ימין שנפגעה פחות. לא יכולתי להיכנס להריון בשל מצב קרישיות הדם שלי ועל כן בן זוגי ואני הבאנו לעולם תאומים בהליך פונדקאות".
מסתבר שאחד מכל ארבעה אנשים סובל מקרישיות יתר, אך הסיכון לבעיה זו עולה משמעותית בקרב נשים, שכן מצבי חיים שונים בהם נמצאת האישה מגבירים את הסיכון שלה לקרישיות יתר. כך למשל, גלולות למניעת הריון, טיפולי פוריות, הריון, לידה ומשכב לידה, ניתוחים קיסריים ונטילת טיפול הורמונלי חליפי בגיל המעבר חושפים את האישה לסכנות של קרישיות יתר.
ישנם גורמים נוספים ששילוב שלהם במצבי החיים שהוזכרו מגבירים עוד יותר את הסכנה וביניהם: עישון, חוסר תנועה ממושך (למשל בטיסות), השמנת יתר וגיל מעל ל-35. כמו כן יש גם קשר למוטציות גנטיות תורשתיות אשר גורמות לקרישיות יתר. שילוב של כמה גורמי סיכון כמו נטייה מולדת לקרישיות בנוסף לנטילת גלולות מעלה את הסיכון משמעותית.
מצב מסכן חיים
"למצב של פקקת בשל קרישיות יתר המחייב פנייה לעזרה רפואית דחופה יש תסמינים שונים שחשוב לשים אליהם לב", מסביר פרופסור בנימין ברנר, מנהל המערך ההמטולוגי והאגף הפנימי בבית החולים רמב"ם בחיפה. "במצב של פקקת ורידית ברגל ייתכנו כאבים ונפיחות ברגל, ולעיתים שינויי חום או צבע. לרוב קרישי הדם ייווצרו בגפיים התחתונות באזורים של כלי דם קטנים. קרישי הדם עלולים להינתק ולפלוש במעלה הגוף לעורקים המובילים למוח ולגרום לשבץ מוחי וכן לעורקים המובילים לריאות, מצב המוגדר תסחיף ריאתי ועלול לסכן חיים". לדבריו, במצב כזה יופיעו קשיי נשימה, לעיתים מלווים בכאב בנשימה עמוקה, כאבים בחזה, שיעול, ולעיתים גם דם בכיח.
נטע כהן, דיאטנית קלינית במקצועה, עברה בגיל 27 תסחיף ריאתי, כשברקע נטייה לקרישיות יתר בשל מוטציה גנטית תורשתית שהיא כלל לא הייתה מודעת אליה ובנוסף היא נטלה גלולות למניעת הריון במשך שמונה שנים, כשהשילוב בין השניים, ככל הנראה, הביאה לתסחיף ריאתי.
"כל חיי עסקתי בספורט ותזונה בריאה ולפתע לפני שבע שנים התחלתי להרגיש כאבים ותחושות משונות בגוף", היא אומרת. "היה לי קוצר נשימה מפעולות פשוטות כמו עלייה של מספר מדרגות, כאבים בגב שהחריפו עד למצב שלא יכולתי אפילו לישון. לאחר בדיקה אצל אורטופד ששלל בעיות אורטופדיות הופניתי להמשך בירור. לפני שהספקתי לבצע את המלצת האורטופד ולקבוע תור לרופא פנימאי - פשוט התמוטטתי יום אחד במהלך קניות בסופר, הרגשתי שאני מתעלפת ואמי ליוותה אותי לבית החולים".
"בבירור במיון עלה כי רמת החמצן שלי בדם נמוכה באופן חריג ולאחר שהובהלתי לבדיקת סי.טי ריאות ובדיקות דם שונות התברר כי אני סובלת מקריש דם משמעותי בריאות. תסחיף ריאה שכבר השפיע על מצב הלב והעמיד אותי בסכנת חיים של ממש. מדובר בחוויה משמעותית ומעצבת בחיי שמלווה אותי מאז ועד בכלל".
"בהתחלה היו גם הרבה חרדות, שמא שוב זה יקרה לי, כי ההבנה שזהו מצב מסכן חיים הייתה חוויה מטלטלת", מוסיפה כהן, "אבל השלמתי עם מה שארע ואני חיה כיום חיים מלאים, בריאים ופעילים. אני שוחה, עוסקת בבריאות ומתאמנת לטריאתלון. לא ידעתי על הרקע הגנטי שלי וכנראה השילוב עם נטילת הגלולות הגביר את הסיכון לקרישיות יתר. כיום, אני יודעת שחשוב לי בטיסות ארוכות להיות בתנועה ולהזריק מדללי דם ולכשאהיה בהריון אצטרך להיות במעקב ובטיפול".
כאמור, מצב של קרישיות יתר יכול להופיע במצבי חיים שונים ביניהם גם בתקופה שלאחר הלידה. ליאת טוקלוב ירמיהו מחולון, סבלה מקרישיות יתר לאחר לידה. "כאשר הייתי בהריון ראשון, בגיל 36, חוויתי היריון מאד לא פשוט, שלווה בקשיי נשימה מרובים והרגשה של מחנק. הרגשתי שאני צריכה לנשום נשימות ארוכות וכל הזמן לפהק כדי שייכנס יותר חמצן לגוף. שלל בדיקות שערכתי, כולל אקו והולטר לב לא העלו דבר. חוויית הלידה הייתה קשה מאד, אחרי שעות ארוכות בחדר הלידה קיבלתי זירוז ובסופו של דבר יילדו אותי בוואקום ואיבדתי המון דם".
היא מספרת שבימים שלאחר הלידה, לא תפקדה. "הייתה לי חולשה יוצאת דופן והרגשתי שאני לא יכולה להרים את הראש מהמיטה מבלי שהדבר ילווה בסחרחורות. לאחר ששוחררתי מבית החולים, מעבר להרגשה הכללית הרעה, היו לי כאבים בחזה ורגליים נפוחות". ליאת חיפשה מידע על התופעה ובין היתר עלה צמד המלים 'תסחיף ריאתי'. "חזרתי למיון הנשים עם התסמינים, סיפרתי עליהם לרופא התורן ושאלתי אותו האם בזה מדובר. ערכו לי מספר בדיקות דם ושלחו אותי הביתה. המשכתי להרגיש ממש רע. חזרתי למיון ושוב אותה התשובה. בפעם השלישית שלחו אותי למיון הפנימי ושם היה רופא קשוב, שלמעשה, הציל את חיי. הוא ערך לי בדיקת דם שבה נמצא חשד לקריש דם, ומיד טופלתי בזריקה של נוגד קרישה".
מה ניתן לעשות?
פרופ' ברנר מדגיש את החשיבות בהבנת גורמי הסיכון לתופעה. "כמו בבעיות בריאותיות רבות אחרות, נדרשת גם כאן יותר מודעות לתופעה. חשוב להכיר את גורמי הסיכון ובעיקר לברר באם יש במשפחה היסטוריה רפואית של בעיות קרישה. במצב כזה מומלץ לשקול עם הרופא המטפל לבצע בדיקת קרישיות יתר על מנת לבחון באם מדובר בבעיה מולדת ותורשתית. אם יש נטייה משפחתית לקרישיות יתר בהחלט יש מקום לצמצם את גורמי הסיכון הנוספים בחיי האישה. למשל, לשקול להימנע מליטול גלולות משולבות הורמונים, ולהשתמש באמצעי מניעה חלופיים".
"כרופאים, אנו שואפים בראש ובראשונה לפעול למניעת אירועי פקקת לאור הסכנה הטמונה בהם", מסכם פרופ' ברנר. "עם זאת, יש גם מקום להכיר את התסמינים השונים של פקקת כדי להזדרז ולפנות לעזרה רפואית מבעוד מועד. היות ולרוב הפקקת תתחיל בוורידי הגפה ורק לאחר מכן היא תטפס מעלה ותסכן חיים, הגעה מהירה לעזרה רפואית עוד בשלב התסמינים ברגליים וקבלת טיפול מונע היא קריטית. כיום הטיפול המונע הינו יעיל ביותר ולרוב יינתן נוגד קרישה במשקל מולקולרי נמוך שביכולתו למנוע נזקים משמעותיים ואף להציל חיים".