לוינטרופ קלוג ולאשתו לואלה, שניהם חוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההשוואתית, היה בן יחיד - דונלד. ילדים יחידים גדלים לעיתים קרובות בכפפות של משי, מפנקים אותם ומגוננים עליהם יתר על המידה. לא כך היה המקרה של דונלד קלוג, שהוריו לא חסו עליו. דונלד נולד בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת והפך לכלי ולמושא מחקר עבור עבודתם המדעית של הוריו.
בני הזוג קלוג החליטו לערוך ניסוי ביזארי וראשון מסוגו על בנם היחיד. במסגרתו גידלו אותו לצד גורת שימפנזה בשם גואה (Gua), כאילו היו אח ואחות. הם ביקשו לבחון עד כמה ישפיע גידול בסביבה אנושית על כישוריה הכמו-אנושיים של השימפנזה, אך המציאות התגלגלה אחרת.
וינטרופ קלוג גילה עניין מיוחד בסיפוריהם של ילדים שגדלו פרא, ללא תמיכת בני אדם או עם תמיכה מינימלית בלבד. הוא חשב שהדרך הטובה ביותר לדמות תנאים אלה היא להכניס חיית פרא לביתו ולבחון את ההשפעות ההדדיות של השניים על התפתחותם. "מה יהיה טבעו של אדם שיגדל ויתבגר ללא בגדים, ללא שפה אנושית וללא קשר עם בני מינו?" תהה בספרו "הקוף והילד" (The Ape and the Child), שיצא לאור ב-1933.
קלוג ידע כי לנטוש ילד בטבע ולראות אם ואיך ישרוד יהיה אסור מבחינה מוסרית. לכן בחר באפיק ההפוך והכניס את הטבע לחיים החברתיים המודרניים. התצפיות, המבחנים והניסויים שהוא ואשתו לואלה ערכו על דונלד וגואה נמשכו 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. התוכנית המקורית הייתה שהניסוי יימשך חמש שנים, אך הוא נקטע הרבה קודם לכן.
גואה הגיעה לבית משפחת קלוג בהיותה בת שבעה חודשים וגודלה לצד דונלד הפעוט, שהיה אז בן עשרה חודשים. היא ודונלד גודלו בתנאים זהים ככל האפשר: שניהם לבשו חיתולים ובגדים, הלכו יחד למקומות כמשפחה, התרחצו יחד, אכלו ארוחות יחד (בכיסא אוכל ליד השולחן ועם כלי אוכל), ישנו במיטות ואף זכו שניהם לנשיקת לילה טוב מדי ערב מהוריהם לפני השינה. הם גם קיבלו "חינוך" דומה מהוריהם - כיצד להתנהג, כיצד לבצע משימות פשוטות וכדומה.
עוד בנושא
המדען שניסה ליצור "אדם-קוף" בשביל סטלין - בדרך הכי גרועה שאפשר לדמיין
הניסוי האכזרי בתולדות האנושות: התעללו ביתומים כדי לגרום להם לגמגם
הבדיקות והניסויים שבני הזוג ערכו לשני הפעוטות היו קדחתניים: לחץ דם, זיכרון, מדידות גוף, רפלקסים, תפיסה מרחבית, מבחני קול, תנועה, תגובה לדגדוגים, כוח, העדפת יד, פתרון בעיות, פחדים, התנהגות משחקית, טיפוס, ציות, הבנת שפה, יכולת ריכוז ועוד. על פי אחד הדיווחים, בני הזוג קלוג נהגו להכות על ראשם של דונלד וגואה בעזרת כפות כדי לבחון את ההבדלים בין הרעשים שהפיק המפגש של המתכת עם גולגולתם של כל אחד מהם, או השמיעו להם רעשים חזקים ומבהילים כדי לבדוק מי מהם יגיב מהר יותר.
באחד התיעודים המצמררים מהניסוי נראים גואה ודונלד יושבים שניהם בכיסאות תינוק מוגבהים, מסוחררים שוב ושוב על ידי הוריהם עד שפרצו בבכי. מבחנים אחרים כללו הכנסתם של הפעוטות למבוך, שממנו היו צריכים למצוא את דרכם החוצה בעצמם, בזמן שהקירות והמעברים זזים ומשתנים תוך כדי תנועתם.
השימפנזה מתנגשת בתקרת הזכוכית
בהתחלה נראה היה שגואה מקדימה את התפתחותו של דונלד בהרבה, למרות שהייתה צעירה ממנו בכמה חודשים: היא החלה ללכת מוקדם יותר, הפגינה הבנה גדולה יותר בביצוע משימות פשוטות ומבחינה פיזית ומוטורית הקדימה אותו. אך כשמלאה לה שנה, המגמה החלה להשתנות. לאט לאט, היכולות הוורבליות של דונלד - שהחל לבטא מילים - האפילו על היכולות הפיזיות של גואה. וינטרופ ולואלה הבינו שהניסוי החל למצות את גבולות האינטליגנציה של השימפנזה.
מבחינה פסיכולוגית-מחקרית, הניסוי של בני הזוג קלוג הצליח יותר מכל ניסוי אחר להדגים את מגבלות התורשה של כל יצור, ללא תלות בגורמים סביבתיים, ואת היתרונות ההתפתחותיים שיכולים לצמוח מסביבה מועשרת. עם זאת, קשה להגדיר את הניסוי כהצלחה.
בזמן שהלמידה האנושית של גואה נעצרה והגיעה למיצוי, אצל דונלד התרחש תהליך הפוך: הוא החל לחקות את התנהגותה וקולותיה של גואה. על פי הדיווחים, הוא השמיע קולות חייתיים ונהם כשרצה לקבל עוד אוכל, נע ממקום למקום על ארבע (למרות שכבר החל ללכת על שתיים, כיאה לפעוט בגילו) ונשך אנשים אחרים. לואלה החלה לדאוג שבנה הופך "יותר שימפנזה מאדם".
הניסוי של בני הזוג קלוג הסתיים בפתאומיות ב-28 במרץ 1932, לאחר תשעה חודשים בלבד מתחילתו (וארבע שנים ושלושה חודשים לפני מועד הסיום המתוכנן). גואה הועברה למכלאת השימפנזים באורנג' פארק. בני הזוג קלוג, שתיעדו את מהלך הניסוי והתצפיות שלהם בפרוטרוט, לא הרבו במילים על הנסיבות שהובילו לסיומו. היו שמועות שלפיהן הזוג פשוט התעייף מתפקידם הכפול כהורים-חוקרים מסביב לשעון לשני פעוטות, שאחת מהם שימפנזה.
מעט ידוע על קורותיה של משפחת קלוג לאחר תום הניסוי, רק כמה פרטים יבשים: וינטרופ האב המשיך בעבודתו כחוקר פסיכולוגיה השוואתית באוניברסיטת פלורידה, שם התמקד בדולפינים כמושאי מחקרו, עד לפרישתו ב-1963. הוא ואשתו לואלה נפטרו שניהם בקיץ 1972. שני מושאי המחקר - דונלד וגואה - סיימו את חייהם באופן טרגי, אם כי בהפרש של שנים רבות זה מזו.
גואה מתה כשנה לאחר שהוחזרה לחיות עם בני מינה במכלאת הקופים באורנג' פארק, מסיבת זיהום בדרכי הנשימה. דונלד, שעל חייו לאחר תקופת הניסוי כמעט ולא ידוע דבר, שם קץ לחייו ב-1973, זמן קצר לאחר מות הוריו. הוא היה בן 43 בלבד.