מאז שהתפצלנו מדרכנו האבולוצינית המשותפת עם השימפנזים לפני כ-6-7 מיליון שנה, היו מי שחלמו ליצור הכלאה בין אדם לקוף - יצור שזכה לכינוי "הומנזי" (humanzee). בברית המועצות של שנות ה-20, הרעיון הזה הפך למשימה ממשית כשיוזף סטלין, שליט ברית המועצות, החליט לממן ניסויים ליצירת "חייל-על" - חזק, עמיד בפני רעב, אך עם מוח לא מפותח, שישמש לעבודות פרך כמו בניית מסילות רכבת. מי שנבחר להוביל את המשימה היה איליה איוואנוב איבנוביץ', ביולוג רוסי שנולד ב-1870 והפך לחלוץ בתחום ההפריה המלאכותית. בהמשך, איוואנוב לקח את החלום הזה למקומות מוזרים במיוחד.
איוואנוב התפרסם בזכות הישג מרשים: הוא הצליח להפרות 500 סוסות מזרע של סוס אחד בלבד - הוכחה למיומנותו ולסיבולתו של הסוס. כשאתה מגיע לפסגת התחום, הדמיון מתחיל לרוץ, ואיוונוב חיפש אתגרים חדשים. הוא החל להחדיר זרע מבעלי חיים למינים שונים, ויצר הכלאות מוזרות כמו "זונקי" (תערובת של זברה וחמור), הכלאה של עכברוש עם עכבר, של שפן ניסיונות עם עכבר, ואפילו יצור המשלב אנטילופה ופרה. ב-1910 הוא הציג בפני קבוצת זואולוגים את הרעיון שייתכן שניתן ליצור הכלאה בין אדם לקוף - השערה תיאורטית לגמרי, שלימים הפכה אצלו לאובססיה.
ההזדמנות הגיעה לאחר המהפכה הרוסית ב-1917, כשאיוואנוב עבד במכון פסטר בפריז. ב-1924 הוא קיבל אישור מהממשל הבולשיביקי לעבוד על תוכנית ההכלאה שחלם עליה, במימון של 10,000 דולר מהוועדה הפיננסית הסובייטית. סטלין והאקדמיה הסובייטית למדעים תמכו בו, מתוך אמונה שהניסוי יוכיח את תורת דרווין על הקרבה בינינו לקופים, יפגע בדת (מה שהיה אחת מהמטרות המרכזיות של המשטר), וישרת את רעיון ה"אאוגניקה החיובית" - שיפור הגזע האנושי דרך גנטיקה.
איוואנוב קיבל גישה חופשית לשימפנזות במתקן בגינאה הצרפתית (כיום גינאה), אך גילה שהן צעירות מדי בכדי להכנס להריון. הוא לכד אותן על ידי שריפת שיחים ודחיקתן לכלובים, וב-1926, יחד עם המנתח סרז' וורונוף, השתיל שחלה אנושית בשימפנזה וניסה להפרות אותה בזרע אנושי. הוא חזר על כך שלוש פעמים - אך ללא הצלחה.
עוד בנושא
הרופא שהשתיל אשכי קופים בבני אדם כדי לגרום להם לחיות עד גיל 100
"הוא היה יותר קוף מבן אדם": סיפורו העצוב של הילד שגדל עם קופה
במקום להרים ידיים, איוואנוב הציע תוכנית מטרידה: להחדיר זרע משימפנזים לנשים אפריקאיות ללא ידיעתן או הסכמתן, תוך הסוואת ההפריה כ"בדיקה רפואית". המושל הצרפתי של גינאה סירב בתוקף, והוא עבר לאבחזיה שבגאורגיה עם 20 קופים. שם גייס חמש נשים סובייטיות שהסכימו להשתתף בניסוי, אך הקופים לא שרדו זמן רב במתקן, והוא נותר ללא זרע זמין.
לפני שהספיק להביא תגבורת, האקדמיה הסובייטית שמעה על תוכניותיו ופעולותיו הלא-מוסריות באפריקה והפסיקה את התמיכה בו, בטענה שזה "עלול לערער את אמון האפריקאים בחוקרים אירופאים". ב-2005, שלדי קופים שנמצאו בתחומי, גאורגיה, רמזו על שרידי הניסויים הכושלים הללו, שמומנו על ידי סטלין בעלות של כ-82,000 רובלים - יותר ממיליארד שקלים במונחים של היום.
אך הסיפור של איוואנוב לא נגמר שם. ב-1930, במהלך טיהור פוליטי רחב שבוצע בקרב מדענים סובייטים, הוא נעצר ונשלח לגלות באלמה אטה (כיום אלמטי, קזחסטן). שם עבד במכון וטרינרי-זואולוגי עד שמת משבץ ב-20 במרץ 1932, בלי להגשים את חלומו. הפיזיולוג הנודע איוואן פבלוב, זוכה פרס נובל, כתב הספד לכבודו - אולי כהכרה בעקשנותו, למרות הכיוון התמוה שבחר.
איוואנוב לא היה היחיד שניסה לייצר הכלאה של אדם וקוף. על פי שמועות מפוקפקות, עוברים של הכלאה בין אדם לשימפנזה נוצרו ואולי אף הגיעו ללידה. הסיפור המוזר ביותר הגיע מפסיכולוג האבולוציה גורדון גאלופ, שטען ב-2018 בראיון לטבלואיד הבריטי The Sun כי בשנות ה-20, במרכז מחקר קופים באורנג' פארק, פלורידה, שימפנזה הופרתה בזרע אנושי מתורם אנונימי וההריון שלה הגיע עד לידה של יצור חי. אך המדענים, כשהבינו את ההשלכות המוסריות של מה שעשו (תוך שהם מחזיקים בידיהם תינוק שעיר במיוחד), החליטו להרדים אותו תוך מספר ימים. גאלופ, יוצר מבחן המראה, הודה שאין לו הוכחות מוצקות והוא הסתמך על שמועה ממדען "אמין", מה שמערער את אמינות הסיפור.
ואז הגיע אוליבר
בשנות ה-70, שימפנזה בשם אוליבר, שהלך זקוף, הוצג כ"חוליה החסרה" האפשרית בין האדם לקוף, אך בדיקות גנטיות שנערכו ב-1996 הוכיחו שהוא היה שימפנזה רגיל עם 48 כרומוזומים - לא הכלאה. המראה יוצא הדופן שלו וההרגל שלו ללכת על שתי רגליים עוררו ספקולציות רבות, עד שחלק כינו אותו 'השימפנזה האנושי' והוא הוצג ככזה בתוכניות טלוויזיה והופעות קרקס המוניות. בסופו של דבר, הוא חי את שנותיו האחרונות במרכז הצלה בטקסס, שם מת בשלווה ב-2012, רחוק מאור הזרקורים.
האם הכלאה בין אדם לקוף אפשרית בכלל? חוקרים מסוימים טוענים שבני אדם ושימפנזים יכלו להתרבות עד לפני 4 מיליון שנה, אך טענה זו שנויה במחלוקת. ההבדלים הגנטיים - 46 כרומוזומים אצלנו לעומת 48 אצל שימפנזים - מקשים על יצירת עובר בר-קיימא. גם במינים קרובים כמו סוסים וזברות, הכלאות אפשריות אך לרוב הן עקרות ולא שורדות. אפילו אם זה אפשרי, השאלה הגדולה נותרת: למה לנסות בכלל? ההיבטים האתיים של ניסויים כאלה, במיוחד כשהם נערכים ללא הסכמה, ממשיכים לעורר זעזוע ולהזכיר לנו את גבולות המדע.