עד דלא ידע? כל הסכנות בשתייה מופרזת

אלכוהול הוא בין החומרים הנפוצים ביותר הנמצאים בשימוש האדם. אנו נעזרים בו כדי לחטא משטחים, מייצרים באמצעותו בשמים ותכשירים רפואיים ואף משתמשים בו כדלק. אבל השימוש המוכר והפופולרי ביותר של האלכוהול הוא בתור המרכיב העיקרי בתוך מגוון עצום של משקאות שבני אדם שותים לשיפור ההרגשה, לצרכים חברתיים או דתיים, ועוד, תוך ניצול ההשפעה המשכרת שלו על המוח.

מהבחינה הכימית, אלכוהול הוא כוהל - קבוצת חומרים המורכבים מפחמן, מימן וקבוצת הידרוקסיל, כלומר אטום מימן ואטום חמצן שקשורים לאטום נוסף או למולקולה. האלכוהול שאנו שותים הוא הכוהל הנפץ ביותר, שנקרא אתנול, אך יש כאמור עוד סוגים שלא נעסוק בהם כאן.

משקאות אלכוהוליים מייצרים בעיקר מפירות ומדגנים, כגון ענבים, חיטה, שעורה, אורז ואפילו מתפוחי אדמה.יש לא מעט מחקרים שמייחסים תועלת בריאותית מסוימת לצריכה מתונה של אלכוהול, ובכלל זה הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, ובמצבים מסוימים גם צמצום הסיכון ללקות בשבץ מוחי. עם זאת, המחקרים האלה סובלים ממגבלות רבות - הם אינם יכולים להוכיח שהקשר הסטטיסטי שנמצא בין שתיית האלכוהול להפחתת התחלואה מעיד על סיבתיות, הם מסתמכים על הדיווח העצמי של המשתתפים, ועוד הטיות רבות.

כיוון שכך, מסוכן להסיק מהם מסקנות חותכות, ושתיית אלכוהול אינה מומלצת כיום כטיפול מונע לאף מחלה. לעומת זאת, פעילות גופנית סדירה ואכילת פירות וירקות מועילות מאוד לבריאות ויכולות להקטין את הסיכון למחלות לב, שבץ מוחי וסוכרת, אולי גם להאט את הזדקנות המוח ואפילו לשכך חרדה.

אחת הסיבות לכך ששתיית משקאות אלכוהוליים לא נחשבת בריאה היא שבניגוד לפירות וירקות, שקשה להגיע לידי צריכת יתר שלהם, קל מאוד לשתות יותר מדי אלכוהול. יתר על כן, צריכת יתר של אלכוהול כרוכה בהשפעות בריאותיות חמורות. מעבר להשפעות ארוכות הטווח של אלכוהוליזם, כגון מחלות כבד ופגיעה בתפקוד המוחי, צריכת יתר של אלכוהול מסוכנת גם בטווח הקצר. מחקרים מראים שגם שתייה מזדמנת של כמות רבה של אלכוהול עלולה לגרום נזק ישיר או עקיף לאיברים כמו הכבד, הלבלב, הלב, כלי הדם הקטנים וכמובן המוח.

כמו חומרים אחרים שבני אדם צורכים, גם אלכוהול עלול לגרום התמכרות, כלומר לפתח אצל מי שצורכים אותו תלות בו ודחף בלתי נשלט לצרוך ממנו עוד ועוד. להתמכרות לאלכוהול יש מקור פיזיולוגי, בשל ההשפעה הישירה של אלכוהול על המוח ותחושת האופוריה שהוא גורם. בשימוש ממושך חלים שינויים בתגובת תאי המוח לאלכוהול, והם עלולים לפתח תלות באספקה קבועה שלו לאורך זמן. אבל ההתמכרות היא גם נפשית, כך שהתלות הפסיכולוגית בו והדחף לשתות נשארים גם אחרי הגמילה הפיזית. על כן חשוב להכיר לעומק את כל הצדדים של שימוש יתר באלכוהול וללוות את הטיפול הפיזיולוגי גם ביצירת מסגרת תומכת סביב המכור או המכורה ובמתן טיפול רגשי מותאם לצרכיהם.

קשה לחזות מי עלולים לפתח תלות באלכוהול. רף הצריכה המביאה להתמכרות הוא אישי ומשתנה מאדם לאדם בהתאם לנסיבות החיים, למצב הנפשי, לגורמים פיזיולוגיים וכמובן גם לנטייה גופנית או גנטית.

לכתבות נוסף באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

ככל שהאבחנה של התמכרות לאלכוהול נעשית מוקדם יותר, הטיפול בה יעיל יותר. השלב הראשון בטיפול כולל התנזרות מוחלטת מאלכוהול, במטרה לקטוע את לולאת ההיזון החוזר שיוצרת את ההתמכרות הפיזית. כתוצאה מכך הנגמלים צפויים לחוות תסמונת גמילה הכוללת כאבי ראש, בחילות, הקאות, נדודי שינה והזעה מרובה. במקרים נדירים ייתכנו גם הזיות ובלבול. התסמינים חולפים בדרך כלל תוך 48 שעות. לאחר הגמילה הפיזית מגיע המסע הארוך יותר, שבמהלכו נדרש טיפול מקיף על מנת להתמודד עם ההתמכרות ועם הנזק שנגרם לאדם, ולחפש פתרונות חלופיים כגון טיפול נפשי תומך.

גם אחרי הגמילה נותר בגופו של האדם הנזק המצטבר שצריכת האלכוהול המתמשכת גרמה לאיבריו. הנזקים הללו דורשים טיפול נפרד בהתאם לסוג הפגיעה וחומרתה.

אחת המחלות החמורות שפוגעות בצרכני אלכוהול כבדים רבים היא שחמת הכבד. האלכוהול פוגע ישירות בתאי הכבד והורס אותם מהר מכפי שהם יכולים להתחדש. התוצאה היא צלקות והרס מוחלט של הכבד, עד כדי צורך בהשתלה. הכבד הוא איבר חיוני שאחראי על טיפול ברעלים, פירוק חומרים מזיקים ועוד, והרס שלו משפיע על הגוף כולו. במקרים מסוימים שחמת כבד מתפתחת לסרטן של הכבד. לשחמת כבד הנובעת מאלכוהול אין טיפול יעיל פרט להפסקת צריכת האלכוהול כדי לעצור את המשך הפגיעה בכבד. בסרטן הכבד הטיפול הוא בהתאם לשלב האבחנה. החל בניתוח להסרת הגידול ובטיפול כימותרפי וכלה בטיפולים ביולוגיים חדשניים.

סכנה נוספת היא דלקת לבלב עקב צריכת אלכוהול מופרזת. דלקת לבלב מאופיינת בכאבים קשים, והרס של תאי הלבלב. הטיפול הוא לרוב טיפול תומך באמצעות עירוי נוזלים ומתן משככי כאבים. פעמים רבות דלקות הלבלב החוזרות חולפות מעצמן כשהחולה נגמל ומפסיק לצרוך אלכוהול.

אלכוהול עלול לפגוע ישירות בתאי הלב, וכן להפעיל מנגנונים שגורמים לטרשת עורקים ולפגיעות נוספות בלב. הטיפול הוא בהתאם לנזק שנגרם. אם טרשת העורקים הביאה לחסימה של העורקים, יידרש צנתור לפתיחת העורקים החסומים. במקרים אחרים יכול להתאים טיפול תרופתי להפחתת הסיכון להתקפי לב וסיבוכים נוספים. כמובן שהטיפול התרופתי יעיל הרבה יותר אם האדם מפסיק לצרוך אלכוהול, ובכך עוצר את המשך הפגיעה בלב.

צריכה מוגברת של אלכוהול פוגעת בין השאר בקיבה וביכולת שלה לספוג ויטמינים. בעקבות זאת עלול להיווצר חוסר בוויטמין B1 (תיאמין), שבא לידי ביטוי בפגיעה חמורה בתפקוד המוח. המחלה, הקרויה תסמונת ורניקה-קורסקוף (Wernicke-Korsakoff), מזוהה בעיקר עם אלכוהוליזם. היא מתבטאת בבלבול, קשיי ראייה, ליקויים בתיאום תנועות השרירים ועוד. אחד הטיפולים בפגיעה העצבית הוא עירוי של הוויטמינים החסרים, שמשקם היטב את התפקוד של החולים, אך כל עוד הם ממשיכים לשתות גם בעיית הספיגה נמשכת, והתסמינים צפויים לחזור.

צריכת יתר של אלכוהול במהלך היריון עלולה לפגוע בעובר וכן מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת או להפלה. הקשר הזה ידוע כבר שנים רבות, והשאלה העיקרית שעדיין פתוחה היא "כמה?", כלומר מהי מידת החשיפה לאלכוהול שמעבר לה מתחילים לראות נזק לעובר. בעבר הניחו שאפילו חשיפה מעטה מאוד עלולה להזיק, וההמלצה לנשים הייתה להפסיק לצרוך אלכוהול ברגע שהן מתכננות להיכנס להיריון. כיום ההמלצות קצת יותר גמישות, אולם עדיין מומלץ להימנע ככל האפשר משתיית משקאות אלכוהוליים במהלך היריון.

הסכנה הגדולה ביותר היא התפתחות של תסמונת האלכוהול העוברית, שכוללת פגיעה רב-מערכתית ורב-איברית בעבור, ובכלל זה פגיעה בהתפתחות הגפיים, הלב, הפנים, עיכוב בגדילה, וכמובן פגיעה בהתפתחות המוח. גם כשלא רואים את התסמונת מתפתחת במלואה, צריכת אלכוהול בהיריון עלולה להוביל לפגיעות בתפקוד המוח. ידוע למשל שצריכה רבה במיוחד מובילה לפיגור שכלי, התפתחות של הפרעות קשב וריכוז חמורות, בעיות זיכרון ושפה ועוד.

כמו כן, מאחר שכאמור צריכת אלכוהול מוגברת פוגעת בספיגת הוויטמינים בקיבה, גם המחסור בוויטמינים עלול לפגוע בעובר. כך שהנזק הפוטנציאלי לעובר פועל במסלולים רבים שמחייבים טיפול ומניעה כמה שיותר מוקדמים.

כמו בכל מחלה כרונית אחרת, יש חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של אלכוהוליזם. אם ההתערבות הטיפולית נעשית בשלב מוקדם, כלומר האדם נגמל מאלכוהול או מצליח לצמצם מאוד ובאופן יציב וקבוע את צריכתו, יש סיכוי טוב שגופו יתאושש מנזקי האלכוהול.

אם הטיפול מתחיל אחרי שנוצרה כבר פגיעה משמעותית באיברים, הסיכוי להחלמה מלאה פוחת מאוד. הפגיעה החמורה במערכת העצבים לא תמיד הפיכה, ולעיתים נגרם נזק שאינו ניתן לתיקון. במקרה כזה, התסמינים עלולים להישאר גם אחרי טיפול מיטבי, ואפילו להחמיר עם הזמן.

כמו תמיד בבריאות הציבור, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה, במקרה הזה בעיקר על ידי חינוך והדרכה של הציבור להרגלי שתייה נכונים. זה חשוב במיוחד אצל ילדים ובני נוער, שנוטים לסבול מנזקים חמורים יותר בעקבות שתיית אלכוהול רבה, כולל פגיעה בהתפתחות המוח ופוטנציאל גבוה להתמכרות.

בדרך כלל לאנשים בוגרים, שאינם בהיריון, שלא מפעילים מכונות כבדות, לא עומדים לנהוג ולא זקוקים ליכולת שיפוט בהירה וזריזה (למשל באמצע פאב קוויז כשהקבוצה תלויה ביכולת החשיבה שלהם), אין בעיה לשתות אלכוהול מפעם לפעם. כל זה בתנאי ששותים במתינות, מקפידים לאכול משהו במקביל ולשתות הרבה מים, לא מערבבים את המשקה עם חומרים משני תודעה אחרים, ומשתדלים שתמיד יהיו בסביבה חבר או חברה פיכחים שישמרו על האחרים. במקרים באלה לא נותר לנו אלא לאחל "לחיים!"

ד"ר קרן לנדסמן, מכון דוידסון לחינוך מדעי