אם פעם משבר גיל 40 התאפיין במכונית ספורט פתוחה, היום הקלישאה אומרת שכל מי שחוצה את 40 מרגיש צורך להירשם למרתון ולהוכיח לעצמו שהוא יכול. וזה לא רק ריצה, יש יותר ויותר בני ובנות 40 שמגיעים אלי לסטודיו במטרה ברורה - להיכנס לכושר שיא. אז למה זה קורה? ולמה דווקא בגיל הזה?
התשובה הראשונה שהגעתי אליה בעקבות שיחות עם מתאמנים היא שהמושג "חישוב מסלול מחדש" רלוונטי גם עבור המסע הפנימי שרבים מאתנו עוברים ומגיע לשיא משלו לקראת גיל 40. האנרגיה שהשקענו בשנות ה-30, שלרוב מתמקדות בגידול המשפחה ופיתוח הקריירה, מפנה את מקומה לנתיבים חדשים. אנחנו נמצאים פחות או יותר '"באמצע החיים" ומוצאים את עצמנו תוהים מה הספקנו, מה פספסנו ומה אפשר עוד להשיג.
בגילאים אלה אנו גם נחשפים לתופעות גופניות שלא הכרנו בעבר, שינויים הורמונליים, קצב חילוף החומרים שמשתנה, כאבים חדשים ישנים שצצים שוב ומזכירים לנו שאנחנו פחות צעירים מאתמול, ואיתן גם החרדה מהנטייה הבסיסית של הגוף לפתח מחלות שרבות מהן מתקשרות לאורח החיים היושבני, המחסור בפעילות גופנית ואכילה לא בריאה.
"סביב גיל ארבעים חל שינוי בחייו של אדם"
"המונח משבר אמצע החיים, או משבר גיל 40, הוצג לראשונה על ידי הפסיכואנליטיקאי הקנדי ז'אק אליוט בשנת 1965", מסבירה חן הולצמן, פסיכולוגית קלינית מומחית, "הוא מתאר שלב בחיים, לרוב בתחילת העשור החמישי, שבו גברים ונשים מתחילים בהערכה מחודשת של מרבית הסוגיות המהותיות בחייהם, בהן תקוות וחלומות, מערכות יחסים, צורות של זהות והיבטים למימוש עצמי".
הולצמן מוסיפה כי "סביב גיל 40 חל שינוי בחייו של אדם. ארבעה עשורים כבר מאחוריו. הוא אינו צעיר כבעבר, אך גם עדיין אינו זקן. הוא באמצע. פעמים רבות הוא עוצר לבחון מה היה עד עכשיו ומה הוא מתכנן למחצית השנייה של חייו. מה הוא השיג, מה ניתן עוד להשיג ומאלו חלומות צריך להיפרד. נשים בשנות ה-40 לחייהן לרוב מתפנות מתפקידים מסורתיים של גידול ילדים ומתפנות לעסוק יותר בעצמן. זוהי תקופה בה גברים ונשים מעריכים מחדש את הבחירות שעשו בחייהם ותרים אחר שינוי".
"תקופה זו עשויה להיות משברית, אך עשויה גם להוות הזדמנות לשינוי וצמיחה. בסופו של דבר הזמן שחולף מזכיר לנו שזמננו פה קצוב. המוות הופך למאורע אישי עתידי ממשי, הגוף כבר אינו מכונה משומנת היטב, דור ההורים שמעל מזדקן וכך המפגש עם הסופיות של עצמנו הופך בלתי נמנע", מוסיפה הולצמן, "במקרים מסוימים מפגש זה יוביל להתפתחות סימפטומים של דיכאון וחרדה או לנקיטת צעדים קיצוניים להגשמת חלומות העבר במטרה להימנע ממפגש מאיים זה. מנגד, זוהי גם תקופה עם המון פוטנציאל. המיקוד בעצמי, ההכרה בחלקיות של החיים, קבלה של חלוף הזמן והיכולת להיפרד מחלומות גרנדיוזיים ולהמירם במשאלות ברות השגה, כל אלו עשויים לחולל שינויים מהותיים וחיוביים בחייו של האדם. זוהי התקופה בה אנשים מתפנים לחפש חוויות מיטיבות חדשות ולהתמלא במשמעות".
"כשאני רץ אני מרגיש שאני מנצח את עצמי"
וכשמדברים על שינויים מהותיים וחיוביים מלאי משמעות, ספורט תופס תפקיד חשוב, והתשובה בדרך כלל צועקת אל מול עיננו כשאנחנו יורדים לפארק, לסטודיו או לחדר הכושר. רבים בוחרים בתנועה שתספק להם את מיקום ה"אני" במרכז, ותגרום להם לחוש טוב יותר. אחד המעשים השכיחים ביותר בקרב אלו שחווים משבר גיל 40 הוא בחירה בריצה ככלי לחזור לעצמם, לגופם ולבריאותם. זוהי תופעה אוניברסלית ומגמה נפוצה בכל מקום, ובשונה מהרבה טרנדים חולפים בעולם הכושר, הריצה פה כדי להישאר.
אלעד, מהנדס במקצועו שהתחיל בריצות קלות בגיל 40 וכיום כבר רץ מרתונים מספר כי "הסיבה שבחרתי בריצה זו העובדה שכל פעם שאני רץ אני מביא את עצמי למקום שלא הייתי קודם, אני מרגיש שאני מנצח את עצמי וזה גורם לי סיפוק כל פעם מחדש".
ולמה דווקא ריצה ולא כושר אחר? ראשית, ריצה היא מאוד לא מסובכת. היא אפשרית לכולם והיא לא כרוכה בפעולות מורכבות או ברצפים תנועתיים שדורשים קורדינציה. בריצה יש פעולה פשוטה שנשארת איתנו מילדות ועד הנצח או לפחות עד שהגוף שלנו יאפשר לנו. זה גם אחד מענפי הספורט הנגישים ביותר מבחינה כלכלית, היא פשוט אפשרית לכולם וחוץ מזוג נעליים לא באמת צריך שום דבר. כמובן שזה לא סותר את העובדה שזה אחד הענפים שמגלגלים מיליארדים על גאדג'טים כמו שעוני דופק, וביגוד ייעודי, אך מי שבאמת רוצה לרוץ יכול לשמור על זה קל ופשוט, לרוץ.
והנה עוד כמה יתרונות של ריצה:
זה מה שעשר דקות של ריצה יעשו לבריאות שלכם
כמה באמת צריך לרוץ בשבוע כדי להיות בריאים?
ריצה היא אחת הפעולות האפקטיביות ביותר שנוכל להעניק לגופנו. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית ומחקרים אחרונים מצביעים על הקשר הישיר בין הליכה/ריצה של 10,000 צעדים ביום לאריכות חיים מניעה והתמודדות עם מחלות לב, סוכרת, לחץ והשמנה ולמעשה היא בעלת השפעה חיובית על כל פרמטר פיזי שנבחן. את התחושה הנהדרת של אחרי הריצה קשה אולי להסביר במילים, אבל בבדיקות רחבות שנערכו בנושא הריצה היא פתרון מעולה גם למי שמחפש בריאות נפשית.
וכמובן, שריצה היא לא האפשרות היחידה. אפשר לבחור גם באימונים פונקציונאליים, יוגה או אימוני און ליין על המסך בנייד. הדס, מחנכת בבית ספר יסודי ואמא ל-4 חגגה יום הולדת עגול לפני כשנתיים ומתאמנת בסטודיו באימונים שונים 4 פעמים בשבוע. "סדר העדיפויות שלי השתנה. אני לא זוכרת תחושה כזו כבר 20 שנה, והתחושה ממכרת" היא מספרת, "בשנים האחרונות הרגשתי שהכל נהיה לי כבד, אפילו להרים את הבת הקטנה שלי הפך לפרויקט. היה לי חשוב להרגיש חזקה שוב, להרגיש מסוגלות לעשות דברים לבד. אני לא מבינה איך נתתי לזה להשתלט עליי עד היום".
תהליכים הם לא דבר קל בחיים אבל הבחירה דווקא בנקודה הזו בחיים היא בחירה עם המון כוח, היא מגיעה ממקום עמוק ואמיתי, ממקום שבו ה"למה" הוא מספיק חזק בשביל להבין את האיך שבדרך. ולכן אנחנו נראה יותר אנשים שמחפשים שינוי, מחפשים גם ולו לרגע לאהוב את מה שהם עושים אפילו אם הרגע הזה מגיע רק בסוף האימון, הריצה או התרגול.
עומר רוזנברג הוא מאמן כושר והבעלים של מועדון הכושר נקסט