בשבת הקרובה מציינים את יום המודעות הבינלאומי למניעת התאבדויות. היום הזה מיד מעלה למחשבתי סיטואציה שהייתה לי בתחילת דרכי כפסיכולוג. פגשתי צעירה שהגיעה למקום שבו עבדתי, לאחר ניסיון אבדני בבליעת כדורים. כשערכתי איתה הכרות וביקשתי לדעת כיצד אוכל לעזור לה, ענתה: "אם אתה רוצה, אתה יכול לעזור לי להכין לולאה כדי שאוכל לתלות את עצמי".
לשמחתי, לאותו סיפור היה סוף טוב. אבל, אם המקרה הזה נשמע לכם קיצוני וחריג, עיינו בנתונים הבאים: לפי אתר משרד הבריאות, בכל שנה ישנם כ-6,000 ניסיונות התאבדות בישראל, כ-500 מתוכם מסתיימים במוות. המספרים הללו מעט מטעים כיוון שקיים תת דיווח של כ-23 אחוזים. לשם ההשוואה, בשנתיים הקודמות נהרגו בתאונות דרכים בכל שנה כ-230 בני אדם, וכ-150 אנשים נרצחו בשנה הקודמת.
53% מהצעירים שפונים לאנשי בריאות הנפש תיארו אובדנות
מחקר שנערך בקרב פסיכולוגים שעובדים עם צעירים מטעם פורום הפסיכולוגים הציבורים הציג נתונים שעל כולנו לחשוב עליהם - 88 אחוזים מבני הנוער דיווחו למטפלים על חרדה, 30 אחוזים מהם חוו נסיגה התפתחותית, וגם בעיות בקשרים חברתיים הפכו נפוצות, אחוז המדווחים עליהן נושק ל־90. יותר משליש חוו הפרעות אכילה מסוגים שונים, רבע דיווחו על פוסט טראומה. והנתון הבעייתי ביותר מצביע על כך ש־53 אחוזים מהפונים לאנשי בריאות הנפש תיארו אובדנות.
אובדנות מקושרת לשלל מצוקות וקשיים נפשיים כגון דיכאון, הפרעה דו קוטבית, הפרעות אכילה שונות, הפרעות חרדה, הפרעה פוסט טראומטית וסכיזופרניה. עם זאת, גם גורמי לחץ מצביים מקושרים לאובדנות גבוהה יותר, כגון אלימות במשפחה ובריונות במוסדות חינוך. בהקשר האחרון ראוי לומר שלא רק הקורבנות אלא גם הבריונים עצמם מועדים יותר לאובדנות.
כדי למנוע התאבדויות יש צורך באנשי מקצוע. אז איפה הם?
כבר לפני כמעט עשור הכריזה הממשלה דאז כי מניעת אובדנות היא יעד לאומי והקימה תכנית למניעת אובדנות. מדובר בתוכנית מושקעת וחשובה ביותר שמנסה לפעול הן בחינוך, הן במניעה והן בטיפול. אלא שלשם טיפול ומניעה דרושים מגוון אנשי מקצוע.
על אף שמשרד הבריאות מצהיר כי טיפולים פסיכולוגיים מסייעים במניעת אובדנות, סוד ידוע ועצוב הוא שהפסיכולוגיה הציבורית מצויה בתת איוש. כיום יש כמחצית מהפסיכולוגים הנדרשים בבריאות הנפש, ורק שני שליש מהפסיכולוגים החינוכיים בתחנות הפסיכולוגיות ברשויות המקומיות. כמובן שבפריפריה המצב חמור יותר מבחינת ההמתנה והנגישות לטיפול פסיכולוגי ציבורי. אפילו בסקטור הפרטי זמני ההמתנה לטיפול פסיכולוגי התארכו. לא פלא שכאשר המערכת מצויה בתת איוש משווע, אנשים במצוקה שפונים למערכת עשויים להמתין חודשים ארוכים לטיפול, תוך החמרה במצבם.
אנחנו מצויים שוב, לצערנו, בתקופת בחירות. ובתקופה זו נזרקות שלל הבטחות לאוויר - חיזוק הביטחון, הורדת מיסים, בניית דירות, שיפור התחבורה ועוד נושאים חשובים. ועם זאת, שוב, אנחנו רואים כיצד בריאות הנפש והפסיכולוגיה הציבורית נדחקות הצידה מסדר היום הציבורי. וחשוב להזכיר זאת. בריאות נפשית אינה מותרות. היא צורך בסיסי. וחשוב לחזק את מערך הפסיכולוגיה הציבורית, אחרת - כנראה, שנמשיך לדבר על הסטטיסטיקה המזעזעת של אובדנות כל שנה.
ד"ר יואב בליי מזכירות חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר ונציג פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה קשה ומחשבות אובדניות, אל תישארו לבד. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית, לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן https://www.eran.org.il/ בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל ומסרונים